APO010

החותם השני, הפרש השני

המאמר APO010 בוחן את החותם השני של ההתגלות (התג׳ 6.3-4): סוס אדום שרוכבו מקבל חרב גדולה וכוח לקחת את השלום מן הארץ. באמצעות ארבעה סמלים — הסוס האדום, הרוכב, החרב והשלום שהוסר — הלימוד חוקר את מציאות המלחמה כמשפט אלוהי וכאחריות אנושית, ומדגיש שרק המשיח יכול להביא שלום אמיתי ובר־קיימא.

36 דקות חותם שני פרש אדום ההתגלות מלחמה חרב 29 פסוקים 12 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

החותם השני (חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4) מגלה סוס אדום כאש שרוכבו מקבל חרב וכוח לקחת את השלום מן הארץ. חזון זה מסמל את פרוץ המלחמה, הסכסוכים והשנאה בין בני האדם.

הוא משתלב בהתקדמות החותמים: אחרי כיבושו של הפרש הלבן בא הפילוג שמביא הפרש האדום, המזכיר את שבריריות השלום האנושי ואת מציאות המאבקים החוצים את ההיסטוריה.

במסגרת הניתוח של פרק 6 בהתגלות, תשומת הלב מופנית לפתיחת החותם השני בידי ישוע המשיח. חותם זה, משנפתח, מוציא סוס שני בצבע אדום כאש.

הטקסט אינו נותן תיאור מדויק של הפרש, מלבד שהוא אוחז חרב ושהוא מקבל כוח מסוים: לקחת את השלום מן הארץ. כוח זה, רחוק מלהיות שולי, מביא על העולם אקלים של מחלוקת ושנאה ומטביע את האנושות באנדרלמוסיה ובאלימות.

L’Apocalypse présente, à travers l’ouverture successive des sceaux, une série de visions qui révèlent les jugements divins ainsi que les réalités spirituelles traversant l’histoire humaine. Plus précisément, l’ouverture du second sceau (חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4) met en scène un cheval rouge ardent.

לרוכבו מוטלת המשימה להסיר את השלום מעל פני הארץ, ובכך להניע את בני האדם להרוג זה את זה. החרב שניתנה לו הופכת לסמל המלחמה והאלימות המתרגשות על העמים.

תיאור זה, קצר וחזק כאחד, משתלב ברציפות רצף החותמים. אחרי הופעת הפרש הלבן, נושא כיבוש ראשוני, מופיע הפרש האדום, נושא פילוג וסכסוכים. הסיפור מדגיש כך את השבריריות המובנית של השלום בין בני האדם ומאיר את נוכחותם בכל מקום של המאבקים המסמנים את ההיסטוריה האנושית.

הניתוח שלהלן נועד להעמיק בקטע זה, בבחינת הסמלים שבהם נעשה שימוש, ההקשר שבו הוא נמצא ומשמעותו הרוחנית. מבוא זה נועד להשיב את החותם השני אל השלם הדינמי של ההתגלות ולפתוח את ההרהור על משמעותו של חזון בולט זה.

הגענו לחלקו הרביעי של הספר, שכותרתו "הדברים שעתידים לבוא", ואנו עוסקים כעת בנושא השני: פתיחת שבעת החותמות.

