ANN079

הנישואין בתקופת ישוע

המאמר מנתח את הנישואין ומשמעויותיהם בחברה היהודית במאה הראשונה ומשווה מסורות אלה לנורמות המודרניות. הוא מדגיש את שלבי הנישואין ואת תפקידם החברתי והרוחני לפי הכתובים, ומעלה על נס דוגמאות כגון החתונה בקנה.

20 דקות נישואין המאה הראשונה החברה היהודית 16 פסוקים 7 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין גם ב:

מבוא

בשנת 2021 היה גיל הנישואין הממוצע בצרפת 37.2 שנים, 36.6 לנשים ו־39.1 לגברים. לפי נתוני המכון הלאומי לסטטיסטיקה ולמחקרים כלכליים, ממוצע זה נראה יציב מאז 2018. כמו כן, 72% מהאנשים החיים בזוגיות נשואים, ואילו 21% חיים יחד ללא נישואין.

נתונים אלה ממחישים שינוי משמעותי לעומת מנהגי הנישואין במאה הראשונה.

ב־15 בנובמבר 1999 הנהיגה צרפת את ברית הסולידריות האזרחית (PaCS), סוג של איחוד אזרחי המציע חלופה קלה יותר לנישואין, גם לזוגות מאותו המין.

החוק מ־17 במאי 2013 הרחיב את הזכות לנישואין לזוגות חד־מיניים. מאז ועד אפריל 2023 נערכו בצרפת 70,000 נישואין חד־מיניים.

התפתחות חקיקתית זו הביאה גם לשינויים בתקנות, בייחוד בנוגע להולדה בסיוע רפואי (PMA).

בעולם שבו הגדרות הנישואין ומנהגיהם נעשים מגוונים, עלול להיות קשה להבין את כללי האיחוד והגירושין בתקופת ישוע.

עיון זה נועד לחקור את תפיסות היחסים הזוגיים ואת סוגיהם במאה הראשונה.

כתבי הקודש הם מקור המידע העיקרי שלנו לכתיבת עיון זה.

I. הנישואין והחברה היהודית במאה הראשונה

חיים משותפים ללא נישואין נשללו לחלוטין בתקופת ישוע. כפי שמראה סיפור בבאר בסוכר שבשומרון הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1, יחסים מחוץ לנישואין נשפטו בחומרה. לפי התלמוד, טקסט מרכזי ביהדות, נערה הורשתה להינשא מגיל 12 ונער מגיל 13, ונדרשה הסכמת ההורים עד גיל 18.

בתקופת ישוע גברים נישאו בדרך כלל מעט מאוחר מנשים, לרוב בשנות העשרים, בייחוד לומדי או בעלי מלאכה שנזקקו ליציבות כלכלית. נשים נישאו צעירות יותר, לעיתים קרובות בגיל ההתבגרות, בדרך כלל סביב גיל 14 עד 16. הגילים השתנו לפי גורמים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים.

אין זה ראוי להשוות את מנהגינו כיום לחברה היהודית במאה הראשונה. אז נחשבו חיים משותפים ללא נישואין לפריצות, והפלה לתועבה. האישה ה־ שהוזכרה נחשבה מושחתת בגלל קשריה הרבים ונדחתה מקהילתה, עד שאיש לא העז להתיידד איתה או אף להתרועע עמה.

הנישואין היו היסוד המרכזי של החברה. התא המשפחתי החדש, המורכב מבני הזוג, שמר על קשר הדוק עם ההורים, במיוחד בזקנתם.

שלושה שלבים ציינו את האיחוד: הבטחה, אירוסין ולבסוף הנישואין עצמם. ההבטחה, אף שהיה קל לבטלה, חייבה את בני הזוג להקים משפחה. האירוסין נמשכו שנה והיו בלתי הפיכים, וביטולם חשף את הנערה לעונשים חמורים כדוגמת אלה של נשים נואפות.

הנישואין היו המסגרת היחידה המתירה יחסי מין. הולדה נתפסה כברכת יהוה ועקרות כקללה אלוהית.

בגיל 25 גבר היה לרוב כבר ראש משפחה, ואישה נשואה ללא ילדים בגיל זה נחשבה עקרה. הילדים היו אחראים לפרנסת הוריהם הזקנים, ולכן צאצאים רבים היו ערובה מפני עוני וקבצנות בזקנה.

