נבוכדנצר המושפל: גאוות המלך מול ריבונות אלוהים

נבוכדנאצר חולם חלום מטריד: הוא רואה עץ עצום, שענפיו מעניקים מחסה לבעלי החיים ולעופות ופירותיו מזינים את כל היצורים החיים.

אך ישות שמימית מצווה לכרות את העץ. רק גדם העץ צריך להישאר באדמה.

דניאל מסביר למלך שהעץ הזה מייצג אותו. כוחו נעשה עצום, אך הוא יושפל עד שיכיר בכך ש״העליון שולט במלכות בני האדם״.

כעבור שנים עשר חודשים נבוכדנאצר מתבונן בבבל ומייחס את כל גדולתה לכוחו שלו. המשפט שהוכרז עליו מתגשם.

לאחר תקופה המכונה ״שבעה עידנים״ שבה אליו דעתו. אז מכיר המלך בריבונותו של אלוהי השמים ומקבל בחזרה את מלכותו.

נבוכדנאצר יושב בשלווה בארמונו כאשר חלום בא ומטריד אותו.

הוא רואה עץ עצום:

הוא נעשה גדול מאוד;

צמרתו נראית כמגיעה עד השמים;

אפשר לראותו ממרחק רב;

פירותיו רבים;

בעלי החיים מוצאים צל תחת ענפיו;

העופות שוכנים בין עליו.

התמונה מייצגת כוח שרבים תלויים בו.

דניאל עצמו נותן את הפירוש:

״העץ הזה הוא אתה, המלך.״

ההשוואה מתאימה היטב לנבוכדנאצר. האימפריה שלו התרחבה במידה ניכרת ובבל נעשתה לאחת הבירות הגדולות של העולם העתיק.

אך החלום אינו מסתיים בכך.

״עיר״, כלומר ישות שמימית, יורד ומצווה:

״כרתו את העץ.״

יש לקצוץ את הענפים ולפזר את הפירות.

אולם הגדם צריך להישאר באדמה.

פרט זה חיוני: המשפט יהיה חמור, אך הוא לא יהיה סופי.

דניאל מבין מיד את חומרת החלום.

הוא מודיע לנבוכדנאצר שהוא יורחק מבני האדם ויחיה באופן הדומה לחיי בעלי החיים.

מצב זה יימשך עד שיכיר באמת יסודית:

״העליון שולט במלכות בני האדם ונותן אותה למי שירצה.״

אולם דניאל אינו מסתפק בהכרזה על המשפט.

הוא נותן למלך עצה מעשית מאוד: לעשות צדקה ולגלות חמלה כלפי המדוכאים.

לכן הבעיה של נבוכדנאצר אינה עצם היותו רב־עוצמה.

הסיפור אינו מגנה את הגדולה המדינית כשלעצמה.

הוא מגנה כוח השוכח את מקורו, מייחס לעצמו את כל הכבוד וחדל להכיר באחריותו לאופן שבו הוא נוהג באחרים.

המשפט אינו מגיע מיד.

שנים עשר חודשים חולפים.

יום אחד נבוכדנאצר מתבונן בבבל ומכריז:

״הלא זאת היא בבל הגדולה אשר בניתי לבית מלכות, בתוקף כוחי ולכבוד הדרי?״

להכרזה זו יש רקע היסטורי מעניין במיוחד.

נבוכדנאצר לא ייסד את בבל: העיר הייתה קיימת מאות שנים לפניו.

לעומת זאת, הוא בנה אותה מחדש במידה רבה, הרחיב וייפה אותה. כתובותיו שלו מעידות על החשיבות הרבה שייחס לפעילות הבנייה שלו.

לכן הבעיה בהכרזתו אינה שהישגיו היו דמיוניים.

טעותו היא בכך שהוא רואה את גדולתו כאילו הוא עצמו המקור המוחלט שלה:

כוחי; עוצמתי; הדרי.

אז מתגשם החלום.

המלך מאבד את כוחו ודעתו משתבשת באופן חמור.

הידעתם? - האם נבוכדנאצר סבל מבואנתרופיה?

דניאל מספר שנבוכדנאצר אוכל עשב ״כמו השוורים״, חי הרחק מבני האדם ונשאר חשוף לתנאי החוץ.

התנהגות זו הושוותה לעיתים להפרעה פסיכיאטרית נדירה ביותר הנקראת זואנתרופיה קלינית, שבה אדם מאמין שהוא בעל חיים או מאמץ התנהגות של בעל חיים.

כאשר מדובר באופן ספציפי בבקר, משתמשים לעיתים במונח בואנתרופיה.

ההשוואה מעניינת, משום שהיא מראה שהתנהגות אנושית הדומה להתנהגות של בעל חיים אינה בלתי אפשרית מבחינה רפואית.

עם זאת, יש לנהוג בזהירות.

דניאל אינו אומר בשום מקום שנבוכדנאצר טען שהוא שור, והמידע הקיים אינו מספיק כדי לקבוע אבחנה רפואית בדיעבד.

דניאל מציין ש״שבעה עידנים״ צריכים לעבור על נבוכדנאצר.

לעיתים מתרגמים ביטוי זה ישירות כ״שבע שנים״.

אולם הנוסח הארמי מדויק יותר.

המילה עִדָּן (ʿiddān) פירושה זמן, תקופה. אין פירושה בהכרח ״שנה״.

