אנו מבחינים בשימוש בשתי מילים: חטא וגידוף.
המונח ״המרטיה״ (מספר סטרונג 266) פירושו ״חטא״ או מי שחוטא. הוא מתייחס לעבירה, להפרת החוק האלוהי במחשבה או במעשה, וכן לחטאים קיבוציים שמבצעים יחידים.
המונח ״בלספמיה״ (מספר סטרונג 988) מתורגם כ״גידוף״, ״השמצה״, ״לגדף״ ו״פוגעני״. הוא מציין השמצה, דיבור פוגעני, עלבון, חרפה, וכן דיבור כופר ופוגעני כלפי ההדר האלוהי.
יש לציין שמתי, מרקוס ולוקס משתמשים במונח "גידוף" כשהם מדברים על החטא נגד רוח הקודש.
מתי משתמש במונח זה גם בהקשר של חטאים שאפשר לסלוח עליהם, מלבד הגידוף נגד רוח הקודש, שלא תהיה עליו כל מחילה. מכאן שמושג הגידוף אינו קשור אך ורק לרוח הקודש.
מעשה זה נחשב חמור במיוחד משום שהוא מוגדר כחטא שאין עליו סליחה. לפי כתבי הקודש, זהו המצב היחיד שבו התשובה כבר אינה יכולה להועיל.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.30 מסביר לנו מדוע דיבר ישוע המשיח כך. אותם אנשי דת אמרו: ״יש בו רוח טמאה.״ במילים אחרות, הם טענו שרוח הקודש היא לדעתם רוח טמאה. בעשותם זאת, הם חצו גבול שאין ממנו חזרה.
מתי מצידו מעשיר את דבריו בשימוש ב־ של העץ ופירותיו. לאחר מכן הוא מציין שדבריהם של בני האדם משקפים את אשר בליבם. לבסוף הוא מסיים ומבהיר שכל אדם יצטרך לתת דין וחשבון לאלוהים על כל מילה בטלה שהוציא מפיו. נשוב למידע זה ביחידת הטקסט הבאה.
נשאלת השאלה אם גידוף נגד רוח הקודש אפשרי גם כשישוע המשיח אינו מעורב בו ישירות. דעות הפרשנים בנושא זה חלוקות.
ברור שרוח הקודש מכוונת אותנו אל האמת כולה, כמצוין ב־הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.13. תפקידה בתהליך קבלת האמונה חיוני אפוא. לכן נוכל לקבוע שאין סליחה ואין ישועה אפשריות בלי פעולתה של רוח הקודש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.8).
לפיכך, לפי הבשורות, אי אפשר לסלוח על הגידוף נגד רוח הקודש, הכרוך בדחייתה, משום שרוח הקודש היא המובילה אותנו לסליחה.
למרבה המזל, לא כל היו קיצוניים כמו אלה שהוזכרו קודם. אחדים תהו כיצד לנהוג כלפי ישוע המשיח וכלפי תלמידיו.