מבנה הספר, פרק IV ב

חלקתת-חלקתיאורהפניות
I—מבואחזוֹן יוֹחָנָן 1.1-3
II—הדברים שעברו: "את אשר ראית"חזוֹן יוֹחָנָן 1.4-20
III—הדברים של ההווה: "את אשר הוא", מסר לשבע הקהילותחזוֹן יוֹחָנָן 2.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 3.22
IVAכס המשיח; הספר החתוםחזוֹן יוֹחָנָן 4.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 5.14
Bפתיחת שבעת החותמותחזוֹן יוֹחָנָן 6.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 8.1
Cהערת ביניים: יהודים וגויים שנושעו בימי הצרהחזוֹן יוֹחָנָן 7.1-17
Dמשפט המוכרז בשבע החצוצרותחזוֹן יוֹחָנָן 8.2 à חזוֹן יוֹחָנָן 9.21 ו- חזוֹן יוֹחָנָן 11.15-19
Eהערת ביניים: הקדמה לחצוצרה השביעיתחזוֹן יוֹחָנָן 10.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 11.14
Fדמויות מרכזיותחזוֹן יוֹחָנָן 12.1-18
Gבוא החיה והנביא השקר ושלטונםחזוֹן יוֹחָנָן 13.1-18
Hהערת ביניים: חזיונות נבואייםחזוֹן יוֹחָנָן 14.1-20
Iמשפטים המוכרזים בשבע הקערות של חמת אלוהיםחזוֹן יוֹחָנָן 15.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 16.21
Jגזר דינה של בבל הגדולהחזוֹן יוֹחָנָן 17.1 à חזוֹן יוֹחָנָן 19.6
Kהיערכות להר מגידו ולממלכת אלף השניםחזוֹן יוֹחָנָן 19.7 à חזוֹן יוֹחָנָן 20.6
Lהמשפט האחרון; תיאור העיר הקדושהחזוֹן יוֹחָנָן 20.7 à חזוֹן יוֹחָנָן 22.5
V—סיכום: המסר האחרון של המקראחזוֹן יוֹחָנָן 22.6-21

תוכנית זו לקוחה מפירושיו של סקופילד.

א. הטקסט

חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
וכפתחו את החותם השני ואשמע את החיה השנית אמרת בא וראה׃ויצא סוס שני והוא אדם ולרכב עליו נתן לשאת את השלום מן הארץ למען יהרגו איש את אחיו ותנתן לו חרב גדולה׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

יוחנן עד לפתיחת החותם השני בידי השה. אחת מארבע החיות קוראת אז בקול גדול: “בוא”. סוס אדום מופיע, ועליו פרש חמוש בחרב, אשר אלוהים מטיל עליו את המשימה לקחת את השלום מן הארץ. הפרש יוצא לבצע משימה זו.

המרכיבים הסמליים של החותם השני

1. הסוס האדום

ב. האלמנטים הסמליים

הצבע האדום: סמל לדם, למלחמה ולאלימות. במקרא האדום קשור לעיתים קרובות למשפט ולטבח (השוו נַחוּם 2.3; יְשַׁעְיָהוּ 1.18).

סוס: דמות של עוצמה צבאית, מהירות ואימה. הסוסים מעלים על הדעת צבאות במצעד ומלחמה (שֹׁפְטִים 5.22; יִרְמְיָהוּ 4.13).

המשמעות הכוללת: הסוס האדום מגלם את עליית הסכסוכים המזוינים והאלימות הקולקטיבית, בניגוד לסוס הלבן של החותם הראשון (כיבוש).

2. הפרש

ללא שם: הוא מייצג כוח לא־אישי, עיקרון של מלחמה ולא אדם יחיד.

המשימה שקיבל: לקחת את השלום מן הארץ. זו אינה יוזמה אנושית בודדת, אלא פעולה שאלוהים התיר במסגרת משפטו.

התוצאה: בני האדם הורגים זה את זה, דבר המדגיש את האחריות האנושית לאלימות ולפילוג.

3. החרב הגדולה

חרב (machaira megale): סמל למלחמה גלויה, לטבח ולסמכות שיפוטית. בעולם ה ייצגה החרב את הכוח על החיים והמוות.

גדולה: מדגישה את היקף הסכסוך, שאינו מוגבל לאזור אחד אלא בקנה מידה עולמי.

קשר מקראי: החרב קשורה לעיתים קרובות למשפטי האל (יְחֶזְקֵאל 14.21, וַיִּקְרָא 26.17).

4. השלום שהוסר

שלום שנלקח: מראה שהשלום האנושי שביר ותלוי ברצון האל. שלומו של הפרש הלבן היה אך פיתיון.

תוצאה: מלחמות, מרידות, פילוגים חברתיים ומשפחתיים. אין זו רק מלחמה בין אומות, אלא איבה כללית בין בני אדם.

מקבילה: ישוע מכריז בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.6-7 על “מלחמות ושמועות מלחמות” כאותות הזמן.

משמעות תאולוגית וחינוכית

ריבונות המשיח: רק השה פותח את החותמים, והדבר מראה שאפילו המלחמות נתונות לשליטה אלוהית.

