נאומו השני של פטרוס, המסופר במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12-26, הוא המשכו הטבעי של נאום חג השבועות. הוא נישא זמן קצר לאחר בשער בית המקדש הנקרא "היפה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-10). כמו בחג השבועות, פטרוס מנצל אירוע יוצא דופן כדי להכריז על ישוע המשיח. נאום זה מציג מבנה מרשים וכמה נושאים תיאולוגיים מרכזיים.
-
פתיחה: פטרוס מסיט את תשומת הלב מעצמו (מעשי השליחים 3.12)
פטרוס פותח בדחיית כל כבוד אישי:
« Pourquoi nous regardez-vous, comme si c'était par notre propre puissance ou par notre piété que nous ayons fait marcher cet homme ? » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12)
בניגוד לכמה עושי נפלאות בעת העתיקה, פטרוס מסרב להיחשב כמי שעשה את הנס. הנס צריך להוביל את השומעים לא אל השליחים, אלא אל אלוהים ואל ישוע.
-
ישוע מוצג כמי שעשה באמת את הנס (מעשי השליחים 3.13-16)
פטרוס קושר מיד את דבריו לאמונת ישראל:
« Le Dieu d'Abraham, d'Isaac et de Jacob, le Dieu de nos pères, a glorifié son serviteur Jésus » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13).
מופיעים כמה תארים כריסטולוגיים:
- עבדו (יְשַׁעְיָהוּ 52.13; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13);
- הקדוש והצדיק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.14);
- שר החיים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.15);
- le Messie promis (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.18).
כמו בחג השבועות, פטרוס מעמיד זה מול זה:
- את דחיית ישוע בידי בני אדם;
- את הפארתו בידי אלוהים.
הוא מזכיר:
« Vous l'avez fait mourir, mais Dieu l'a ressuscité des morts » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.15).
Le miracle accompli sur le boiteux devient ainsi une preuve supplémentaire de la puissance du Christ ressuscité (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.16).
-
הקלה באחריותם של היהודים (מעשי השליחים 3.17)
Le ton diffère quelque peu de celui d'מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.23. Pierre déclare :
« Je sais que vous avez agi par ignorance » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.17).
בורות זו כבר הוזכרה על ידי ישוע על הצלב:
« Père, pardonne-leur, car ils ne savent ce qu'ils font » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34).
Paul emploiera plus tard un raisonnement similaire (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 2.8).
פטרוס אינו מצדיק את שומעיו, אך הוא פותח בפניהם את דלת התשובה.
-
התגשמות הנבואות (מעשי השליחים 3.18)
כמו בנאומו הראשון, פטרוס מראה שייסורי המשיח הוכרזו מראש:
« Dieu a accompli de cette manière ce qu'il avait annoncé d'avance par la bouche de tous les prophètes » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.18).
On retrouve ici le thème déjà développé par Jésus lui-même après la résurrection (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25-27 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44-46).
-
קריאה לתשובה והבטחת עתות הרווחה (מעשי השליחים 3.19-21)
פטרוס קורא לשומעיו:
« Repentez-vous donc et convertissez-vous » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.19).
הוא קושר שיבה זו:
- למחילת החטאים;
- ל"עתות הרווחה" הבאות מאת האדון;
- לשובו העתידי של המשיח.
L'expression « temps de rafraîchissement » est unique dans le Nouveau Testament. Elle semble annoncer les bénédictions messianiques et le rétablissement final de toutes choses (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.21).
לקטע זה יש ממד אסכטולוגי ברור.
-
משה בישר את בואו של המשיח (מעשי השליחים 3.22-23)
Pierre cite דְּבָרִים 18.15-19 :
« Dieu vous suscitera d'entre vos frères un prophète comme moi » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.22).
ישוע מוצג כמשה החדש שהובטח מימים ימימה.
Cette interprétation était déjà présente dans certains milieux juifs et sera reprise plus tard par Étienne (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.37).
-
כל הנביאים דיברו על ימים אלה (מעשי השליחים 3.24)
פטרוס מצהיר:
« Tous les prophètes qui ont successivement parlé, depuis Samuel, ont aussi annoncé ces jours-là » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.24).
הצהרה זו מדגישה את האחדות בין התנ"ך לבשורה.
-
היהודים הם הנהנים הראשונים מן הברית (מעשי השליחים 3.25-26)
פטרוס מסיים בנימה מלאת תקווה:
« C'est à vous premièrement que Dieu, ayant suscité son serviteur, l'a envoyé pour vous bénir » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.26).
Le salut est offert d'abord à Israël, conformément aux promesses faites à Abraham (בְּרֵאשִׁית 12.3 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.16).
המבנה הכללי של הנאום
| חלק | טקסט | נושא |
| 1 | מעשי השליחים 3.12 | דחיית הכבוד האנושי |
| 2 | מעשי השליחים 3.13-16 | ישוע, מי שעשה את הנס |
| 3 | מעשי השליחים 3.17 | בורותו של העם |
| 4 | מעשי השליחים 3.18 | התגשמות הנביאים |
| 5 | מעשי השליחים 3.19-21 | תשובה ושיקום עתידי |
| 6 | מעשי השליחים 3.22-23 | ישוע, הנביא שמשה בישר |
| 7 | מעשי השליחים 3.24 | עדות כל הנביאים |
| 8 | מעשי השליחים 3.25-26 | עדיפותו של ישראל בתוכנית הישועה |
מבחינה ספרותית ותיאולוגית, נאום שני זה נראה מפותח יותר במישור האסכטולוגי מנאום חג השבועות. הוא מדגיש יותר את התגשמות הנבואות, את תפקידו המיוחד של ישראל ואת שובו העתידי של המשיח. כמו הנאום הראשון, הוא מתמקד כולו בישוע, בתחייתו ובקריאה לתשובה. כך הוא מהווה אחת מן העדויות השליחיות החשובות ביותר ששרדו בספר מעשי השליחים.