דניאל ה׳ מספר על משתה בלשאצר, שבו, לאחר חילול הקודש, כתובת אלוהית מבשרת על סופו הקרוב של שלטונו. דניאל מפענח את המסר: נמנה, נשקל, נחלק. באותו לילה נהרג בלשאצר, והדבר מציין את נפילת בבל. הסיפור מדגיש את החשיבות של למידה מטעויות העבר.
משתה עצום נערך בארמון בבל.
בלשאצר הזמין אלף נכבדים. היין זורם, המוזיקה מלווה את המשתה, והכול נראה כאילו המלך עדיין מחזיק בעוצמה יוצאת דופן.
אך בלשאצר עושה מעשה חמור.
הוא מצווה להביא את כלי הקודש שנלקחו בעבר מבית המקדש בירושלים. הוא ואורחיו שותים מהם תוך שהם מהללים את אלוהיהם.
לפתע מופיעה יד.
היא כותבת על הקיר:
מנא, מנא, תקל, ופרסין.
המשתה נעצר.
איש אינו מבין את המסר.
לבסוף קוראים לדניאל.
פירושו נורא: ימי מלכות בבל נמנו, בלשאצר נשקל ונמצא חסר, וממלכתו תינתן למדים ולפרסים.
באותו לילה נהרג בלשאצר.
בלשאצר אכן היה דמות היסטורית
במשך זמן רב הציב בלשאצר קושי בפני ההיסטוריונים.
רשימות המלכים העתיקות ציינו כי המלך הרשמי האחרון של בבל היה נבונאיד, ולא בלשאצר.
אך כתבים בכתב יתדות אישרו את קיומו של בלשאצר.
הוא היה בנו של נבונאיד ומילא תפקידים חשובים בבבל.
מצב זה מאפשר להבין גם פרט מפתיע בפרק.
בלשאצר מבטיח למי שיפרש את הכתובת להיות ״שלישי במלכות״.
מדוע רק השלישי?
הסבר אפשרי הוא פשוט למדי:
נבונאיד החזיק במקום הראשון;
בלשאצר החזיק במקום השני;
לכן המקום השלישי היה אחד התפקידים הבכירים ביותר שבלשאצר יכול היה להציע.
השנה היא 539 לפנה״ס
האימפריה הבבלית נמצאת בקשיים.
צבאות כורש מתקדמים, ושלטונה של בבל מתקרב לסופו.
אולם בתוך הארמון האווירה שונה לחלוטין.
בלשאצר עורך משתה עצום לאלף נכבדים.
אוכלים.
שותים.
חוגגים.
הכול יוצר את הרושם שבבל עדיין חזקה ובטוחה.
אך מראית העין מטעה.
בשעה שבארמון חוגגים, ההיסטוריה של האימפריה הבבלית עומדת להסתיים.
במהלך המשתה מחליט בלשאצר להביא חפצים מיוחדים מאוד.
אלה כלי הזהב והכסף שנלקחו בעבר מבית המקדש בירושלים.
כלים אלה הוקדשו לעבודת אלוהים.
כעת הופך אותם בלשאצר לגביעים רגילים במשתה שלו.
אך הוא מרחיק לכת עוד יותר.
המלך, נכבדיו, נשיו ופילגשיו שותים מן הכלים האלה תוך שהם מהללים את אלוהי הזהב, הכסף, הנחושת, הברזל, העץ והאבן שלהם.
אין מדובר אפוא רק במשתה שיצא מכלל שליטה.
זהו חילול מכוון.
בלשאצר משתמש במה שהוקדש לאלוהי ישראל כדי לכבד את אליליו שלו.
ודווקא ברגע הזה מתרחש דבר יוצא דופן.
לפתע מופיעות אצבעות של יד.
הן מתחילות לכתוב על קיר הארמון.
דמיין את המתרחש.
רק שניות אחדות קודם לכן היה בלשאצר מוקף באלף איש.
הוא היה המלך.
כולם צייתו לו.
כעת הוא מביט בכמה מילים על הקיר ונמלא אימה.
פניו משתנות.
מחשבותיו נבהלות.
ברכיו נוקשות זו בזו.
כל חכמי בבל נקראים.