תפיסה זו מסבירה מדוע עקרות נחשבה לקללה. זוג זקן ללא צאצאים, שאינו מסוגל לפרנס את עצמו מבחינה גופנית, נידון לעיתים קרובות לחוסר ביטחון כלכלי.

עשר העלמות, שמספר הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1, ממחיש את השלב האחרון בנישואין ואת שמחתו המשותפת למשפחה ולחברים, כפי שמראה גם סיפור החתונה ב־ שבגליל אצל הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1.

לבסוף, סיפור הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.3 על האישה שנתפסה בניאוף מדגיש את חומרת הדין אז ומעלה שאלות על היחס הלא שוויוני למינים.

II. הגירושין והחברה היהודית במאה הראשונה

פרידת בני הזוג, ופירוק התא המשפחתי שעליו נשענה התמיכה בהורים הזקנים, לא היו בדרך כלל אפשרות. קיום האישה היה תלוי בעיקר בבעלה, ולכן הנישואין הבטיחו חיים שלא תמיד היו מאושרים אך לפחות נסבלים.

לכן גירושין היו נדירים, בהיותם ערעור על יסודות החברה. אישה נואפת, בניגוד לגבר, הסתכנה ב־. רק הגבר יכול היה לשלח את אשתו במסירת כתב גירושין.

אנו מגבילים את הדיון לגירושין בחברה היהודית במאה הראשונה, בלי לעסוק ביישומם בכנסייה. ישוע המשיח מזכיר בסיפור מרקוס היבט בתורת משה: ״בגלל קושי לבבכם כתב לכם משה את המצווה הזאת״. משתמע שהגירושין לא היו חלק מכוונתו המקורית של יהוה.

הטקסטים ב־הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.28, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.23 ו־הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.33 מזכירים אישה שנישאה שבע פעמים, אך מבהירים שהייתה אלמנה. בתקופה של קנאות דתית, נישואין מחדש לאחר גירושין היו כמעט בלתי אפשריים בלי האשמת ניאוף.

ברור שבפרידה הגבר היה בעמדת יתרון, והאישה נשאה בכל האחריות והתוצאות. מובן שהפער ביחס למינים מעורר תרעומת. אולם המסר המקראי, בייחוד ב־אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 5.25, הביא שינוי קיצוני בקידום איזון, שהיה מהפכני אז.

III. הנישואין בכתבי הקודש

יש להבחין בין הכללים שבני אדם החילו, בייחוד בתקופת ישוע המשיח, ובין הוראות הכתובים שהן על־זמניות. כמו כן, גישת ישוע לכללים אלה היא תקדים שיש להתחשב בו.
כתבי הקודש מציגים את הנישואין כבר בספר בראשית. אדם וחוה מתוארים כזוג הראשון, באיחוד שנועד לשותפות שוויונית.

הנישואין מוסדרים בחוקים שונים בתנ״ך, בייחוד בויקרא ובדברים. החוקים עוסקים באיסור ניאוף, בכללי גירושין ובזכויות ובחובות בני הזוג.

ריבוי נשים הוא מנהג נפוץ אצל כמה דמויות מקראיות, אף שפרשנים דנים במוסריותו ובלגיטימיותו.

ישוע מרומם ומחזק את חשיבות הנישואין בברית החדשה. ב־הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-6 הוא מצטט את בראשית ומאשר את קביעות הנישואין ואת קדושתם.

ישוע מלמד על אי־הפרדת הנישואין ועוסק בגירושין תוך הגבלתם מאוד לעומת חוקי דברים.

IV. הגירושין בכתבי הקודש

בתנ״ך תורת משה קובעת הסדרים לגירושין. דְּבָרִים 24.1-4 מציין שגבר יכול לכתוב ספר כריתות אם מצא באשתו דבר לא ראוי.

חקיקה זו נועדה להסדיר את הגירושין ולהגן על זכויות האישה הגרושה.

חוקים אלה שיקפו גם את קושי ואת המציאות החברתית, יותר מאידאל אלוהי. לגירושין היו השלכות חברתיות וכלכליות כבדות, בייחוד לנשים שנקלעו לעיתים קרובות למצב רעוע.