משפט וקריאה לתשובה: המלחמה היא תוצאה של החטא ואזהרה.

שבריריות אנושית: השלום אינו מתמשך בלי אלוהים; הבריתות וההסכמים רעועים.

מסר רוחני: המאמינים נקראים לבקש את שלום המשיח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.27), שנשאר גם כשהשלום הארצי נלקח.

החותם השני מגלה את המלחמה והפילוג כמשפטי אל, באמצעות שלושה סמלים עיקריים:

הסוס האדום (אלימות ודם),

הפרש (כוח לא־אישי של סכסוך),

החרב הגדולה (כלי של מלחמת עולם),

השלום שהוסר (שבריריות הסדר האנושי).

תמונות אלה מלמדות שהשלום האמיתי יכול לבוא רק ממלכות המשיח, ושמלחמות ההיסטוריה הן תזכורות רבות למצבו של האדם בלי אלוהים

III. היצור החי?

סיכום הפסקה:

Les quatre êtres vivants entourent le trône de Dieu et se distinguent par leurs formes symboliques (lion, veau, homme, aigle). Leur rôle principal est d’adorer Dieu et de proclamer sa sainteté. Le , semblable à un veau, symbole de force, de service et de sacrifice, introduit l’ouverture du deuxième sceau en appelant Jean à regarder.

כך היא מקשרת את הליטורגיה השמימית עם המשפטים הארציים. התערבותה מדגישה שאפילו המלחמה והדם השפוך, המיוצגים בסוס האדום, משתלבים בתכנית הריבונית של אלוהים.

הטקסט המלא:

Les quatre êtres vivants (חזוֹן יוֹחָנָן 4.6-8)

הן ניצבות סביב כסא אלוהים.

הן מתוארות כאשר לכל אחת מראה שונה:

הראשונה דומה לאריה.

השנייה לעגל (או לשור צעיר).

לשלישית פנים כפני אדם.

הרביעית דומה לנשר עף.

הן מלאות עיניים, מלפנים ומאחור, ולכל אחת שש כנפיים.

תפקידן העיקרי: לסגוד לאלוהים ללא הפסק ולהכריז על קדושתו (“קדוש, קדוש, קדוש, אדון אלוהים שדי”).

▸ היצור החי השני

זהות: זהו זה ש“דומה לעגל” (חזוֹן יוֹחָנָן 4.7).

סמליות : העגל או השור הוא בעל חיים של קורבן, הקשור לכוח ולשירות. הוא יכול לסמל עוצמה בציות, כניעה בשירות אלוהים וקורבן.

תפקיד בחזוֹן יוֹחָנָן 6.3: הוא פותח את החותם השני באומרו ליוחנן: “בוא”. בהתערבותו הוא מקשר את החזון השמימי (הכסא והסוגדים) עם התגלמותו הארצית (הסוס האדום והמלחמה). הוא פועל כמתווך ליטורגי: מכריז על מה שהשה מגלה, וקורא לרואה להתבונן.

▸ משמעות רוחנית

Le fait que ce soit le qui parle n’est pas anodin : chaque sceau est introduit par un des quatre êtres vivants, dans l’ordre.

בחירת העגל לפתיחת חותם המלחמה ניתנת להתפרש כך:

הקורבן: המלחמה גוררת שפיכות דמים, המזכירה את הקורבן.

הכוח הגס: השור מעלה על הדעת עוצמה משוחררת, כאלימות הסכסוכים.

השירות האלוהי: גם משפטים נוראים נתונים לשליטת אלוהים ומשרתים את תכניתו.

▸ סיכום

L’être vivant qui parle lors de l’ouverture du deuxième sceau est le , semblable à un veau.

הוא מייצג את הכוח בציות ובקורבן.

הוא פותח את חזון הסוס האדום, סמל למלחמה ולדם.

תפקידו לקשר את הליטורגיה השמימית עם התפתחות המשפטים הארציים, ולהראות שהכול מתוזמר תחת סמכות אלוהים.


ד. הרוכב

  • אדום: צבע הדם, המלחמה, השריפה והזעם.
  • תפקיד סמלי: להכריז מיד על אקלים של אלימות וסכסוכים נרחבים.
  • ניגוד: הוא מנוגד ללבן של הסוס הראשון, ומסמן מעבר מכיבוש למלחמה גלויה.

