לוקס מוסר תגובה מפתיעה במיוחד של השליחים שזה עתה נלקו במלקות שציווה ה. עונש זה נועד להפחידם ולאלצם להפסיק להטיף בשם ישוע. ועם זאת, הרחק מלהתייאש או להתמרמר על עוול זה, עוזבים התלמידים את המועצה מלאי שמחה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.41).
גישה כזו אינה ניתנת להסבר אלא באופן שבו פירשו ברוחם את האירועים שזה עתה עברו. בראייתו של לוקס, מצוקה זו לא הייתה תבוסה, אלא הזדמנות להפגין את נאמנותם לאדון.
2- לסבול למען שם ישוע
השליחים שמחו על שנחשבו ראויים לסבול בזיון למען שם ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.41). גישתם מזכירה את הוראות האדון עצמו. ישוע הזהיר את תלמידיו שהעבד אינו גדול מאדוניו ושמי שילכו אחריו יחוו אף הם התנגדות ורדיפות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.18-20).
הוא גם הכריז כמאושרים את מי שיעלבו וירדפו בגללו, והבטיח להם שכר גדול בשמים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.11-12 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.22-23). כך, הסבל שעברו השליחים נראה כאישור לכך שהם צועדים בעקבות רבם.
כמה שנים מאוחר יותר יעודד פטרוס עצמו את המאמינים לשמוח כאשר הם שותפים לייסורי המשיח (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 4.13-16). רציפות זו בין הוראות ישוע, חוויית השליחים ועידודו של פטרוס היא אחד הנושאים החשובים בברית החדשה.
3- כישלון אמצעי הסנהדרין
האיומים והעונשים שהטילו ה הניבו תוצאה הפוכה בדיוק מזו שנחפצה. השליחים כבר חוו את החילוץ הפלאי שהעניק אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.19-20) וידעו מעתה, באופן מוחשי, שהאדון מלווה את שירותם.
הרחק מלהחליש את נחישותם, ניסיונות אלה חיזקו עוד יותר את אומץ לבם ואת ביטחונם. בראייתו של לוקס, הרדיפות אינן מצליחות לעצור את מעשה אלוהים, אלא תורמות באופן פרדוקסלי להתקדמותו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39).
4- בבית המקדש ובבתים
לוקס מדגיש שלאחר שחרורם לא הפסיקו השליחים כלל את פעילותם. מדי יום המשיכו בשירותם הן בבית המקדש והן בבתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.42).
ההתכנסויות הציבוריות הגדולות איפשרו להכריז את הבשורה בפני ההמון, ואילו הבתים הפרטיים שימשו כנראה מקומות התכנסות למאמיני ירושלים, כפי שהיה כבר מראשית הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42-46).
אסיפות ביתיות אלה מילאו תפקיד חיוני בהתפתחות הנצרות הצעירה ומבשרות את קהילות הבית המוזכרות מאוחר יותר בברית החדשה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 16.5 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.15).
5- ללמד ולהכריז את הבשורה הטובה
לוקס מציין שהשליחים לא חדלו "ללמד ולהכריז את הבשורה על ישוע המשיח" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.42). פעילות כפולה זו אופיינית לשליחות הקהילה הקדומה.
השליחים לא הסתפקו בהפצת הבשורה בקרב מי שאינם מאמינים; הם דאגו גם להוראתם ולבנייתם הרוחנית של המומרים החדשים. מראשית דרכה חיברה אפוא קהילת ירושלים בין הכרזת הבשורה להוראת השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42).
לב המסר שלהם נשאר ללא שינוי: ישוע הוא המשיח, המשיח המובטח בכתובים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.42). חרף האיומים, המאסרים והעונשים הגופניים נמשכה הכרוזה של השליחים בנאמנות מרשימה.
6- מעשה שבני אדם אינם יכולים להשמיד
בראייתו של לוקס, המאמצים שהשקיעו הרשויות הדתיות להשתיק את עדי המשיח הניבו בסופו של דבר תוצאה הפוכה מזו שנחפצה. הקהילה הצעירה יצאה מחוזקת מניסיון זה, והאירועים הבאים יראו שדבר לא יכול היה למנוע את התגשמות התכנית שהכריז ישוע לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
אחד הנושאים הגדולים בספר מעשי השליחים מופיע אפוא בבהירות גוברת: דבר אלוהים ממשיך להתקדם חרף ההתנגדויות האנושיות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.30-31).
כמה פסוקים קודם לכן המליץ ל לנהוג בזהירות, בסברו שאם מעשה זה מאלוהים, איש לא יוכל להשמידו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39). מבלי להכיר במפורש במוצאה האלוהי של התנועה הנוצרית, ה הזה ביטא עיקרון שמשמעותו התאולוגית ברורה בהמשך הסיפור. בראייתו של לוקס, הרדיפות, האיומים והעונשים אינם מהווים מכשולים העלולים לסכן את תכנית אלוהים. להפך, הם תורמים באופן פרדוקסלי להבלטת ריבונותו ויעילות דברו (יְשַׁעְיָהוּ 55.11).
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.30-31) – התקדמות הבשורה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42-46) – הוראת השליחים והפגישות בבתים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.19-20) – החילוץ הפלאי של השליחים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39) – מעשה שבני אדם אינם יכולים להשמיד
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.41) – שמחת השליחים לאחר הייסורים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.42) – ההוראה היומית בבית המקדש ובבתים
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.11-12) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.22-23) – אשרי הנרדפים
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.18-20) – התלמיד אינו גדול מרבו
(אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 16.5) ; (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.15) – קהילות הבית
(הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 4.13-16) – שותפות לייסורי המשיח
ה