PER257

המשיח ישוע הוא הרועה הטוב

המאמר בוחן כיצד ישוע מציג את עצמו כרועה הטוב ביוחנן י׳. הוא מורה הדרך הרוחני האותנטי, בניגוד למורי הדרך השקריים. ישוע מבשר ישועה אוניברסלית וקורא לכל אחד להאזין לקולו כדי למצוא את החיים הרוחניים.

4 דקות ישוע רועה ישועה מורה דרך רוחני מורי דרך שקריים פסוק אחד ספר אחד

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מתי

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.1-21 (תנ״ך עברי מודרני)

אמן אמן אני אמר לכם איש אשר לא יבוא דרך השער אל מכלא הצאן כי אם יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא׃

ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן׃

לו יפתח שמר הסף והצאן את קלו תשמענה והוא לצאנו בשם יקרא ויוציאם׃

ואחרי הוציאו את צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידעו את קולו׃

ואחרי זר לא תלכנה כי אם ינוסו מפניו כי את קול הזרים לא ידעו׃

המשל הזה דבר ישוע באזניהם והמה לא ידעו מה זאת אשר אמר אליהם׃

ויוסף ישוע וידבר אליהם אמן אמן אני אמר לכם אני הוא דלת הצאן׃

כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא שמעו לקולם׃

אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה׃

הגנב לא יבוא כי אם לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם׃

אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נפשו בעד צאנו׃

והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא לו הנה בראותו כי בא הזאב יעזב את הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את הצאן׃

השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן׃

אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי׃

כאשר האב ידעני ואני ידעתי את האב ואת נפשי אתן בעד הצאן׃

וצאן אחרות יש לי אשר אינן מן המכלה הזאת ועלי לנהל גם אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד׃

על כן אהב אתי אבי כי את נפשי אתן למען אשוב ואקחה׃

ואיש לא יקחנה מאתי כי אם אני מעצמי אתננה יש בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את המצוה הזאת לקחתי מעם אבי׃

ותהי מחלקת גם בפעם הזאת בין היהודים על הדברים האלה׃

ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו׃

ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז שד היוכל שד לפקח עיני עורים׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

פרטים טכניים

מקום: ירושלים שביהודה

תאריך: מ־15 בדצמבר עד 23 בדצמבר שנת 32

שיטת העבודה: אנו עוברים כעת ליוחנן

הערה על שיטת העבודה: יוחנן הוא היחיד המספר על ריפוי האיש הזה

יוחנן מוסר תורה של הרב על הרועה הטוב.

הערות

בקטע זה מציג המשיח ישוע את עצמו כמורה הדרך הרוחני האמיתי היחיד, זה שהכבשים מכירות את קולו מעצמן משום שהוא מכיר אותן מקרוב וקורא לכל אחת בשמה. הוא אינו כופה על איש, הוא מנהיג. הוא הולך לפני עדרו, ואלה השייכים לו הולכים אחריו משום שהם מבחינים בקולו בסמכות המעורבת בעדינות, באמת המאירה ומרגיעה. לעומת זאת, מורי הדרך השקריים מושווים לגנבים או לשכירים: הם מבקשים לא את טובת הכבשים ולא את כבוד האלוהים, אלא את תועלתם שלהם. מרגע שהסכנה מתקרבת הם עוזבים את העדר, ומגלים שמעולם לא היה להם לב של רועה.

המשיח ישוע, לעומתם, הוא גם הדלת הנותנת גישה לישועה וגם הרועה הטוב המוסר את חייו מרצון בעד כבשיו. הוא אינו סובל את המוות, הוא נותן אותו. הוא אינו רק מגן על עמו, הוא ממלא את מקומו. הוא מבשר גם שיש לו כבשים אחרות, מעבר לישראל, שאותן יאסוף כדי ליצור עם אחד תחת רועה אחד. דבר זה פותח כבר את הפרספקטיבה של ישועה אוניברסלית, של אנושות מאוחדת סביבו.

דבריו מעוררים תגובה מפוצלת. יש הדוחים אותו באלימות, קוראים לו משוגע או אחוז דיבוק, ואינם מסוגלים לקבל שאדם יכול לדבר בביטחון כזה וברחמים כאלה. אחרים, להפך, מכירים בכך שאיש המתנגד לאלוהים לא יכול היה לומר דברים כאלה ולעשות מעשים כמו ריפוי העיוור מלידה. הנס האחרון הופך לאות המאשר את אמיתות קולו.

