עד אז היו מנהיגי הכנסייה העיקריים המטרות העיקריות של הרשויות הדתיות. למרות מעצרים אחדים, השליחים שוחררו תמיד לאחר אזהרות או עונשים גופניים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40-42). אפילו המליץ על זהירות מול התנועה הנוצרית הצעירה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39).
ואולם מות הקדושים של סטפנוס מסמן נקודת מפנה מכרעת. הסיפור מרמז שהעוינות כלפי התלמידים אינה מוגבלת עוד לרשויות הדתיות בלבד. מבחינות מסוימות מזכיר מצב זה את האווירה שאפפה את הרשעתו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.20-25). הוצאתו להורג של סטפנוס נראית כפותחת שלב חדש בהתנגדות לנצרות.
2- הרדיפה מתפשטת לכל המאמינים
נחצה סף חדש. הצעדים שננקטו אינם מכוונים עוד אל מנהיגי הכנסייה בלבד. לוקס מציין שגם התלמידים הפשוטים נפגעים מן הרדיפה, ומדגיש שאף הנשים אינן נחסכות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.4).
פרט זה משמעותי. ביהדות המאה הראשונה תפסו הנשים בדרך כלל מקום צנוע יותר בחיים הדתיים. העובדה שגם הן נאסרות מראה את היקף הדיכוי.
חומרת הרדיפה שמתאר לוקס מראה שהאמונה בישוע עלולה מעתה לחשוף את המאמינים למאסר ולהתעללות. ישוע עצמו הכריז שתלמידיו יירדפו בגלל שמו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.20 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2) והזכיר את דרישות המחויבות האמיתית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-33).
הברית החדשה מעידה אף על קיומם של תלמידים שבנסיבות מסוימות בחרו להישאר נסתרים יותר, כמו יוסף מארימתיה ונקדימון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-39), או כמה מנהיגים יהודים שהאמינו בישוע מבלי להודות בכך בפומבי מחשש להיות מנודים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.42-43). עם זאת, לוקס אינו מספק שום סימן המאפשר לדעת באיזו מידה התרחשה תופעה כזאת בעת הרדיפה המתוארת במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-3.
לוקס מצהיר ששאול "הרס את הכנסייה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3). הפועל היווני שנעשה בו שימוש מעלה פעולה אלימה במיוחד ומדגיש את עוצמת מעורבותו נגד התלמידים.
פאולוס יודה מאוחר יותר שרדף את הכנסייה בעקשנות (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13-14 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.6) ויזכיר שהיה "קנאי מאוד למסורות אבותיו" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.14). נראה שהתנהגותו הונעה משכנוע כן שהוא מגן על התורה ועל המורשת שקיבל מאבותיו.
תפיסה זו של הקנאות לא הייתה זרה להיסטוריה של ישראל, שהציגה דמויות כגון פנחס (בְּמִדְבַּר 25.7-13) או אליהו (1 מְלָכִים 18.40) כאנשים שמילאה אותם קנאה עמוקה לכבוד אלוהים. אף שאי אפשר לקבוע קשר ישיר בין שאול לדמויות אלה, דוגמתן מראה שהשימוש בכוח לשם נאמנות דתית לא היה זר למסורות יהודיות מסוימות.
מאוחר יותר יודה פאולוס שפעל "מתוך בורות, באי אמונה" (1 טימותי 1.13), ובכך הדגיש שקנאות כנה אינה מבטיחה בהכרח נכונות של שיקול דעת.
4- עורך הרדיפה העיקרי
לוקס מציג את שאול כאחד השחקנים העיקריים בדיכוי זה. שמו קשור מעתה בפחד שהוא מטיל על התלמידים. אפילו לאחר המרתו תמשיך המוניטין הזה לעורר חשדנות בקרב המאמינים בדמשק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.13-14) ואחר כך בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.26).
שאול היה משוכנע שהוא משרת את אלוהים. שכנוע כן זה, אך מוטעה, ממחיש את אזהרת ישוע:
"באה שעה שכל מי שיהרוג אתכם יחשוב שהוא מקריב קרבן לאלוהים" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2).
איננו יודעים אם אנשים אחרים מילאו תפקיד דומה ברדיפה זו. ועם זאת מזכיר לוקס את נוכחותם של בני לוויה שליוו את שאול במסעו לדמשק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.7), דבר המרמז שכנראה לא פעל לבדו.
גם מספרם המדויק של הקורבנות נעלם מאיתנו. ואולם פאולוס יזכיר מאוחר יותר את אלה שהומתו ויודה שנתן את קולו נגדם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.10). הצהרה זו עשויה לרמז שסטפנוס כנראה לא היה הקורבן היחיד בתקופה זו.
5- ניצחון פרדוקסלי
מנקודת מבט אנושית יכלה רדיפה זו להיראות כאסון לכנסייה הצעירה. ואף על פי כן, מנקודת מבטו של לוקס, היא תסייע באורח פרדוקסלי להתגשמות תוכניתו של אלוהים.
פיזור המאמינים יקדם את הפצת הבשורה אל מחוץ לירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.4) ויאפשר את הגשמתה ההדרגתית של התוכנית המיסיונרית שהכריז עליה ישוע לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
השכנוע הזה עובר בכל הכתובים: אלוהים מסוגל לגרום לאירועים הכואבים ביותר לפעול יחד להגשמת תוכניותיו (בְּרֵאשִׁית 50.20 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 8.28). כך, מה שנראה כמי שעתיד להוביל להיעלמות הנצרות יסייע לבסוף להתפשטותה.
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.4) – התוכנית המיסיונרית והפצת הבשורה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40-42) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39) – הרדיפות הראשונות ועצתו של
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-3) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.4) – הרדיפה הגדולה ומאסר המאמינים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.7) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.13-14) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.26) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.10) – שאול, השחקן העיקרי ברדיפה
(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13-14) ; (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.6) ; (1 טימותי 1.13) – הקנאות הדתית של שאול
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.20-25) – האווירה שאפפה את הרשעתו של ישוע
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.28-33) – דרישות המחויבות הנוצרית
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.42-43) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-39) – תלמידים שנשארו נסתרים
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.20) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2) – ההכרזה על הרדיפות
(בְּמִדְבַּר 25.7-13) ; (1 מְלָכִים 18.40) – הקנאות לכבוד אלוהים בתולדות ישראל
(בְּרֵאשִׁית 50.20) ; (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 8.28) – אלוהים גורם לניסיונות לפעול יחד להגשמת תוכניותיו