ישוע עוסק בגירושין בבשורות, בייחוד ב־הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.3-9 וב־הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.2-12. הוא מזכיר את בריאת הגבר והאישה ומאשר שאדם לא יפריד את מה שאלוהים חיבר.
ישוע מרומם את תפיסת הנישואין מעבר לוויתורי משה ומדגיש שהגירושין לא היו בתוכנית האל המקורית ושקושי היה סיבתם.
ב־הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.9 ישוע מזכיר אי־נאמנות כעילה מוצדקת לגירושין. אולם חריג זה פורש בדרכים שונות במשך הזמן ובזרמים הנוצריים השונים.

V. נישואין חד־מיניים בכתבי הקודש

בניתוח זה לא נעסוק במחלוקת סביב נישואין חד־מיניים, אלא במה שתורת משה אומרת בנושא. מטרתנו להזכיר את הוראת הכתובים ולהבין את ההקשר החברתי בתקופת ישוע המשיח, בלי לפרט בוויכוחים העכשוויים על החקיקה החדשה במדינות המערב.

הקטעים המצוטטים לעיתים קרובות נמצאים בויקרא וַיִּקְרָא 18.22 ו־וַיִּקְרָא 20.13, האוסרים במפורש יחסי מין בין גברים ומכנים אותם תועבה. הוראות אלה הן חלק ממערכת רחבה יותר המבדילה בין ישראל לעמים השכנים במנהגי הפולחן והמוסר.

בחברה יהודית המקיימת חוקים אלה בקפדנות, עצם הרעיון של איחוד חד־מיני היה בלתי נתפס. לכן אין זה מפתיע שישוע המשיח אינו עוסק בנושא ישירות בבשורות, אלא מתמקד בעקרונות הכלליים של אהבה, רחמים וצדק.

VI. הסקת גילם של השליחים הנשואים

ניתן לעיין ב־FDS002 – הומוסקסואליות וב־FDS003 : נישואין חד־מיניים, שבהם אנו דנים בשני הנושאים בפירוט.

נראה מובן מבחינה תרבותית שהשליחים היו צעירים כשישוע המשיח קרא להם. אם היו, כהשערתנו, של נתנאל, הוא היה אז כבן 18 עד 20.

שמעון פטרוס, המתגורר בכפר נחום אצל חמותו, נראה כנשוי טרי ללא ילדים כשנקרא בידי המשיח. גילו דומה לגיל נתנאל, בהפרש שנה או שנתיים.

במשפחות אז הלידות באו בזו אחר זו בקביעות ובמהירות, לעיתים בכל שנה. למרות תמותת התינוקות הגבוהה, סביר ששמעון פטרוס ואחיו אנדרי היו קרובים בגילם. אפשר להניח כך גם לגבי יוחנן ויעקב, בני זבדי ושלומית.

המידע מרמז שהאנשים היו צעירים, רובם בשנות העשרים, כעשר שנים פחות מישוע ומיוחנן המטביל. מתי, בשל מעמדו המקצועי בכפר נחום, היה אולי מבוגר מעט מחבריו.

בנסיבות אלה מרים ויוסף היו צעירים מאוד בעת לידת ישוע. גילו המתקדם של יוסף, שלפי ״תולדות יוסף הנגר״ הגיע עד 111 במותו, נראה לנו בלתי מציאותי לחלוטין.

סיכום

דנו בפרטי הנישואין היהודיים בתקופת ישוע המשיח כדי להדגיש את ההבדלים התרבותיים מחברתנו כיום. ההקשר מסייע גם להעריך את גיל הורי ישוע ותלמידיו.

אנו יודעים את גיל המורה בטבילתו, כשלושים לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23. אפשר להסיק גם את גיל יוחנן המטביל אז: כשלושים שנה ושישה חודשים.

אין בידינו מידע מדויק על גיל השליחים. הכרת החברה היהודית במאה הראשונה מביאה להבנה שהיו צעירים מאוד, כנראה סביב גיל 18 ברובם כשפגשו את ישוע המשיח.

הפרש גיל זה מסביר מדוע ראו בו מלכתחילה מורה ולא סתם בן גילם בקבוצה.

אפשר גם לשער שמרים ילדה את בכורה לפני גיל 16, ואולי אף בגיל מוקדם יותר, כגון 14.

גיל צעיר זה עשוי להפתיע כיום, אך חיוני שלא להשליך את נורמות חברתנו על תקופת ישוע.

