מתי לבדו מוסיף אפוא שלוש הבהרות אלה לדברי ישוע המשיח.
הראשונה היא המשתמשת בדימוי של עץ. המטרה נראית ברורה: ישוע המשיח קורא למאזיניו לבחור את דרכם. העץ המניב פירות טובים מסמל את ישוע המשיח ואת פועלו. רוב אנשי ההמון, שהיו עדים לניסיו, הכירו בכך שמעשים אלה נעשו בכוח אלוהים.
העץ הרע מסמל את ואת מעשיהם. יתר על כן, חלק גדול מן העם היה מודע למעשים הפסולים שעשו רבים מהם, וכבר לא הבין את הדקויות של תורת משה שנקראה ב־ שלהם בכל .
אם כן, בחרו אחרי מי ברצונכם ללכת, מכריז ישוע המשיח. אנו מוצאים כאן מסר דומה לזה של יהושע (יְהוֹשֻעַ 24.15).
הנקודה השנייה מחזקת את הראשונה ואף מבהירה אותה. המילים היוצאות מפינו משקפות את רגשות ליבנו. גם כאן ישוע המשיח מוכיח את הללו, מכנה אותם ילדי צפעונים ואומר שליבם מלא רגשות רעים.
הוא מסיים בהכללת העיקרון שלפיו אדם ישר, כגון ישוע המשיח, מביא טוב בזכות טוהר ליבו, ואילו אדם זדוני יעשה מעשים מזיקים בשל טבעו המושחת. האוצר מסמל את רגשותינו האמיתיים.
גם מרקוס ולוקס עוסקים בנקודה האחרונה ביחידת הטקסט הקודמת. ישוע המשיח קובע שכל אדם יצטרך לתת דין וחשבון על כל המילים הבטלות או הזדוניות שאמר. הוא מבהיר שהאדם יישפט על סמך דבריו אלה. קביעה זו דורשת פרשנות מעמיקה כדי להבין את מלוא משמעותה.
המילים חושפות את רגשותינו הכנים, וכך מגלות את טבענו האמיתי: אם התחדש אם לאו, אם נושע או אבד. במילים אחרות, קבלת האמונה הופכת את דברינו למשהו חדש ובלתי צפוי.