הפירוש המסורתי של שבע שנים נותר סביר בהחלט, וכמה טיעונים תומכים בו. אולם עדיף לתרגם באופן מילולי ״שבעה עידנים״ ולאחר מכן להסביר שייתכן שמדובר בשבע שנים.

להבחנה זו יש השלכה חשובה: איננו יכולים לתארך במדויק את מחלתו של נבוכדנאצר.

דניאל ד׳ אינו מציין שנת מלכות כלשהי לאירוע זה.

נקודת המפנה בסיפור מגיעה כאשר נבוכדנאצר מכריז:

״בתום התקופה הזאת נשאתי אני, נבוכדנאצר, את עיניי אל השמים, ודעתי שבה אליי.״

מחווה זו מסכמת את כל השינוי שעבר המלך.

קודם לכן הוא התבונן בבבל והביט במעשה ידיו.

כעת הוא מביט אל השמים.

דעתו שבה אליו והוא מכיר בכך ששלטונו של אלוהים אינו תלוי במשך קיומן של אימפריות אנושיות.

אז מוחזרת לו מלכותו.

הפרט חשוב: אלוהים אינו גוזר על נבוכדנאצר להישאר מושפל לעד.

המלך מקבל בחזרה את כבודו ואת סמכותו.

מטרת המשפט הייתה אפוא להשפילו, אך גם להביאו לידי הבנה.

בסוף הפרק נבוכדנאצר משמיע וידוי יוצא דופן:

״עתה אני, נבוכדנאצר, משבח, מרומם ומפאר את מלך השמים.״

הוא גם מכיר בכך שאלוהים ״יכול להשפיל את ההולכים בגאווה״.

השינוי עמוק.

הוא כבר אינו מכיר רק בכך שלאלוהי דניאל יש כוח יוצא דופן. הוא מכיר גם בכך שהמשפט שנעשה בו היה צודק.

האם ניתן משום כך לקבוע שהוא התגייר?

הטקסט אינו מרחיק לכת עד כדי כך.

דניאל אינו אומר שנבוכדנאצר נטש את מרדוך ואת שאר האלים הבבליים. גם המקורות ההיסטוריים הידועים כיום אינם מוכיחים נתק כזה.

לכן מדויק יותר לדבר על שינוי עמוק ביחסו לאלוהי דניאל מאשר על גיור רשמי.

מסמך שהתגלה בין מגילות מדבר יהודה מציג הקבלה מפתיעה לדניאל ד׳.

הוא מכונה תפילת נבונאיד ונושא את הסימון 4Q242.

נבונאיד, המלך האחרון של האימפריה הנאו־בבלית, מספר שם שנפגע במחלה במשך שבע שנים. לאחר מכן מופיעה בסיפור דמות יהודית ומעניקה לו הסבר דתי לניסיון שעבר.

הדמיון לדניאל ד׳ בולט, אך אין לבלבל בין שני הסיפורים.

נבונאיד אינו נבוכדנאצר, ומחלתו אינה מתוארת באותו אופן.

תפילת נבונאיד אינה מוכיחה אפוא באופן ישיר את הסיפור המסופר בדניאל ד׳. עם זאת, היא מראה שמסורת יהודית קדומה הכירה גם את הנושא של מלך בבלי שנפגע במשך שבע שנים והובא להכיר בפעולתו של האל העליון.

• נבוכדנאצר השני הוא שליט היסטורי שמלך בשנים 605–562 לפנה״ס.
• פעילות הבנייה העצומה שלו בבבל מתועדת היטב מבחינה היסטורית.
• העץ הגדול שבחלום מייצג את נבוכדנאצר בעוצמתו המלכותית.
• העץ נכרת, אך גדם העץ נשמר: לאחר המשפט עתיד לבוא שיקום.
• ״שבעת העידנים״ מציינים תקופה שזיהויה כשבע שנים הוא סביר, אך המילה הארמית אינה אומרת זאת במפורש.
• אפשר להשוות את התנהגות המלך לתופעות פסיכיאטריות נדירות מסוימות, אך אין בכך כדי לאפשר אבחנה ודאית.
• שום מסמך בבלי הידוע כיום אינו מאשר באופן ישיר את המחלה המתוארת בדניאל ד׳.
• עם זאת, תפילת נבונאיד מספקת הקבלה קדומה ומעניינת במיוחד.
• וידויו הסופי של נבוכדנאצר משמעותי מאוד, אך אינו מאפשר להוכיח גיור רשמי.
• המסר המרכזי של הפרק נותר ריבונותו של אלוהים אל מול גאוות הכוח האנושי.

גרסה לימודית זו מציגה במכוון את המרכיבים העיקריים של דניאל ד׳ מבלי להרחיב בכל הסוגיות ההיסטוריות, הלשוניות והטקסטואליות.

הגרסה האקדמית של מחקר זה מעמיקה, בין היתר, בטקסט הארמי, במשמעותם של ״שבעת העידנים״, בכרונולוגיה של מלכות נבוכדנאצר, בממצאים הארכאולוגיים הנוגעים לבבל, בשאלת הבואנתרופיה, בתפילת נבונאיד, ב״עירים״, במסורות הטקסטואליות השונות של דניאל ד׳ ובמגבלות ההקבלות ההיסטוריות שהוצעו.

הקורא המבקש להבין לא רק את המסר של דניאל ד׳, אלא גם את הטיעונים, המקורות והקשיים הכרוכים בפרשנותו, יוכל אפוא להמשיך במחקר זה באמצעות עיון בגרסתו האקדמית המלאה.