עקבנו אחר סדר הזמנים של מרקוס. אכן, נראה ברור שהמשיח ישוע ריפא מצורעים רבים; מחלה זו, שהייתה נפוצה אז, הביאה את האדם לבידוד מוחלט. סצנה זו חזרה אפוא פעמים רבות, והיה אפשר למקם אותה בזמן אחר.
בניגוד למקובל, המשיח ישוע נוטל את הסיכון שבנגיעה באדם החולה. המחווה הזאת מרשימה ומעידה על סמכותו. האיש יירפא!
המורה מצווה עליו שלא לספר לאיש. שכן אנשים רבים מדי באו רק כדי לצפות במחזה. נראה אפוא שריפוי זה התרחש ללא עדים. לא היה באפשרותו של האיש להתקרב למשיח ישוע אילו היו שם אנשים; בגלל מחלתו נגזר עליו בידוד מוחלט, ועונשו היה אם יפר כלל זה.
המשיח ישוע מבקש ממנו לקיים את החוק הנוגע ל (וַיִּקְרָא 14.1-32). צעד זה יאפשר לאיש לשוב לחברה. מעשה זה יעמיד את הכוהנים הללו בפני שאלה מצפונית, שכן הם ראו במחלה זו מחלה חשוכת מרפא. כשישמעו מפי האיש שהמשיח ישוע ריפא אותו, יהיה עליהם להבין שהנס בא מאלוהים, משום שאין אדם בעל כוח ריפוי כזה.
מצד אחר, טיהורו של המצורע הזה מהווה אות משיחי לפי הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.5, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.22 ויְשַׁעְיָהוּ 35.4. אנו מרחיבים בנושא זה ביחידת הטקסט PER113: שאלתו של יוחנן המטביל.
בנסיבות אלה, הציטוט מתוך הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.5 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.22, ״כדי שיהיה להם לעדות״, משמעו שבעיני הכוהנים האלה היה הנס אמור להוות הוכחה למשיחיותו של ישוע. אנשים דתיים אלה יעמדו אפוא בפני בחירה: או שישוע הוא המשיח, ואם כן, מדוע אינם מכירים בו? או שהמשיח ישוע הוא מתחזה; ואם כך, באיזה כוח הוא מחולל את השחרורים האלה?
אנו חשים אפוא בדברים אלה מתיחות מסוימת עם הכוהנים, ובייחוד עם . מתיחות זו רק תחריף בשנים הבאות. היא תוביל לרצח המורה. אכן, כפי שנראה, הבשורות הסינופטיות מזכירות לעתים קרובות את האווירה העכורה הזאת עם , שסירבו בתוקף להכיר בישוע כמשיח.
יכולנו לצפות לכך, שכן הנבואה בדָּנִיֵּאל 9.24-27 כבר אמרה לנו זאת!