PER260

ניסיון מעצר

המאמר בוחן את ניסיון המעצר של ישוע בידי הרשויות הדתיות היהודיות, על פי יוחנן 10.31-39. ישוע, המואשם בחילול השם בגלל הצהרותיו האלוהיות, מגן על מעשיו כהוכחה לשליחותו האלוהית. הוא מצטט את הכתובים כדי להוכיח את הלגיטימיות של תפקידו, ובסופו של דבר נמלט ממעצר, משום ששעתו טרם הגיעה.

7 דקות ישוע ניסיון מעצר חילול השם רשויות דת יוחנן 10.31-39 7 פסוקים 5 ספרים

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מתי

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.31-39 (תנ״ך עברי מודרני)

אז ירימו היהודים כפעם בפעם אבנים לסקלו׃

ויען אתם ישוע מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת אבי על אי זה מן המעשים ההם תסקלני׃

ויענו היהודים אתו לאמר על מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים׃

ויען אתם ישוע הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתם׃

הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא יופר׃

ואיך תאמרו על אשר קדשו האב ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בן אלהים אני׃

אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי׃

ואם עשיתי ולא תאמינו לי האמינו נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי בי האב ואני בו׃

אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

פרטים טכניים

מקום: ירושלים שביהודה

תאריך: חג ההקדשה, מ-15 עד 23 בדצמבר בשנת 32

שיטת העבודה: אנו עוברים כעת ליוחנן

הערה על שיטת העבודה: יוחנן הוא היחיד המספר על ריפוי האיש הזה

מנהיגים דתיים הסיתו כמה מבני ההמון לנסות של המשיח ישוע.

הערות

המשיח ישוע מול ניסיון המעצר במקדש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.31-39)

יוחנן מציין שהרשויות הדתיות עדיין ביקשו לעצור את המשיח ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.39).

למרות המתח הגובר, השיח עדיין אפשרי. המשיח ישוע מציג בשלווה את טיעוניו ומגלה ביטחון מרשים. שליטתו במצב מראה שהוא אינו נגרר אחר האירועים, אלא שולט בהם לחלוטין.

ויכוח מסוג זה לא היה מקובל בגליל; קרבת ונוכחותם הרבה של בירושלים הם שמביאים את המשיח ישוע לעימותים מתוחים במיוחד, שלעיתים קרובות אינם נושאים פרי מבחינה רוחנית, משום שהם מסומנים באי-אמונה.

לאחר דבריו העוצמתיים של המשיח ישוע:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.30 (תנ״ך עברי מודרני) :

אני ואבי אחד אנחנו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

המנהיגים הדתיים מפרשים אמירה זו כטענה לאלוהות. מיד הם מרימים אבנים כדי לסקול אותו, משוכנעים שהוא מחלל את השם, שכן לדעתם אין אדם יכול לעשות את עצמו אלוהים.

היהודים רואים בהצהרה זו עבירה חמורה על תורת משה.

וַיִּקְרָא 24.16 (תנ״ך עברי מודרני) :

ונקב שם מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

קטע זה מלמד: ״והמגדף את שם ה׳ מות יומת.״

תגובתם נשענת אפוא על הבנה חוקית נוקשה, נטולת הבחנה רוחנית. הם מסרבים להכיר בכך שמעשיו של המשיח ישוע, ריפוייו, חכמתו, חמלתו, מעידים על מוצאו האלוהי.

מול העוינות המתגברת, המשיח ישוע אינו מגיב באלימות אלא בכתובים:

תְהִלִּים 82.6 (תנ״ך עברי מודרני) :

אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

בציטוטו קטע זה הוא מזכיר שאפילו התורה מעניקה לכמה אנשים תפקיד שהוטל עליהם מאת אלוהים (השופטים, הנקראים ״אלהים״ משום שהם מפעילים את סמכותו).

על אחת כמה וכמה ראוי, אפוא, שזה שהאב קידש ושלח לעולם יוכר כבן האלוהים!

המשיח ישוע מזמין את שומעיו לשפוט את מעשיו ולא את דבריו:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.37 (תנ״ך עברי מודרני) :

אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

מעשיו מדברים בעד עצמם: הם מגלים את אחדותו עם האב ואת אמיתות שליחותו. אך לבם של יריביו נשאר קשה; הם מסרבים להאמין, אפילו מול העובדות.

שוב מבקשים הדתיים לעצור אותו, אך תוכניתם נכשלת. הבשורה מדגישה שהמשיח ישוע חמק מהם, לא בעורמה, אלא משום ששעתו טרם הגיעה. הכול מתגשם על פי תוכניתו הריבונית של האב.

לאחר אירוע זה עוזב המשיח ישוע את ירושלים והולך אל עבר הירדן, למקום שבו טבל יוחנן המטביל בעבר. שם באים אליו רבים ומכירים בכך שכל מה שיוחנן הכריז עליו התגשם.

מעבר זה מבליט ניגוד בולט: בירושלים הוא פוגש דחייה ועוינות; מעבר לירדן הוא מוצא אמונה וקבלת פנים.

