מדוע כל כך הרבה שנאה כלפי סטפנוס?

השנאה המתפרצת נגד סטפנוס במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8-15 ובמַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7 עלולה להפתיע, בייחוד אם משווים את גורלו לגורל השליחים, אשר עד אז נאסרו והולקו, אך לא הוצאו להורג. כמה סיבות היסטוריות, דתיות ותיאולוגיות מסבירות זאת.

1. סטפנוס פונה כנראה אל היהודים המתיוונים

לוקס מציין שסטפנוס מתווכח עם חברי בתי כנסת — הצג את ההגדרה של INF090 של המשוחררים, של הקיריניים, של האלכסנדרוניים, של קיליקיה ושל אסיה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9). יהודי התפוצות הללו היו קשורים לעתים קרובות בעומק לבית המקדש ולמסורות אבותיהם. הם בחרו לגור בירושלים או לשוב אליה דווקא כדי להיות קרובים ככל האפשר למקדש.

באורח פרדוקסלי, קשרם לבית המקדש יכול היה להיות חזק אף יותר מזה של יהודים מסוימים יושבי ארץ ישראל.

2. סטפנוס נראה כמי שהולך רחוק יותר מן השנים-עשר

פטרוס ושאר השליחים הכריזו קודם כול שישוע הוא המשיח שקם לתחייה. סטפנוס, מבלי להתכחש להכרזה זו, מדגיש יותר את אופיו הזמני של בית המקדש ואת גבולותיהם של המוסדות היהודיים.

הוא מצטט בין השאר:

"אך העליון אינו שוכן בבתים עשויי ידיים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.48).

אמירה זו יכלה להתפרש כהתקפה ישירה על בית המקדש עצמו.

3. זיכרון משפטו של ישוע

ההאשמות שהוטחו בסטפנוס מזכירות באופן מוזר את אלו שהוטחו בישוע:

• "האיש הזה אינו חדל לדבר דברים נגד המקום הקדוש הזה ונגד התורה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.13).
• "שמענו אותו אומר שישוע הנצרי יהרוס את המקום הזה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.14).

כמו במשפטו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-61), מובאים עדים ודברים מסוימים מעוותים או מוצאים מהקשרם.

כך סטפנוס מופיע כתלמיד העוקב אחר רבו עד לנסיבות משפטו.

4. נאומו מאשים במיוחד

בנאומו הארוך (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.2-53) סטפנוס סוקר את תולדות ישראל ומאשים את שומעיו בחזרה על חטאי אבותיהם:

"קשי עורף, ערלי לב ואוזן! אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51).

אחר כך הוא מוסיף:

"אתם מסרתם והמתתם את הצדיק" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.52).

האשמה ישירה זו מעוררת תגובת זעם:

"הם געשו בלבם וחרקו שיניים עליו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.54).

5. סטפנוס מלא ברוח ואין עומד בפני טיעוניו

לוקס מדגיש:

"לא יכלו לעמוד בפני החכמה והרוח שבה דיבר" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10).

חוסר היכולת להפריך את טיעוניו דוחף את יריביו לפנות לעדי שקר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.11-13), כפי שכבר אירע בעניין ישוע.

6. מוצאו המתיוון עלול היה להחמיר את המצב

סטפנוס נשא שם יווני וכנראה השתייך בעצמו לקבוצת המתיוונים. לראות אדם מתוך חוגם שלהם מערער על תפיסתם את בית המקדש ואת התורה יכול היה להיחשב לבגידה בלתי נסבלת במיוחד.

7. החזיון האחרון מחולל את ההתפרצות

כאשר סטפנוס מצהיר:

"הנה אני רואה את השמים פתוחים ואת בן האדם עומד לימין האלוהים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.56),

שומעיו רואים בכך חילול השם. בהחילו על ישוע המהולל את החזיון של דָּנִיֵּאל 7.13-14, סטפנוס מצהיר במרומז שמי שהמנהיגים הרשיעו יושב מעתה לצד האלוהים.

כנראה הצהרה זו היא שמחוללת את הלינץ'.

8. סטפנוס היה מטרה קלה יותר מן השליחים

השנים-עשר נהנו אז מפופולריות רבה מאוד בקרב העם. השלטונות כבר ויתרו על שימוש בכוח נגדם מחשש לעורר מהומה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26). סטפנוס, אף שהוטל עליו שירות חשוב, כנראה לא נהנה מאותה פרסומת. פעילותו התנהלה בעיקר בקרב היהודים המתיוונים של ירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9). בכך שהביאו להרשעתו, פגעו המנהיגים היהודים באחד הנציגים המזהירים ביותר של הקהילה הצעירה והזהירו את כל הקהילה הנוצרית, מבלי לקחת את הסיכון הפוליטי שהיה כרוך בהוצאתם להורג של השליחים. הערתו של לוקס שהשליחים נשארו בירושלים בזמן הרדיפה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1) עשויה לאשר שהם עדיין נהנו מהגנה מסוימת הקשורה לפופולריות שלהם בקרב העם.

השערה זו מתיישבת למדי עם האסטרטגיה שבה נקטו בדרך כלל הרשויות הדתיות בבשורות: לעתים קרובות הן מבקשות לסלק מנהיג או דובר כאשר הנסיבות הפוליטיות מאפשרות זאת, תוך הימנעות ככל האפשר מתגובת העם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.3-5; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.1-2). כך ייתכן שלמותו של סטפנוס היה ערך מופתי: היא הייתה בו בזמן עונש שהוטל על מטיף רב השפעה ומסר שהופנה אל כל הקהילה הצעירה.

סיכום

השנאה כלפי סטפנוס מוסברת בהצטלבותם של כמה גורמים: שירותו בקרב הבתי כנסת — הצג את ההגדרה של INF090 המתיוונים, תורתו על בית המקדש, עוצמת האשמתו כלפי המנהיגים היהודים ולבסוף עדותו על כבוד המשיח שקם לתחייה. למעשה סטפנוס סובל את אותה דחייה שסבל רבו. מות הקדושים שלו מסמן שלב מכריע במעשי השליחים, שכן הוא מכריז על תחילת הרדיפה הגדולה שתוביל לפיזור המאמינים ולהתפשטות הבשורה אל מעבר לירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4).

כמעט אפשר לומר שעם סטפנוס ההתנגדות לנצרות חדלה להיות מכוונת בעיקר נגד השליחים והחלה מעתה להתפשט אל הקהילה כולה.