2. הפרש

  • ללא שם: הוא אינו מייצג אדם היסטורי, אלא עיקרון לא־אישי של מלחמה.
  • תפקיד: לבצע משפט מותר — פעולתו “ניתנה”, ולא יזם אותה בעצמו.
  • תוצאה: הוא גורם לקריסת השלום החברתי, המדיני והבין־אישי.

3. השלום שהוסר

  • משמעות: שבירת הסדר החברתי; איבה בין אומות, קבוצות ואנשים.
  • היקף: האלימות מתפשטת “על הארץ”, מעבר לשדה קרב יחיד.
  • התבוננות: המלחמה אינה רק נסבלת; היא חושפת את האחריות האנושית להרס ההדדי.

4. החרב הגדולה

  • סמל: מלחמה ישירה, טבח, סמכות להמית.
  • “גדולה”: מורה על היקף הסכסוך, לא על עימות מקומי.
  • ניגוד: בהשוואה לקשת של הפרש הראשון, החרב מסמנת כניסה לאלימות גלויה.

5. המשמעות התיאולוגית של הפרש

  • ריבונות אלוהית: הפרש פועל במסגרת שבה “ניתן לו”, והדבר מזכיר שדבר אינו חומק מסמכות השה.
  • משפט: הוא חושף את שבריריות השלום האנושי ואת עומק הפילוגים.
  • האנושות חשופה: “שיהרגו זה את זה” מדגיש שהמלחמה חושפת את כפי שהיא הורסת אותו.

הפרש השני, רכוב על סוס אדום כאש, מגלם את המלחמה הגלויה ואת האלימות הכוללת. הוא מקבל את הכוח להסיר את השלום, וגורר את בני האדם להרס הדדי. חרבו הגדולה מסמלת את היקף הסכסוך. פרש זה מגלה בעת ובעונה אחת את ריבונות אלוהים, את שבריריות השלום האנושי ואת אחריות בני האדם לאלימות ההורסת את הארץ.

  • אדום: מעלה את הדם השפוך, את המלחמה, את השריפה ואת הזעם.
  • אדום-אש: מעצים את רעיון ההבערה, כארץ שהסכסוכים הציתו.
  • השפעה חזותית: הצבע מבשר מיד אקלים של אלימות כוללת.

2. תפקידו הסמלי

  • הסוס הוא נושא של עוצמה, של תנועה ושל פריצה.
  • כאן הוא נעשה נושא המלחמה, החיה הנושאת ומגלה את דינמיקת הסכסוך.
  • הוא מייצג את ההתפשטות המהירה של האלימות: המלחמה אינה נשארת סטטית, היא מתפשטת.

3. ניגודו לסוס הראשון

  • הלבן של הסוס הראשון העלה את הכיבוש הראשוני.
  • האדום-אש מסמן תפנית: הכיבוש הופך למלחמה גלויה.
  • ניגוד חזותי זה מארגן את התקדמות המשפטים.

4. משמעותו הסמלית

  • הסוס האדום-אש אינו קישוט בלבד: הוא מגלם את מהות המשפט עצמה.
  • הוא מייצג עולם שהסכסוכים הציתו בו אש, ושהשלום הוסר ממנו.
  • הוא הסמל החייתי של האלימות הקולקטיבית המשתחררת.

הסוס האדום-אש מסמל את המלחמה המדליקה את הארץ: צבעו מעלה דם, שריפה ואלימות, ואילו היותו סוס מבטא את העוצמה ואת ההתפשטות המהירה של הסכסוך. בניגודו לסוס הלבן הוא מסמן את המעבר מכיבוש למלחמה גלויה, והופך לדימוי של עולם שהשלום הוסר ממנו.

ו. החרב הגדולה

Le cheval rouge-feu du deuxième sceau (חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4) est une image extrêmement riche en symboles. Voici une analyse détaillée et structurée :

1. צבעו: אדום-אש

1. טיב החפץ: “חרב גדולה”

  • החרב היא סמל קלאסי למלחמה, ללחימה מקרוב ולהמתה.
  • הטקסט מדגיש את גדלותה, ודבר זה מקנה לה משקל מיוחד: היא אינה אביזר בלבד, אלא כלי משפט מרכזי.