המלך מבטיח בגדי ארגמן, רביד זהב ואת המקום השלישי במלכות למי שיפרש את הכתובת.
אך איש אינו מצליח.
כל חכמת בבל מתגלה כחסרת אונים מול כמה מילים.
אישה חשובה ממשפחת המלוכה שומעת על המתרחש.
היא מזכירה שבעבר, בימי נבוכדנאצר, היה אדם שהיה מסוגל לפרש חלומות וסודות.
האיש הזה הוא דניאל.
זמן רב חלף מאז תחילת הספר.
דניאל כבר אינו הנער הצעיר שהגיע לבבל לאחר כיבוש ירושלים.
כעת הוא שייך לדור מבוגר יותר.
נראה שבלשאצר אפילו אינו מכיר אותו באמת.
אך כאשר כל האחרים נכשלים, נזכרים בו.
דניאל נקרא לפני המלך.
בלשאצר מבטיח לו תגמולים גדולים אם יצליח לפרש את הכתובת.
אך דניאל משיב:
״מתנותיך לך תהיינה, ומתנותיך לאחר תן.״
דניאל יפרש את המסר.
אך הוא לא יעשה זאת כדי להשיג זהב, בגדים או תפקיד חשוב.
לפני שהוא מפרש את המילים הכתובות על הקיר, הוא מזכיר לבלשאצר את סיפורו של נבוכדנאצר.
נבוכדנאצר היה רב־עוצמה.
אך גאוותו הביאה להשפלתו.
בסופו של דבר היה עליו להכיר בכך שאלוהים מושל בממלכות בני האדם.
ואז אומר דניאל לבלשאצר דבר חמור במיוחד:
״ידעת את כל הדברים האלה.״
בלשאצר הכיר אפוא את הסיפור.
הוא קיבל אזהרה.
אך הוא לא למד מכך דבר.
כעת יכול דניאל לפרש את המילים המסתוריות.
מנא - נמנה
״אלוהים מנה את מלכותך והביא אותה אל קצה.״
בלשאצר עדיין חושב שנותר לו זמן.
אך מלכותו הגיעה אל קצה.
תקל - נשקל
״נשקלת במאזניים ונמצאת חסר.״
הפעם לא רק הממלכה עומדת למשפט.
זהו בלשאצר עצמו.
יש לו ארמון.
זהב.
משתה עצום.
נכבדים.
עוצמה.
אך כל אלה אינם מספיקים במאזני אלוהים.
פרס - נחלק
״ממלכתך נחלקה וניתנה למדים ולפרסים.״
כעת גזר הדין שלם:
המלכות נמנתה;
המלך נשקל;
הממלכה נחלקה.
בבל לא נחרבה באותו לילה
לעיתים קרובות אומרים:
״בבל נפלה בשנת 539 לפנה״ס.״
אך אין פירוש הדבר שכל העיר נחרבה.
בבל המשיכה להתקיים תחת שלטון פרס.
מה שנעלם בשנת 539 לפנה״ס הוא האימפריה הנאו־בבלית כמעצמה עצמאית.
בבל עוברת לידי שליט אחר.
הבהרה זו מתאימה היטב למסר שנמסר לבלשאצר:
ממלכתו תינתן למעצמה אחרת.
למרות הכול, בלשאצר מצווה לתת לדניאל את התגמולים שהובטחו לו.
המחזה כמעט מוזר.
המלך ממשיך לחלק כבוד בממלכה שהוא עומד לאבד.
ואז דניאל ה׳ מסתיים בפתאומיות:
״בו בלילה נהרג בלשאצר מלך הכשדים.״
המשתה הסתיים.
שלטונו של בלשאצר נעלם.
האימפריה הבבלית הגיעה זה עתה אל קצה.
ללילה הזה יש גם חשיבות מיוחדת במסגרת ספר דניאל כולו.
בפרק ב׳ ראה נבוכדנצר צלם עצום.
ראשו היה מזהב.
דניאל הסביר למלך:
״אתה הוא ראש הזהב.״
אך הוא הוסיף מיד שממלכה אחרת תקום אחריו.
דניאל ה׳ מציג את הרגע שבו מתרחש המעבר הגדול הראשון הזה.
שלטונה של בבל מגיע אל קצו.
הממלכה עוברת לידי המדים והפרסים.
