ADA019

מעצר השליחים

המאמר ADA019 מפרש את מעשי השליחים 5.17-18: מול הצמיחה המרשימה של הכנסייה בירושלים, הכהן הגדול והצדוקים, המונעים מקנאה, גורמים למעצרם של השליחים. לוקס מראה שחרף התנגדות הרשויות הדתיות, מעשה המשיח נמשך בפעולת רוח הקודש, ומגשים את ההבטחה במעשי השליחים 1.8.

34 דקות מעצר השליחים מעשי השליחים הצדוקים הכהן הגדול רוח הקודש 50 פסוקים 6 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מעשי השליחים
מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18 (תנ״ך עברי מודרני)

ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃

וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃

פרטים טכניים

שנת 33

מקום: העיר ירושלים

תאריך: אביב 33

שיטת עבודה: אנו עוקבים אחר לוקס בחיבורו השני

הערה על שיטת העבודה: מידע זה מצוי רק אצל לוקס

מפת ירושלים וסביבתה

הרשויות הדתיות היהודיות, שקינאו בהצלחת השליחים, אינן מאחרות להגיב. האמצעי היחיד שהן בוחרות הוא מעצר השליחים.

1- התפתחות הקהילה

הרשויות הדתיות בירושלים מציינות במרירות שהתנועה הנוצרית, שלפי חישוביהן הייתה אמורה להיעלם עם מות ישוע, חווה להפך התפתחות מרשימה. מי שנידון ונצלב אינו נוכח עוד בגופו, אך תלמידיו ממשיכים את מעשהו. בפעולת רוח הקודש הם עושים אותות וריפויים המזכירים את אלה שאפיינו את שירותו של ישוע עלי אדמות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.12 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.43 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12-16).

מנקודת מבטו של לוקס, המשכיות זו אינה מקרית. ספר מעשי השליחים מראה שמעשה המשיח לא פסק עם עלייתו לשמיים, אלא נמשך מעתה באמצעות עדיו, בהתאם להבטחה שהבטיח להם לפני לכתו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). מה שהרשויות סברו שסילקו סופית ממשיך כך להתפתח בעוצמה בלתי צפויה.

2- צמיחה מרשימה

תוצאות ההטפה השליחית מרשימות במיוחד. לוקס מדגיש שהמונים רבים יותר ויותר, גברים ונשים כאחד, מצטרפים אל המאמינים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.14). החולים מובאים לרחובות, וכל מי שבא אל השליחים מקבל ריפוי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.15-16). קהילת ירושלים נראית כך כקהילה בהתרחבות מלאה, הנהנית מרצון טוב רב בקרב העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.47 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.13).

צמיחה מהירה זו היא אחד הנושאים המרכזיים בספר מעשי השליחים. למרות המכשולים והרדיפות, דבר אלוהים ממשיך להתקדם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20). לוקס מציג כך את התפשטות הנצרות כהגשמת תכנית אלוהים שהוכרזה לפני עליית המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

3- קנאת הצדוקים

מול מצב כזה, הכהן הגדול וחברי ה מתמלאים קנאה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17). תגובה זו אינה מוסברת רק בחילוקי דעות תורניים. ה, שדחו בין השאר את תחיית המתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8), רואים את השפעתם הדתית ואת סמכותם מאוימות בידי קהילה זו המכריזה דווקא על תחיית ישוע המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-2).

דיוק זה של לוקס אינו מקרי כנראה. ה השתייכו בעיקר לאצולה הכוהנית ששלטה במקדש וקיימה יחסים מיוחדים עם השלטונות הרומיים. הפופולריות הגוברת של השליחים עלולה הייתה אפוא לייצג לא רק איום דתי אלא גם סכנה לאיזון הפוליטי שמעמדם תלוי בו. שנים אחדות קודם לכן קיפא כבר הביע את החשש שתנועה עממית תגרום להתערבות רומית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.47-50).

4- כישלון האיומים הראשונים

ימים אחדים קודם לכן, בעת המעצר הראשון של פטרוס ויוחנן, חברי ה הופתעו לראות שאנשים שנחשבו “בלתי מלומדים ופשוטי עם” מגלים ביטחון כזה והיכרות כזאת עם הכתובים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13). מאחר שלא יכלו להכחיש את ממשות הנס שנעשה בפיסח שנרפא בשער המקדש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.14-16), נאלצו להסתפק באיומים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.17-18).

מעניין לציין שהרשויות אינן חולקות לעולם על ממשות הניסים. מטרתן היא בראש ובראשונה להשתיק את עדי המשיח. כמו ישוע לפניהם, השליחים נתקלים בהתנגדות ראשי הדת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.19 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.52-54). סיפור מעשי השליחים מדגיש כך את ההמשכיות שבין שירות הרב לבין שירות תלמידיו.