2. תפקידו הסמלי

  • היא מייצגת את האלימות הישירה, את הסכסוך הגלוי, את העימות ללא תיווך.
  • בניגוד לקשת של הפרש הראשון (כיבוש מרחוק), החרב מעלה על הדעת את המלחמה הגלויה, הנראית לעין והמדממת.
  • היא מגלמת את הרעיון של סכסוך מוצהר, שאינו מוסתר, ופורץ לאור היום.

3. היקפה: סכסוך בקנה מידה גדול

  • התואר “גדולה” רומז על מלחמה נרחבת, שאינה מוגבלת לאזור או לקבוצה.
  • היא מסמלת את העוצמה ואת ההיקף של המשפט: האלימות אינה שולית, היא הופכת למבנית.
  • החרב הופכת כך לסמל של עולם שבו השלום נלקח והאלימות שולטת.

4. תפקידה בסצנה

  • החרב אינה מונפת ביוזמה אישית: היא ניתנת לפרש.
  • הדבר מדגיש שהחרב היא כלי שהופקד, ולא כוח עצמאי.
  • היא ממחישה את ההיתר האלוהי למשפט המתגלה על הארץ.

5. משמעותה התיאולוגית

  • החרב מזכירה שהמלחמה, בחותם זה, אינה כאוס בלתי נשלט אלא משפט מותר.
  • היא חושפת את שבריריות השלום האנושי: די בכלי אחד כדי שהכול יתהפך.
  • היא מאירה את האחריות האנושית: החרב ניתנת, אך בני האדם הם שהורגים זה את זה.

החרב הגדולה של החותם השני מסמלת מלחמה גלויה ורחבת היקף. בגודלה היא מבטאת את היקף הסכסוך; בטבעה היא מגלמת את האלימות הישירה והמדממת. משניתנה לפרש, היא מבטאת משפט שאלוהים התיר, וחושפת בעת ובעונה אחת את שבריריות השלום האנושי ואת אחריות בני האדם להרס ההדדי.

סיכום הפסקה:

הפרש השני, הלוקח את השלום מן הארץ וגורם למלחמה, תואם ישירות את הכרזותיו של ישוע בנאום על , שבו הוא מדבר על “מלחמות”, על “איומי מלחמה” ועל אומות הנאבקות זו בזו.

שני הקטעים מתארים מציאות אחת: תקופה של סכסוכים, בגידות ואלימות כוללת, המוצגת כאות הזמן.

כך הפרש האדום של ההתגלות מעלה על הבמה את מה שישוע כבר הכריז: שבירת השלום האנושי וגילוי משפטי האל בהיסטוריה.

הטקסט המלא:

הקשר בין הפרש השני לנאום הר הזיתים

הפרש השני, זה שעל הסוס האדום כאש, מקבל את הכוח לקחת את השלום מן הארץ ולהניע את בני האדם להרוג זה את זה (חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4). והנה נושא זה תואם בדיוק את מה שישוע מכריז בנאום על .

על פי הבשורות הסינופטיות, ישוע המשיח מזהיר את תלמידיו:

  • “תשמעו על מלחמות ועל שמועות מלחמות” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.6)
  • « Une nation se dressera contre une nation, un royaume contre un royaume » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.7)

הכרזות אלה מוצגות במפורש כאותות הזמן, כלומר מציאויות שיסמנו את ההיסטוריה לפני הקץ.

מחקר השוואתי מאשר שהנושאים של נאום ישוע ואלה של חותמי ההתגלות מקבילים: “כדי להראות היטב את הקשר שבין הנאום שנשא ישוע על לבין נבואת יוחנן על פתיחת ששת החותמים…”.

התאמה מדויקת

ההתגלות 6 הנאום על
הפרש האדום לוקח את השלום וגורם למלחמה “מלחמות ושמועות מלחמות”; “גוי על גוי”
אלימות כוללת « Beaucoup se trahiront et se haïront les uns les autres » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.10)
משפט שאלוהים התיר « Il faut que ces choses arrivent » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.6)

סיכום

הפרש השני מגשים בחזון יוחנן את מה שישוע הכריז על : תקופה של מלחמות, פילוגים ואלימות כוללת, אות לכך שהשלום האנושי נשבר ושמשפטי אלוהים מתגלים בהיסטוריה.

