Après la transfiguration, le Messie Jésus et ses disciples, Pierre, Jacques et Jean, selon le récit de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.9 redescendent de la montagne et retrouve une foule nombreuse. Les malades affluent comme toujours. Mais la guérison de cet enfant épileptique vient mettre en évidence l’échec des disciples.
למרות תפילותיהם לגאולת הילד, לא נראה שום שיפור. נוכח מצב בלתי צפוי זה מחליט האב לבקש את עזרת ישוע המשיח, ומפציר בו להתערב. האירועים מתרחשים למחרת ההשתנות, עדיין בקיסריה פיליפי, למרגלות הר חרמון.
L'expression « le lendemain » dans הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.37 pourrait indiquer que la transfiguration a eu lieu la nuit et que Jésus et ses apôtres sont descendus le matin. Alternativement, ils pourraient être restés sur place plusieurs jours.
Les textes indiquent que les apôtres n'étaient pas simplement des observateurs passifs sous la tutelle du Maître ; ils jouaient également un rôle actif en apportant des guérisons aux malades. Jésus avait accordé à ses disciples le pouvoir de chasser les démons et de guérir les malades (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.1-2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.18 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.8). Cependant, dans cette situation particulière, leur intervention s'avère insuffisante et l'intervention de Jésus le Messie est essentielle.
La foule reconnaissait leur autorité, sollicitant aussi les disciples (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.16, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.18, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.40).
שלושת קטעים אלה מן הבשורות הסינופטיות מספרים על כישלון התלמידים בריפוי ילד שרוח רעה אחזה בו, דבר שמחייב את ישוע המשיח לפעול. להלן ניתוח משווה:
תמצית הטקסטים
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.14-18 : Un homme supplie Jésus de guérir son fils épileptique, car les disciples ont échoué à le faire. Le Messie Jésus exprime son exaspération face à l’incrédulité ambiante, puis chasse le démon, guérissant immédiatement l’enfant.
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.14-27 : Ce récit est plus détaillé. Jésus revient vers ses disciples et trouve une foule en débat avec eux. Le père de l’enfant décrit les symptômes de possession : convulsions, mutisme, écume à la bouche. Le Messie Jésus souligne l’importance de la foi et, après un échange avec le père, expulse l’esprit après une crise violente.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.37-45 : Le récit est plus concis. Le lendemain de la Transfiguration, un homme implore le Messie Jésus pour son fils, victime de convulsions causées par un démon. Le Messie Jésus exprime son agacement face à l’incrédulité, chasse l’esprit et guérit l’enfant.
השוואת הסיפורים
הקשר הסיפורי :
מתי ומרקוס ממקמים את האירוע לאחר ההשתנות, ואילו לוקס מציין שהוא מתרחש למחרת.
מרקוס מוסיף אינטראקציה בין ישוע המשיח לבין ההמון, שאינה מופיעה במתי וגם לא בלוקס.
תיאור התסמינים:
מתי מדבר על אפילפסיה.
מרקוס מפרט יותר את הביטויים הגופניים ומדגיש את האילמות.
לוקס מזכיר את העוויתות אך תמציתי יותר.
תגובת ישוע :
בשלושת הסיפורים מביע ישוע את זעמו נוכח חוסר האמונה.
מרקוס מדגיש את השיחה בין ישוע המשיח לאב, המביע אמונה מהוססת ("אני מאמין! עזור לחוסר אמונתי").
ריפוי:
במתי ובלוקס הריפוי מיידי.
מרקוס מתאר עווית אחרונה לפני שהילד מוקם על ידי ישוע המשיח.
מרקוס בולט בתשומת לבו לפרטים ובהדגשת אמונת האב, ואילו מתי ולוקס מציעים סיפורים תמציתיים יותר. מגוון זה מעיד על הרגישויות התיאולוגיות המיוחדות של כל אחד מן המבשרים.