קטע זה מגלה:

את דחיית עדותו של המשיח ישוע בידי הרשויות הדתיות;
את בהירות זהותו האלוהית, המוצהרת בלי כחל ושרק;
את תשובתו החכמה, המעוגנת היטב בכתובים;
את אי-יכולתם של יריביו לתפוס אותו, משום ששעת ייסוריו טרם הגיעה;
ולבסוף, את האמונה הגוברת של אלה המכירים בו הרחק מהחוגים הדתיים הרשמיים.

או חג ההקדשה
חגי העלייה לרגל?

Tentative d'arrestation. L'article examine la tentative d'arrestation de Jésus par les autorités religieuses juives, selon Jean 10.31-39. Accusé de blasphème pour ses déclarations divines, Jésus défend ses œuvres comme preuve de sa mission divine. Il cite l'Écriture pour démontrer la légitimité de son rôle, échappant finalement à l'arrestation car son heure n'était pas venue. Commentaires. Le Messie Jésus face à la tentative d’arrestation au temple (Jean 10, versets 31 à 39) Jean précise que les autorités religieuses cherchaient encore à arrêter le Messie Jésus (Jean 10, verset 39). Malgré la tension grandissante, le dialogue reste possible. Le Messie Jésus expose calmement ses arguments, faisant preuve d’une remarquable assurance. Sa maîtrise de la situation montre qu’il ne subit pas les événements, mais qu’il les contrôle pleinement. Ce genre de débat n’avait pas cours en Galilée ; c’est la proximité du Sanhédrin et la présence de nombreux pharisiens à Jérusalem qui conduisent le Messie Jésus à affronter des échanges particulièrement tendus, souvent infructueux sur le plan spirituel, car marqués par l’incrédulité. Après les paroles puissantes du Messie Jésus : Passage : Jean 10, verset 30. Les chefs religieux interprètent cette affirmation comme une prétention à la divinité. Aussitôt, ils ramassent des pierres pour le lapider, convaincus qu’il commet un blasphème, car selon eux, nul homme ne peut se faire Dieu. Les Juifs considèrent cette déclaration comme une grave transgression de la Loi mosaïque. Le Passage : Lévitique 24, verset 16. Ce passage enseigne : « Celui qui blasphème le nom de l’Eternel sera puni de mort. » Leur réaction s’inscrit donc dans une compréhension strictement légaliste, dénuée de discernement spirituel.Ils refusent de reconnaître que les œuvres du Messie Jésus, ses guérisons, sa sagesse, sa compassion, témoignent de son origine divine. Face à l’hostilité qui s’intensifie, le Messie Jésus ne répond pas par la violence, mais par l’Écriture : Passage : Psaume 82, verset 6. En citant ce passage, il rappelle que même la Loi accorde à certains hommes un rôle mandaté par Dieu (les juges, appelés « dieux » parce qu’ils exercent son autorité). Dès lors, combien plus légitime est celui que le Père a sanctifié et envoyé dans le monde d’être reconnu comme Fils de Dieu ! Le Messie Jésus invite ses auditeurs à juger ses œuvres plutôt que ses paroles : Passage : Jean 10, verset 37. Ses actes parlent d’eux-mêmes : ils révèlent son union avec le Père et la vérité de sa mission. Mais les cœurs de ses adversaires demeurent endurcis ; ils refusent de croire, même face à l’évidence. Une nouvelle fois, les religieux cherchent à l’arrêter, mais leur projet échoue. L’Evangile souligne que le Messie Jésus leur échappa, non par ruse, mais parce que son heure n’était pas encore venue. Tout s’accomplit selon le plan souverain du Père. Après cet épisode, le Messie Jésus quitte Jérusalem et se rend au‑delà du Jourdain, dans le lieu où Jean‑Baptiste avait autrefois baptisé. Là, beaucoup viennent à lui, reconnaissant que tout ce que Jean avait annoncé à son sujet s’est accompli. Ce déplacement marque un contraste frappant : à Jérusalem, il rencontre le rejet et l’hostilité ; au‑delà du Jourdain, il trouve la foi et l’accueil. Ce passage révèle : Le rejet du témoignage du Messie Jésus par les autorités religieuses ; La clarté de son identité divine, affirmée sans détour ; Sa réponse empreinte de sagesse, solidement ancrée dans l’Écriture ; L’incapacité de ses adversaires à le saisir, car l’heure de sa passion n’était pas encore venue ; Et enfin, la foi grandissante de ceux qui le reconnaissent loin des cercles religieux officiels. La fête de Hanoucca ou de la Dédicace Les fêtes de pèlerinage ? Souccot ou la fête des tabernacles

יוחנן 3 הפניות
יוחנן 10.30 הפניה אחת
ויקרא 24.16 הפניה אחת
תהילים 82.6 הפניה אחת
יוחנן 10.37 הפניה אחת

ישוע	סטפנוס
מפקיד את רוחו בידי האב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46)	מפקיד את רוחו בידי האדון ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.59)
סולח לתליינים שלו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34)	מתפלל על רוצחיו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.60)
מת מחוץ לעיר	מת מחוץ לעיר
נידון שלא בצדק	הומת שלא בצדק