הנה הקשר החיוני בין לבין הפרש הרביעי, קשר סמלי, ליטורגי ותיאולוגי כאחד.
והפרש האחרון, קריאה שמימית המבשרת את המשפט הסופי
-
החיה הרביעית: הנשר
בהתגלות 4, מתוארת כנשר מעופף:
- סמל לערנות,
- לגובה,
- למבט חודר,
- המסוגל לראות סכנה מתקרבת מרחוק.
הוא מייצג את הממד השמימי של הבריאה, זה המשקיף על ההיסטוריה מנקודת מבטו של אלוהים.
-
Son rôle dans חזוֹן יוֹחָנָן 6.7
הוא האומר: ״בוא!״ כשהשה פותח את החותם הרביעי.
במילים אחרות:
- הוא מציג את הפרש המאיים ביותר,
- הוא מבשר את המוות,
- הוא משמש מתווך בין הכסא למשפט.
כל חיה מציגה פרש, אך כאן הנשר מציג את האחרון והנורא ביותר.
-
מדוע הנשר למוות?
בחירה זו אינה שרירותית.
הנשר מעלה לזכרון:
- את המהירות שבה המוות מכה,
- את הגובה שממנו בא המשפט,
- את הערנות האלוהית הרואה הכול,
- את אופיו הבלתי נמנע של המשפט האחרון.
בברית הישנה הנשר מקושר לעתים קרובות:
- למשפט מהיר (דברים 28.49, ירמיה 48.40, הושע 8.1),
- להשגחה אלוהית (איוב 39.27-28, יחזקאל 1.10, יחזקאל 10.14, משלי 30.19)
- לפתאומיות האסונות (איכה 4.19, חבקוק 1.8).
לכן הנשר הוא היצור החי המתאים ביותר להכריז על המוות, משום שהוא מסמל את החזון הכולל ואת מהירות המשפט.
-
קשר תיאולוגי: ריבונות הכסא
הקשר העמוק הוא זה:
הפרש האחרון אינו מופיע מתוך תוהו, אלא בקריאה מן השמים.
הנשר מזכיר ש:
- גם המוות נענה לסדר שמימי,
- הוא אינו פועל לבדו,
- הוא תחת ריבונות אלוהים,
- כוחו ניתן, ומוגבל לרבע הארץ.
מבטיחה שהמשפט האחרון נשאר תחום בידי הכסא.
סיכום
, הנשר, מציגה את הפרש האחרון, המוות, כדי להראות שהמשפט הקיצוני הזה בא מכסא אלוהים: מהיר, בלתי נמנע, אך מוגבל בהחלט על ידי הריבונות האלוהית.