נאומו של סטפנוס לפני הסנהדרין

לוקס מקדיש מקום יוצא דופן לנאומו של סטפנוס, שהוא הנאום הארוך ביותר המובא בספר מעשי השליחים. חשיבות ספרותית זו מראה שהמחבר מייחס לו משמעות מיוחדת בהתפתחות סיפורו.

המקום הרב שניתן להתערבות זו מניח שלסטפנוס ניתנה האפשרות לדבר בהרחבה לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003. לוקס כבר הדגיש שפניו נראו לחברי המועצה «כפני מלאך» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.15). הערה זו עשויה להסביר, לפחות בחלקה, מדוע הותר לנאשם לפרוש את טיעוניו בהרחבה כזו.

עם זאת, כמו בשאר הנאומים במעשי השליחים, סביר שלוקס לא ביקש להעתיק את כל הדברים שנאמרו. נאמן לשיטה שהוא מציג בראשית בשורתו, נראה שבחר את הפרטים שראה כמשמעותיים ביותר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4).

2- פרשנות להיסטוריית הישועה

טיעונו של סטפנוס נשען על רעיון מנחה חזק במיוחד. בהתוותו את השלבים הגדולים בתולדות ישראל, מאברהם ועד שלמה, הוא מראה ששליחי אלוהים נתקלו לעיתים קרובות באי־הבנה או בדחייה מצד אלה שאליהם נשלחו.

יוסף נדחה בידי אחיו, משה עורר התנגדות בקרב עמו והנביאים נרדפו. שרשרת התנגדויות ארוכה זו מגיעה לשיאה בדחיית המשיח עצמו, ישוע מנצרת.

נאומו של סטפנוס אינו אפוא סקירה היסטורית פשוטה. זוהי בראש ובראשונה פרשנות תאולוגית להיסטוריית הישועה, שמטרתה להראות את הרציפות בין אי־הנאמנות של הדורות הקודמים לבין יחסם של בני דורו של ישוע.

3- מקומו המרכזי של משה

המקום הרב המוקדש למשה אינו מקרי כלל. סטפנוס מקדיש את רוב נאומו לדמות מרכזית זו בתולדות ישראל, ומאיר במיוחד את האירועים המגלים את דחיית המחוקק הגדול בידי עמו שלו.

הוא מזכיר בייחוד שמי שנבחר בידי אלוהים להושיע את ישראל לא הוכר תחילה ונדחה בידי אחיו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.25-28). למרות המופתים שנעשו במדבר, הדור שיצא ממצרים פנה אחר כך ממנו וחזר לעבודת אלילים בפרשת עגל הזהב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.39-41).

בהיפוך מרשים, מי שמואשם בחילול משה מתגלה דווקא כמי שמבין יותר מכל את מקומו בהיסטוריית הישועה.

4- הנאשם נעשה למאשים

מפליא לראות שסטפנוס אינו מבקש באמת להגן על עצמו. אמנם הוא משיב בעקיפין על ההאשמות שהוטחו בו בעניין התורה והמקדש, בכך שהוא מגלה את בקיאותו המושלמת בכתבי הקודש ואת דבקותו במורשת ישראל.

עם זאת, נראה שמטרתו העיקרית אינה לזכות בזיכוי. בדומה לנביאי הברית הישנה, הוא נראה מודאג יותר מנאמנות למסר שקיבל מאשר מגורלו שלו.

לאחר שהזכיר את השלבים הגדולים בתולדות ישראל, הוא פונה ישירות אל חברי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003:

«עריפי עורף, ערלי לב ואוזן! אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש; כאבותיכם כן אתם» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51).

הוא מוסיף:

«אתם אשר קיבלתם את התורה בציווי מלאכים ולא שמרתם אותה!» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.53).

כך, מי שמופיע כנאשם נעשה בהדרגה למאשימם של שופטיו, אשר מוצאים עצמם בתורם מוצבים תחת שיפוטו של דבר אלוהים.

5- סטפנוס בשושלת הנביאים והמשיח

היפוך זה מזכיר כמה סצנות בבשורות שבהן ישוע עצמו, אף שהוא נשפט, חושף את האחריות הרוחנית של יריביו.

כמו רבו, סטפנוס אינו מסתפק במענה להאשמות שהוטחו בו. נאומו דומה יותר להטפה נבואית מאשר לנאום הגנה שמטרתו להשיג זיכוי.

לוקס נראה אפוא כמי שמציג את סטפנוס כהמשך לנביאי הברית הישנה ובעקבות המשיח עצמו. הנאשם הופך לעד נאמן המכריז את האמת ללא פשרות לפני הרשויות הדתיות הגבוהות ביותר של היהדות.

6- השפעת הנאום

דברי סטפנוס היו חמורים מאוד ולא יכלו אלא להרגיז אנשים שכבר היו עוינים לעדותו. בהקשר המתוח של הופעה זו, תגובה אלימה מצד כמה מחברי המועצה נראית מובנת.

עם זאת, אי אפשר לנו להעריך בדיוק את ההשפעה שהייתה לנאום זה על מצפונם של שומעיו. ייתכן שלא כל חברי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 שיתפו אותה מידת עוינות.

נוכחותו של שאול בעת הסקילה — הצג את ההגדרה של INF373 (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.58) מראה שעדות זו נישאה לפני מי שיהפוך אחר כך לשליח פאולוס. אף שאין דבר המאפשר לקבוע שנאומו של סטפנוס מילא תפקיד ישיר בתשובתו, קשה לדמיין שאירוע בעוצמה כזו לא הותיר שום עקבות בזיכרונו של השליח לעתיד.

7- נקודת מפנה מרכזית במעשי השליחים

לא נתעכב כאן על תוכנו המפורט של הנאום, שיהיה נושא לעיון מיוחד בנספח שכותרתו: «נאומו של סטפנוס».

נציין רק שהתערבות זו היא אחת מפסגותיו התאולוגיות של ספר מעשי השליחים. העוינות מגיעה עתה לשיאה, ולפי כל הסימנים האירועים עומדים לצאת בהדרגה משליטה.

ההופעה לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003, שמטרתה הראשונית לא הייתה אולי הרשעה בעונש מוות, נראית כמידרדרת בפרק הבא לפיצוץ של אלימות המונית.

מנקודת מבטו של לוקס, עדותו של סטפנוס מסמנת נקודת מפנה מרכזית בתולדות הקהילה. מותו יגרום לפיזור המאמינים ויתרום, באופן פרדוקסלי, להתפשטות הבשורה אל מעבר לירושלים, בהתאם לתכנית המיסיונרית שהכריז ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4).

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4) – פיזור המאמינים והתפשטות הבשורה

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.15) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4) – מסגרת נאומו של סטפנוס ושיטתו של לוקס

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.25-28) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.39-41) – משה שנדחה בידי עמו

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.53) – ההאשמה נגד הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.58) – נוכחותו של שאול בעת הסקילה — הצג את ההגדרה של INF373 של סטפנוס

כיצד יכול היה לוקס לאסוף מידע מדויק כל כך על הופעה זו — הצג את ההגדרה של INF370
נאומו של סטפנוס — הצג את ההגדרה של INF371
סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003
בתי הכנסת של ירושלים — הצג את ההגדרה של INF365