הטקסט של לוקס והטקסט של מתי דומים במידה ניכרת. אולם המחברים אינם ממקמים את הקטעים האלה באותה תקופה, אלא מפרידות ביניהם כשנתיים.
אין בכך הפתעה, שכן ישוע חזר לעיתים קרובות על אותו נושא במקומות ובנסיבות שונים.
המשיח ישוע מתייחס כאן להתנהגותו של מנהל משק או עבד. הוא מציג שתי אפשרויות. בראשונה, מנהל המשק אחראי לכמה עובדים, עובד וככל הנראה ממלא היטב את תפקידו בהיעדר האדון. כאשר האדון חוזר, הוא מוצא שהעבד היה נאמן בעבודתו, ובהכירו את יכולותיו הוא מפקיד בידיו אחריות נוספת. הוא גם משבח את מנהל המשק הזה, העבד הטוב והנאמן.
Ce thème évoque les paraboles des talents (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30, PER288) et des mines (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27, PER257). Bien qu'elles n'aient pas encore été annoncées à ce moment-là, elles soulignent l'importance du sujet que le Messie Jésus choisit de répéter sous différentes formes.
אנו רואים שמנהל המשק הזה הופקד על דאגה לתזונתם הראויה של העובדים, משימה חיונית שמילא במסירות. אפשר לקשור זאת למזון רוחני, ומכאן שבמסגרת זו העובדים עשויים להיות מנהיגים דתיים.
באפשרות השנייה במשל זה , העבד נוהג אחרת ומתעלל בכפופים לו. הוא יודע שאדונו מתעכב בשובו, ולכן מנצל לרעה את כוחו ונוטל על עצמו סמכויות שלא נועדו לו.
במקום לדאוג לעבדים שבאחריותו, הוא מכה אותם כדי להשיג, לדעתו, תפוקה טובה יותר. הוא נהנה מתענוגות החיים, אוכל ושותה בהפרזה. כמו במקרה הראשון, האדון חוזר ורואה את התוצאה.
בשני המקרים האדון חוזר במפתיע.
נגזר גזר דין שאין עליו ערעור, והעבד נענש ללא אפשרות לשיקום
כיצד עלינו לפרש משל זה ? הסבר מפורט ניתן ב־ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.47-48. מדובר במקרה שבו העבד נוהג בדרך רעה. המקרה הראשון אינו מותיר מקום לספק.
העבד הוא תלמיד המשרת את אדונו, אלוהים. הוא מבין את רצונו, ולכן אינו יכול להצדיק הזנחה או יחס פסול. עם זאת, המשיח ישוע מוסיף הבהרה בסיום דבריו ומדגיש את חשיבות האחריות העומדת ביחס לידיעת רצון האדון.
במשל כיכרי הכסף , חשוב לשים לב שלא כולם קיבלו אותו מספר של כיכרים.
שני בני אדם עשויים להישפט אחרת על אותו מעשה, שכן הידיעה עשויה להשפיע על המשפט ועל גזר הדין. כך נקבע שככל שאדם מקבל יותר, כך הציפיות ממנו גבוהות יותר.
מתי אינו עוסק בשאלת המשפט המבוסס על ידיעתו של אדם. הוא מסתפק בהבחנה בין העבד הטוב, שייוושע, לבין העבד הרע, שיורשע.
משל זה מכוון בבירור אל הפרושים ואל מורי התורה.