בהתגלות 6.1-8, עם פתיחתו של כל אחד מארבעת החותמות הראשונים, אחת מארבע החיות אומרת: “בוא” (או “בוא וראה”, לפי תרגומים מסוימים).
שני פירושים עיקריים
-
קריאה המופנית ליוחנן (החוזה)
משמעות: החיות מזמינות את יוחנן להתקרב ולהתבונן בחזון העומד להתגלות.
טיעון: תפקידו של יוחנן הוא “לראות” ו“לדווח” על מה שהוא מתבונן בו. לכן ה“בוא” הוא הזמנה ליטורגית לקחת חלק בהתגלות.
מסקנה: הדבר מדגיש שההתגלות ניתנת לקהילה באמצעות יוחנן.
-
קריאה המופנית לפרש
משמעות : החיות קוראות לפרש לצאת ולמלא את שליחותו.
טיעון: מיד אחרי ה“בוא” מופיעים הסוס ורוכבו. המילה פועלת כפקודה להיכנס לבמה.
מסקנה: הדבר מדגיש שהשיפוטים מופעלים בסמכות אלוהית, המועברת על ידי החיות.
גוון לשוני
ביוונית נאמר פשוט “Erchou” = “בוא”.
הטקסט אינו מציין במפורש למי הדברים מופנים.
שתי הקריאות אפשריות, ופרשנים רבים מזהים תפקוד כפול:
ליוחנן: הזמנה לראות.
לפרש: פקודה לצאת.
היקף תיאולוגי
אם הדברים מופנים ליוחנן: הדבר מדגיש את הייעוד הנבואי, לראות ולמסור.
אם הדברים מופנים לפרש: הדבר מדגיש את הריבונות האלוהית; השיפוטים מופעלים רק בפקודה משמיים.
קריאה משולבת: שתי המשמעויות משלימות זו את זו. יוחנן מוזמן לראות את מה שאלוהים מצווה, והפרשים יוצאים משום שאלוהים קורא להם.
סיכום
כאשר החיות אומרות “בוא”, אפשר להבין את הטקסט גם כהזמנה ליוחנן (בוא והתבונן) וגם כפקודה לפרש (בוא ופעל). עמימות זו מכוונת: היא מדגישה שההתגלות ניתנת לנביא, אך השיפוטים מופעלים גם בסמכות אלוהית.