Le mariage au temps de Jésus. Cet article analyse le mariage et ses significations dans la société juive du premier siècle, comparant ces traditions aux normes modernes. Il met l'accent sur les étapes du mariage, son rôle social et spirituel selon les Écritures, extollant des exemples comme les noces de Cana. Introduction. En 2021, l'âge moyen, en France, pour se marier en France était de 37,2 ans, 36,6 ans pour les femmes et 39,1 ans pour les hommes. Selon les données de l'INSEE, cette moyenne semble se stabiliser depuis 2018. On note également que 72 % des personnes en couple sont mariées, tandis que 21 % vivent en union libre. Ces chiffres illustrent un changement significatif par rapport aux pratiques matrimoniales du premier siècle. Le 15 novembre 1999, la France a instauré le Pacte Civil de Solidarité (PaCS), une forme d'union civile offrant une alternative allégée au mariage, y compris pour les couples de même sexe. La loi du 17 mai 2013 a étendu le droit au mariage aux couples homosexuels. Depuis cette date et jusqu'en avril 2023, 70 000 mariages homosexuels ont été célébrés en France. Cette évolution législative a également entraîné des modifications réglementaires, notamment concernant la procréation médicalement assistée (PMA). Dans un monde où les définitions et les pratiques du mariage se diversifient, il peut être complexe de comprendre les règles entourant l'union et le divorce au temps de Jésus. Cette étude vise à explorer les conceptions et les types de relations matrimoniales au premier siècle. La Bible constitue notre source principale d’informations pour la rédaction de cette étude. I. Le mariage et la société juive au 1er siècle. Le concubinage à l'époque de Jésus était totalement réprouvé. Comme le montre l'épisode de la Samaritaine au puits de Sychar en Samarie Jean 4, verset 1, les relations hors mariage étaient sévèrement jugées. Selon le Talmud, un texte central du judaïsme, le mariage était autorisé pour une jeune fille dès l’âge de 12 ans et pour un garçon dès 13 ans, avec l'accord des parents nécessaire jusqu'à 18 ans. Au temps de Jésus, en général, les hommes se mariaient souvent un peu plus tard que les femmes, généralement dans la vingtaine, surtout s'ils étaient des étudiants de la Torah ou des artisans devant établir une certaine stabilité économique. Les femmes, en revanche, se mariaient plus jeunes, souvent à l'adolescence, typiquement autour de 14 et 16 ans. Ces âges pouvaient varier en fonction de facteurs sociaux, économiques et familiaux. Il n'est pas pertinent de comparer nos pratiques actuelles à celles de cette société juive du 1er siècle. À cette époque, l'union libre était assimilée à une vie dissolue et l'avortement, à une abomination. La femme samaritaine précédemment évoquée, en raison de ses multiples unions, était considérée comme dépravée et rejetée par sa communauté, au point que personne n'osait lier amitié ou même la fréquenter. Le mariage formait la base fondamentale de la société. La nouvelle cellule familiale, composée du couple, maintenait des liens étroits avec les parents, surtout à leur vieillesse. Trois étapes marquaient l'union d'un couple : la promesse, les fiançailles, et enfin, le mariage proprement dit. La promesse, bien que rompable facilement, engageait l'homme et la femme à fonder une famille. Les fiançailles, durant une année, étaient irrévocables et leur rupture exposait la jeune fille à des punitions sévères, similaires à celles réservées aux femmes adultères. Le mariage était le seul cadre autorisant la sexualité, et la procréation était vue comme une bénédiction de Yahvé, tandis que la stérilité était perçue comme une malédiction divine. À 25 ans, un homme était généralement déjà chef de famille, et une femme mariée de cet âge, sans enfant, était considérée comme stérile. Les enfants avaient la responsabilité de subvenir aux besoins de leurs parents âgés, faisant d'une descendance nombreuse une garantie contre la pauvreté et la mendicité à la vieillesse. Cette vision explique pourquoi la stérilité était synonyme de malédiction. Sans descendance, un couple âgé, incapable de subvenir physiquement à ses besoins, était souvent condamné à une vie de précarité. La parabole des 10 vierges, rapportée par Matthieu 25, verset 1, illustre la phase finale du mariage et ses réjouissances, un bonheur partagé avec famille et amis, comme le démontre également le récit des noces à Cana en Galilée par Jean 2, verset 1. Enfin, le