Les synagogues de Jérusalem constituent un élément important du contexte de מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-7, car elles permettent probablement de mieux comprendre l'origine du conflit entre Hébreux et Hellénistes ainsi que l'organisation des premiers chrétiens.
מספר רב של בתי כנסת בירושלים
במאה הראשונה לא הייתה בירושלים אחת בלבד, אלא כנראה כמה עשרות, ואולי אף כמה מאות. התלמוד מזכיר אפילו מספר של 480 בתי כנסת, שהוא ודאי מוגזם אך מעיד על ריבוי מספרם.
כל קבוצה של יהודים שמוצאם מאותו אזור או ששפתם משותפת נטתה לפקוד את ה שלה.
בתי הכנסת של היהודים המתיוונים
היהודים שבאו מן התפוצות דיברו בעיקר יוונית והיו להם מקומות התכנסות משלהם. כך מזכיר לוקס:
"כמה מבני ה הנקראת של המשוחררים, של הקיריניים ושל האלכסנדרוניים, ומבני קיליקיה ואסיה…" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9).
הערה זו מראה שהיו בירושלים בתי כנסת שפקדו אותם יהודים שמוצאם:
- מצפון אפריקה (קירני, אלכסנדריה);
- מאסיה הקטנה;
- מקיליקיה (מולדתו של שאול איש טרסוס).
אפשר אפילו ששאול פקד אחד מבתי כנסת אלה לפני שבא לאמונה.
רקע למשבר של מעשי השליחים 6
Les « Hébreux » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1) étaient probablement issus des milieux palestiniens parlant l'araméen, tandis que les « Hellénistes » étaient des Juifs de langue grecque.
לפני שבאו לאמונה היו לשתי הקבוצות הללו ללא ספק רשתות משלהן, בתי כנסת משלהן והרגלים משלהן. אין אפוא פלא שכמה הבדלים תרבותיים נשארו בתוך קהילת ירושלים.
נראה שהתלונה על האלמנות המתיוונות אינה מעידה על מחלוקת תורתית, אלא על מתחים שירשו מגיוון תרבותי זה.
האספות הנוצריות הראשונות ובתי הכנסת
Il est possible que les premiers croyants aient continué à fréquenter certaines synagogues tout en se réunissant dans les maisons (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46). Durant les premières années, les disciples de Jésus ne se considéraient pas comme séparés du judaïsme.
ייתכן אפילו שארגון הקהילה הקדומה הושפע מנהגים מסוימים של בית הכנסת:
- הוראה סדירה של הכתובים;
- תפילה משותפת;
- סיוע לעניים;
- קיום זקנים ואחראים;
- חשיבות שניתנה לאלמנות ולנזקקים.
השערה מעניינת בנוגע לשבעה
Plusieurs exégètes ont proposé que les Sept aient été choisis parmi les croyants hellénistes et qu'ils aient été responsables des assemblées issues de ces milieux. Le fait que leurs noms soient tous grecs (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.5) et que le conflit concerne précisément les Hellénistes renforce cette hypothèse.
חשיבות להמשך מעשי השליחים
Il n'est probablement pas fortuit que le chapitre suivant (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9) nous montre Étienne discutant avec les membres de synagogues hellénistes. Étienne lui-même était vraisemblablement un Juif helléniste et son ministère s'exerçait probablement dans ces milieux. C'est d'ailleurs dans ce contexte que Saul de Tarse apparaît pour la première fois (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.58).
Ainsi, les nombreuses synagogues de Jérusalem constituent probablement l'arrière-plan culturel et religieux indispensable pour comprendre la crise d'מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-7, la nomination des Sept et le ministère ultérieur d'Étienne. Elles expliquent également comment, dès ses débuts, l'Église de Jérusalem réunissait des croyants issus de milieux très divers tout en cherchant à préserver son unité.