בהמשך, דניאל ח׳ יציג מעצמה זו כאיל בעל שתי קרניים.
רצף הממלכות הוא אפוא:
בבל → מדי ופרס → יוון.
מה שהוכרז בחלום הצלם מתחיל להתגשם בהיסטוריה.
בלשאצר כנראה חשב שהוא עדיין רב־עוצמה.
היה לו ארמון.
עושר.
אלפי אנשים סביבו.
הוא יכול היה לערוך משתה ענק.
אולם הוא לא ידע שממלכתו עומדת להיעלם.
כך מזכיר דניאל ה׳ כי מראית העין עלולה להטעות.
אפשר לחשוב שהכול בשליטתנו ובכל זאת לטעות לחלוטין.
הפרק מעלה גם שאלה נוספת.
בלשאצר הכיר את סיפורו של נבוכדנאצר.
הוא ידע מה קרה לאדם שהתמלא גאווה.
אך הוא לא למד מכך דבר.
לכן אין די בהכרת הסיפור.
צריך גם להיות מוכנים ללמוד ממנו לקח.
הדבר יכול להוביל לכמה שאלות פשוטות:
האם אני לומד מן הטעויות שלי ומטעויותיהם של אחרים?
האם אני מכבד את מה שקדוש?
האם ההצלחה הופכת אותי לעניו יותר או לגאה יותר?
האם אני מאמין שהיכולות שלי מספיקות כדי לשלוט בכול?
1. בלשאצר אכן היה דמות היסטורית.הוא היה בנו של נבונאיד והחזיק בסמכות חשובה בבבל.
2. החטא העיקרי במשתה הוא חילול כלי בית המקדש.
בלשאצר משתמש בהם כדי להלל את אלוהיו.
3. מנא פירושו ״נמנה״.זמנה של הממלכה הגיע אל קצו.
4. תקל פירושו ״נשקל״.
בלשאצר נשקל ונמצא חסר.
5. פרס מבשר על חלוקת הממלכה.השלטון עובר למדים ולפרסים.
6. בבל נופלת בשנת 539 לפנה״ס, אך העיר אינה נחרבת אז.עצמאותה המדינית היא שמגיעה אל קצה.
7. דניאל ה׳ ממשיך את נבואת דניאל ב׳.אחרי ראש הזהב הבבלי באה מעצמה אחרת.
8. ידיעת אזהרה מטילה אחריות.
בלשאצר הכיר את סיפורו של נבוכדנאצר, אך לא למד ממנו שום לקח.
9. מראית העין אינה תמיד משקפת את האמת.בשעה שבארמון חוגגים את העוצמה, הממלכה כבר הגיעה אל קצה.
10. אלוהים נשאר ריבון על ההיסטוריה.גם לאימפריות החזקות ביותר יש גבולות.
גרסה זו לבני נוער מציגה את עיקרי דניאל ה׳.
הגרסה הלימודית מאפשרת להעמיק במשתה בלשאצר, בכתובת המסתורית ובנפילת בבל.
הגרסה האקדמית בוחנת ביתר דיוק את בלשאצר ואת נבונאיד, את המקורות הנוגעים לכיבוש בבל, את זהותה של המלכה, את הארמית של מנא, מנא, תקל, ופרסין, את שאלת דריווש המדי ואת הקשרים בין דניאל ב׳, דניאל ה׳ ודניאל ח׳.
דניאל ה׳ מתחיל במשתה.
הוא מסתיים בהיעלמותה של ממלכה.
בתחילת הלילה בלשאצר נראה רב־עוצמה, ודניאל נראה כאיש זקן שנשכח.
כעבור כמה שעות הכול מתהפך.
בלשאצר נעלם.
דניאל נשאר.
ושלוש מילים מסכמות את מה שהתרחש:
מנא.
זמנה של הממלכה נמנה.
תקל.
המלך נשקל.
פרס.
הממלכה ניתנת לאחרים.
ראש הזהב של דניאל ב׳ לא היה נצחי.
לבבל ניתן זמנה.
ואז הגיע הזמן הזה אל קצו.
כך מזכיר דניאל ה׳ אחד מן המסרים הגדולים של הספר:
ממלכות בני האדם חולפות, אך ריבונותו של אלוהים עומדת לעד.