דניאל מתאר את רצף הממלכות ואת אלימותן, ואילו ההתגלות חושפת את הכוחות הרוחניים העומדים מאחורי אירועים אלה, בעיקר בסוס האדום כאש.

נקודות התכנסות בין דניאל להתגלות

1. הממלכות והסכסוכים

VIII. האם יש קשר למידע שמסר דניאל?

דניאל 2 ו־7: דניאל רואה את מעצמות העולם הגדולות בצורת פסלים או חיות (אריה, דוב, נמר, חיה איומה).

ההתגלות 6 (הפרשים): הסוסים מסמלים כוחות לא־אישיים (כיבוש, מלחמה, רעב, מוות) החוצים את תולדות הממלכות.

קשר : דניאל מבשר את רצף האימפריות ואת אלימותן; ההתגלות מראה את הדינמיקה הרוחנית שמאחורי סכסוכים אלה (משפטים שאלוהים התיר).

2. המלחמה והשלום שהוסר

דָּנִיֵּאל 7.21-25 : la petite corne fait la guerre aux saints et les opprime.

חזוֹן יוֹחָנָן 6.4 : le cavalier rouge ôte la paix et pousse les hommes à s’entre-tuer.

קשר: שני הטקסטים מדגישים את המלחמה ככלי של שליטה ומשפט, וחושפים את שבריריות הבריתות האנושיות.

3. כלי המשפט

דָּנִיֵּאל 9.26-27 : annonce des guerres, désolations et alliances rompues.

חזוֹן יוֹחָנָן 6.4 : la grande épée symbolise la guerre ouverte.

קשר: דניאל מתאר את הסכסוכים ההיסטוריים; ההתגלות מעבירה אותם לפרספקטיבה קוסמית ואחרית־הימית.

4. הריבונות האלוהית

דָּנִיֵּאל 2.44 : « Le Dieu du ciel suscitera un royaume qui ne sera jamais détruit. »

ההתגלות 6: כל פרש פועל משום ש“ניתן לו” → אלוהים נשאר בשליטה.

קשר: שני הספרים מאשרים שלמרות המלחמות והמשפטים, אלוהים מוביל את ההיסטוריה אל כינון מלכותו ה.

הבדלים בפרספקטיבה

דניאל: מדגיש את רצף הממלכות הארציות ואת נפילתן.

ההתגלות: מדגישה את הכוחות הרוחניים ואת משפטי האל החוצים את ההיסטוריה.

השלמה: דניאל נותן את המבנה ההיסטורי, ההתגלות חושפת את משמעותו הרוחנית והאחרית־הימית.

הסוס האדום כאש ורוכבו מוצאים הד בחזיונות דניאל: המלחמות והאלימות שדניאל הכריז עליהן נתפסות בהתגלות כמשפטים סמליים.

שני הספרים מראים שהשלום האנושי שביר ושהסכסוכים מותרים במסגרת התכנית האלוהית.

יחד, דניאל וההתגלות מציעים קריאה עקבית: תולדות הממלכות מסומנות במלחמה, אך אלוהים מוביל הכול אל מלכותו הסופית.

ט. פירוש

סיכום הפסקה:

Le passage d’חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4 décrit symboliquement la guerre et la paix ôtée, non comme une prédiction datée, mais comme une révélation sur la fragilité humaine et les jugements permis par Dieu.

מציאויות המאה ה־21, מלחמות, טרור, מתחים גיאופוליטיים, מהדהדות עם דימוי זה. כך אפשר להבין את הסוס האדום כאש כנבואה על־זמנית המתארת את האלימות החוצה את ההיסטוריה.

הסכסוכים הנוכחיים מזכירים שהשלום הארצי רעוע ושאלוהים נשאר ריבון על מהלכם. כאשר אלוהים יחליט, שלב זה של הסכסוך עשוי להגיע להיקף העולה על העימותים הנוכחיים.