récit de Jean 8, verset 3, sur la femme prise en flagrant délit d'adultère souligne la sévérité de la loi de l'époque, tout en soulevant des questions sur l'inégalité de traitement entre les sexes. II. Le divorce et la société juive du 1er siècle. La séparation des époux, et donc l'éclatement de la cellule familiale sur laquelle reposait la pérennité du soutien aux parents âgés, n'était généralement pas envisageable. L'existence de la femme dépendait essentiellement de son mari, faisant du mariage une garantie d'une vie certes pas toujours heureuse, mais au moins supportable. Le divorce, en remettant en question les fondements de cette société, était donc rare à cette époque. La femme adultère, contrairement à l'homme, risquait la lapidation. Seul l'homme avait le pouvoir de renvoyer sa femme en lui délivrant une lettre de répudiation. Nous nous limitons ici à l'analyse du divorce dans la société juive du premier siècle, sans aborder son application dans l'Église. Le Messie, Jésus, rappelle dans un récit rapporté par Marc un aspect spécifique de la loi de Moïse : « C'est à cause de la dureté de votre cœur que Moïse vous a prescrit cette loi ». Il est sous-entendu que le divorce ne faisait pas partie du dessein originel de Yahvé. Les textes de Matthieu 22, verset 28, Marc 12, verset 23 et Luc 20, verset 33 mentionnent le cas d'une femme remariée sept fois, en précisant toutefois qu'elle était veuve. À cette époque, marquée par l'intégrisme religieux, le remariage après un divorce était presque impossible sans encourir l'accusation d'adultère. Il apparaît clairement que dans le cas d'une séparation, l'homme était avantagé, tandis que la femme portait toute la responsabilité et les conséquences. Il est compréhensible d'être indigné par la disparité de traitement entre hommes et femmes dans cette société. Néanmoins, le message biblique, notamment dans Ephésiens 5, verset 25, a apporté un changement radical en prônant un équilibre, ce qui était révolutionnaire pour l'époque. III. Le mariage dans la Bible. Nous devons effectuer la différence entre les règles appliquées par des hommes, en particulier à l’époque du Messie Jésus, et les prescriptions bibliques qui demeurent intemporelles. D’autre part, l’approche du Messie Jésus concernant ces règles constitue une jurisprudence à prendre en compte. La Bible introduit le mariage dès le livre de la Genèse. Adam et Ève sont présentés comme le premier couple, avec une union destinée à être un partenariat égalitaire. Le mariage est encadré par diverses lois dans l'Ancien Testament, notamment dans le Lévitique et le Deutéronome. Ces lois couvrent des aspects tels que l'interdiction de l'adultère, les règles de divorce, et les droits et devoirs des époux. La polygamie est une pratique courante parmi certains personnages bibliques, bien que sa moralité et sa légitimité soient débattues par les interprètes. Jésus élève et renforce l'importance du mariage dans le Nouveau Testament. Dans Matthieu 19, versets 4 à 6, Il cite la Genèse et affirme la permanence et la sacralité du mariage. Jésus enseigne sur l'indissolubilité du mariage et aborde le sujet du divorce, le restreignant considérablement par rapport aux lois du Deutéronome. IV. Le divorce dans la Bible. Dans l'Ancien Testament, la loi mosaïque prévoit certaines dispositions pour le divorce. Deutéronome 24, versets 1 à 4, mentionne qu'un homme peut rédiger un certificat de divorce s'il trouve chez sa femme quelque chose de déplaisant. Cette législation visait à réglementer la pratique du divorce et à protéger les droits de la femme divorcée. Ces lois étaient aussi un reflet de la dureté du cœur humain et des réalités sociales de l'époque, plutôt qu'un idéal divin. Le divorce avait des conséquences sociales et économiques importantes, surtout pour les femmes, qui se retrouvaient souvent dans une situation précaire. Jésus aborde la question du divorce dans les évangiles, notamment dans Matthieu 19, versets 3 à 9 et Marc 10, versets 2 à 12. Il cite la création de l'homme et de la femme et affirme que ce que Dieu a uni, l'homme ne doit pas le séparer. Jésus élève la vision du mariage au-dessus des concessions faites par Moïse, soulignant que le divorce n'était pas dans le plan initial de Dieu et que la dureté du cœur humain en était la cause. Dans Matthieu 19, verset 9, Jésus mentionne l'infidélité comme un motif légitime de divorce. Cependant, cette exception a été interprétée de différentes