מבחינה רוחנית, הנאום הזה מעמיד כל אדם בפני החלטה פנימית: להאזין לקול הרועה או ללכת אחרי קולות זרים. אלה הפונים אל המשיח ישוע מוצאים חיים, ביטחון ומזון רוחני, שכן הוא מוביל אותם אל מרעה שבו נפשם יכולה לנשום. אלה המסרבים לקולו נשארים בעיוורון, לא מחוסר מידע, אלא משום שהם מתנגדים לאור הקורא להם. כך מגלה ישוע שהדעת האמיתית של אלוהים נמצאת רק בו, ושהשייכים לו לומדים להבחין בקולו בין דברי הטעיה.

בסופו של דבר נאומו פועל כמשפט: הוא חושף את הלבבות. הוא מגלה את אלה השייכים לרועה משום שהם מכירים את קולו, ואת אלה המפנים לו עורף משום שהם מעדיפים את ודאויותיהם שלהם. המשיח ישוע מציג את עצמו אפוא כמרכז ההבחנה הרוחנית, זה שדרכו נכנסים לחיים ושמוביל את עמו בנאמנות שדבר אינו יכול לערער.

Le Messie Jésus est le bon berger. L'article examine comment Jésus se présente comme le bon berger dans Jean 10. Il constitue le guide spirituel authentique, contrasté avec les faux guides. Jésus annonce un salut universel et invite chacun à écouter sa voix pour trouver la vie spirituelle. Commentaires. Dans ce passage, le Messie Jésus se présente comme le seul véritable guide spirituel, celui dont les brebis reconnaissent spontanément la voix parce qu’il les connaît intimement et les appelle chacune par leur nom. Il ne force personne, il conduit. Il marche devant son troupeau, et ceux qui lui appartiennent le suivent parce qu’ils discernent dans sa voix une autorité mêlée de douceur, une vérité qui éclaire et rassure. À l’inverse, les faux guides sont comparés à des voleurs ou à des mercenaires : ils ne cherchent ni le bien des brebis ni la gloire de Dieu, mais leur propre avantage. Dès que le danger approche, ils abandonnent le troupeau, révélant qu’ils n’ont jamais eu le cœur d’un berger. Le Messie Jésus, lui, est à la fois la porte qui donne accès au salut et le bon berger qui offre sa vie volontairement pour ses brebis. Il ne subit pas la mort : il la donne. Il ne protège pas seulement son peuple, il se substitue à lui. Il annonce aussi qu’il a d’autres brebis, au-delà d’Israël, qu’il rassemblera pour former un seul peuple sous un seul berger. Cette parole ouvre déjà la perspective d’un salut universel, d’une humanité réunifiée autour de lui. Ses paroles provoquent une réaction contrastée. Certains le rejettent avec violence, le traitant de fou ou de possédé, incapables d’accepter qu’un homme puisse parler avec une telle assurance et une telle compassion. D’autres, au contraire, reconnaissent que personne opposé à Dieu ne pourrait tenir de tels propos ni accomplir des œuvres comme la guérison de l’aveugle-né. Le miracle récent devient un signe qui confirme la vérité de sa voix. Spirituellement, ce discours place chacun devant une décision intérieure : écouter la voix du berger ou suivre des voix étrangères. Ceux qui se tournent vers le Messie Jésus trouvent la vie, la sécurité et la nourriture spirituelle, car il les conduit vers des pâturages où leur âme peut respirer. Ceux qui refusent sa voix demeurent dans l’aveuglement, non par manque d’information, mais parce qu’ils résistent à la lumière qui les appelle. Jésus révèle ainsi que la vraie connaissance de Dieu ne se trouve qu’en lui, et que ceux qui lui appartiennent apprennent à discerner sa voix au milieu des discours trompeurs. En fin de compte, son discours agit comme un jugement : il dévoile les cœurs. Il révèle ceux qui appartiennent au berger parce qu’ils reconnaissent sa voix, et ceux qui s’en détournent parce qu’ils préfèrent leurs propres certitudes. Le Messie Jésus se présente donc comme le centre du discernement spirituel, celui par qui l’on entre dans la vie et celui qui conduit son peuple avec une fidélité que rien ne peut ébranler.