הטקסט המלא:

Le texte biblique (חזוֹן יוֹחָנָן 6.3-4) décrit une réalité symbolique : la guerre et la paix ôtée de la terre. Ce n’est pas une prédiction datée, mais une révélation sur la fragilité humaine et les jugements permis par Dieu.

המאה ה־21 כבר מכירה תופעות המהדהדות עם דימוי זה:

מלחמות אזוריות ועולמיות (אוקראינה, המזרח התיכון, אפריקה).

טרור, אלימות אזרחית, סכסוכים אתניים.

החרפת מתחים גיאופוליטיים (נשק גרעיני, יריבויות כלכליות).

פוטנציאל התגשמות: אין זה מופרך לראות בסוס האדום כאש דימוי שיכול להתממש בתקופתנו. מלחמות ופילוגים הם מציאויות קבועות בהיסטוריה האנושית, והמאה ה־21 אינה יוצאת מכלל זה.

ניתן בהחלט לקרוא את הסוס האדום כאש כנבואה ריאליסטית למאה ה־21, לא במובן של חיזוי מתוארך, אלא כדימוי על־זמני של המלחמות והאלימות החוצות את ההיסטוריה האנושית. חותם זה מזכיר שהסכסוכים הנוכחיים אינם מחוץ לתכנית האלוהית, אלא מבשרים את שבריריות השלום הארצי ואת הצורך לבקש את השלום האמיתי במשיח.

התבוננות בעובדות בנות זמננו מורה שלדעתנו הנבואה עשויה להתגשם כאשר אלוהים יקבע זאת. שלב זה של הסכסוך, כפי שהוזכר בנבואת יוחנן, יעלה על העימותים הנוכחיים באופיו הכולל.

סיכום

סיכום הקטע

הפרש הראשון בחזוֹן יוֹחָנָן 6.1-2 אינו מייצג את המשיח, אלא את , המחקה את סמלי המשיח כדי להונות. רכוב על סוס לבן ומוכתר בכוח זמני, הוא מתקדם במראה של ניצחון וסמכות, אך אינו אלא זיוף מפתה.

שלום כוזב זה פותח את הדרך לשלושת הפרשים הבאים, השופכים את משפטי האל. כך הפיתוי הראשוני של הפרש הראשון מכין את הכניסה ההדרגתית של האנדרלמוסיה.

הטקסט המלא

זה עתה ניתחנו את הקטע בחזוֹן יוֹחָנָן 6.1-2, ולפי ההנחה שאנו מאמצים, פרש ראשון זה אינו מרמז על ישוע המשיח, אלא על ה, המציג עצמו כמושיע תוך כדי נטילת סמלי המשיח שלא כדין. הוא מופיע רכוב על סוס לבן, צבע המעלה בדרך כלל טוהר וניצחון, אך הוא משתמש בו כאן כמסווה, חיקוי שנועד להונות. אף שהטקסט אינו מזכיר את גלימתו, אפשר לדמיין שגם היא לבנה, ומחזקת את אשליית הלגיטימיות.

הוא יוצא “כמנצח וכדי לנצח”, ומפגין ביטחון מוחלט, כאילו הייתה לו סמכות שאין עליה עוררין. כתרו, אשר ניתן לו, מסמל כוח שהוענק לזמן מה, לא מלכות אמיתית. אין זה המשיח המהולל החוזר להשלים את מלאכתו: זהו איש חזק, מנהיג מפתה, מלך כוזב המתקדם במראה של ניצחון.

הכבוד שנראה כמקיף אותו בחזון זה אין לו דבר עם הסגידה השמימית השמורה לשה האמיתי. אף מלך, גם החזק ביותר, לא קיבל מעולם כבוד כזה על הארץ — ובכל זאת פרש זה אינו אלא זיוף.

אחרי סצנה ראשונה זו יופיעו שלושה פרשים נוספים, כל אחד קשור לפתיחת חותם. הסדר מדויק ומכוון: הפרש הראשון פותח את הדרך, והבאים אחריו שופכים על הארץ את המכות המגלות את חמת אלוהים. נראה בפרקים הבאים כיצד רצף זה מתגלגל וכיצד הפיתוי הראשוני של הפרש הראשון מוביל בהדרגה לאנדרלמוסיה.