manières au fil du temps et entre les différentes dénominations chrétiennes. V. Le mariage homosexuel dans la Bible. Dans cette analyse, nous n'aborderons pas la controverse entourant le mariage homosexuel, mais plutôt ce que la loi mosaïque indique à ce sujet. Notre but est de rappeler les enseignements bibliques et de comprendre le contexte social de l'époque du Messie Jésus, sans entrer dans les détails des débats contemporains sur les nouvelles législations relatives au mariage homosexuel dans les pays occidentaux. Les passages souvent invoqués se trouvent dans le Lévitique Lévitique 18, verset 22 et Lévitique 20, verset 13, où les relations sexuelles entre hommes sont expressément interdites et qualifiées d'abomination. Ces prescriptions font partie d'un ensemble plus vaste de lois visant à établir une distinction entre Israël et les peuples voisins en termes de pratiques cultuelles et morales. Dans une société juive observant strictement ces lois, l'idée même d'une union homosexuelle aurait été inimaginable. Ainsi, il n'est pas surprenant que le Messie Jésus, dans les évangiles, n'aborde pas directement cette question, se concentrant plutôt sur les principes plus généraux de l'amour, de la miséricorde et de la justice. VI. Déduction de l’âge des Apôtres mariés. Vous pouvez consulter l'étude FDS002 – L’homosexualité et FDS003 : Le mariage homosexuel où nous étudions en détail ces deux sujets. Il apparaît comme une évidence culturelle que les apôtres étaient jeunes au moment où Jésus, le Messie, les a appelés. Si les noces de Cana sont, comme nous le supposons, celles de Nathanaël, il était alors âgé de 18 à 20 ans environ. Simon-Pierre, résidant à Capernaüm chez sa belle-mère, semble être un jeune marié sans enfants lors de son appel par le Messie. Il a un âge similaire à celui de Nathanaël, à un ou deux ans près. Dans les familles de l'époque, les naissances se succédaient régulièrement et rapidement, souvent chaque année. Malgré une mortalité infantile élevée, il est probable que Simon-Pierre et son frère André n'avaient que peu de différence d'âge. Il est raisonnable de supposer la même chose pour les fils de Zébédée et de Salomé, Jean et Jacques. Ces informations suggèrent que ces hommes étaient jeunes, la plupart ayant une vingtaine d'années, soit environ dix ans de moins que Jésus et Jean le Baptiste. Matthieu, en raison de sa position professionnelle à Capernaüm, pourrait avoir été légèrement plus âgé que ses compagnons. Dans ces conditions, Marie, la mère de Jésus, et Joseph auraient été très jeunes au moment de la naissance de Jésus. L'âge avancé de Joseph, supposé jusqu'à 111 ans à sa mort selon le texte "Histoire de Joseph le Charpentier", nous paraît tout à fait irréaliste. Conclusion. Nous avons abordé ces détails sur le mariage juif à l'époque du Messie Jésus pour souligner les différences culturelles avec notre société actuelle. Ce contexte social nous aide également à estimer l'âge des parents de Jésus ainsi que celui de ses disciples. Nous connaissons l'âge du Maître au moment de son baptême, environ 30 ans selon Luc 3, verset 23. Nous pouvons également déduire celui de Jean le Baptiste à ce moment-là, soit environ 30 ans et six mois. Cependant, nous ne disposons pas d'informations précises sur l'âge des apôtres. La connaissance de la société juive du 1er siècle nous amène à comprendre qu'ils étaient très jeunes, probablement autour de 18 ans pour la majorité d'entre eux lorsqu'ils ont rencontré le Messie Jésus. Cette différence d'âge avec le Messie explique pourquoi ils l'ont perçu dès le début comme un Maître plutôt que comme un simple pair de leur groupe. Nous pouvons aussi supposer que Marie a donné naissance à son premier-né alors qu'elle était âgée de moins de 16 ans, voire à un âge plus précoce, comme 14 ans. Cette jeunesse peut nous paraître surprenante aujourd'hui, mais il est essentiel de ne pas projeter les normes de notre société actuelle sur celle du temps de Jésus.

יוחנן 3 הפניות
מתי 5 הפניות
מרקוס 2 הפניות
לוקס 2 הפניות
אל האפסיים הפניה אחת
דברים הפניה אחת
ויקרא 2 הפניות

ישוע	סטפנוס
מפקיד את רוחו בידי האב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46)	מפקיד את רוחו בידי האדון ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.59)
סולח לתליינים שלו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34)	מתפלל על רוצחיו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.60)
מת מחוץ לעיר	מת מחוץ לעיר
נידון שלא בצדק	הומת שלא בצדק