5- המתנגדים העיקריים

לוקס מציין שוב את ה כיוזמי הרדיפה החדשה העיקריים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17), ובכך מאשר את מה שכבר ציין בעת המעצר הראשון (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-2). אולם שום דבר אינו מאפשר לקבוע שכל הקבוצות הדתיות האחרות שיתפו אז את אותה עוינות. להפך, התערבותו של כמה פסוקים להלן מגלה יחס זהיר יותר אצל כמה מה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39).

מצב זה ישתנה עם זאת במהירות. שאול איש טרסוס, פרוש בעצמו, יהפוך עד מהרה לאחד הרודפים העיקריים של הקהילה לפני התגיירותו המרהיבה בדרך לדמשק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-3 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.1-6).

6- מעצר השנים עשר

לוקס מזכיר בפשטות “את השליחים” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.18), ביטוי המציין ככל הנראה את כל השנים עשר שכבר הוזכרו קודם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12). מעצרם בוצע ככל הנראה בידי שומרי המקדש שפעלו בפקודת הכהן הגדול.

אולם הפעולה מתנהלת ללא אלימות. הרשויות פועלות בזהירות, מודעות לאהדה שהשליחים זוכים לה בקרב העם. מהומה בחצר המקדש הייתה עלולה לגרור תוצאות חמורות. ה פיקחו מקרוב על ירושלים, במיוחד בחגים הגדולים, כדי למנוע כל מהומה העלולה לשבש את הסדר הציבורי.

7- החילוץ הפלאי

השליחים נכלאים אז בבית הסוהר הציבורי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.18). אולם במהלך הלילה מתרחש אירוע יוצא דופן. פותח בדרך נס את דלתות בית הסוהר ומצווה על השליחים לשוב אל המקדש כדי להכריז שם “את כל דברי החיים האלה” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.19-20).

ביטוי זה מדגיש שהמסר הנוצרי נושא את החיים האמיתיים המוצעים בישוע המשיח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.68 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.10). הסיפור מזכיר כמה הצלות ניסיות מן הברית הישנה. יוסף הוצא מבית האסורים (בְּרֵאשִׁית 41.14), דניאל חולץ מגוב האריות (דָּנִיֵּאל 6.21-22) ושלושת הצעירים העברים נשמרו בתוך הכבשן (דָּנִיֵּאל 3.24-25). דרך סיפורים שונים אלה אלוהים מגלה את ריבונותו ואת נאמנותו לעבדיו.

8- ריבונות אלוהים

מאוחר יותר פטרוס עצמו יחולץ בדרך נס מכלאו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.6-11), ואילו פאולוס וסילאס יראו את דלתות תאם נפתחות בפיליפי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.25-26). אולם התערבויות יוצאות דופן אלה אינן מסמנות את סוף הרדיפות. הן מזכירות יותר שהתנגדות בני האדם אינה יכולה לעצור את הגשמת תכנית אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.27-28).

נושא זה יחזור שוב ושוב בספר מעשי השליחים. למרות האיומים, המעצרים והאלימות, דבר אלוהים ממשיך להתקדם, בהתאם לתכנית האלוהית שהוכרזה בראשית הספר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

9- תדהמת הסנהדרין

בבוקר, כשהכהן הגדול מכנס את ה כדי לחקור את האסירים, השומרים מגלים בתדהמה שהתאים נעולים היטב ושמורים, אך ריקים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.21-23). זמן קצר אחר כך מודיעים לרשויות שהאנשים שאסרו נמצאים שוב במקדש ומלמדים את העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.25).

צייתנות השליחים מרשימה במיוחד. מיד עם שחרורם הם שבים למקום שבו נעצרו. כמו ישוע שלימד מדי יום במקדש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.47), תלמידיו ממשיכים בשליחותם בלי להירתע.

10- מעצר שני

מנקודת מבט אנושית, אירועים כאלה יכלו להוביל את ראשי הדת לשקול מחדש את התנגדותם. אולם הרחק מלוותר על תכניותיהם, הם מתמידים בעוינותם. השליחים נעצרים בפעם השנייה, אך שוב ללא אלימות, כי השומרים חוששים מתגובת העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26).

חשש זה מדגיש את ההשפעה הגוברת של ההטפה השליחית על האוכלוסייה. התנועה הנוצרית אינה יכולה עוד להיחשב קבוצה שולית גרידא. התפשטותה הפכה מעתה לבלתי אפשרית להתעלמות.

11- הודאתו של קיפא

כשהשליחים מתייצבים לפני ה, הכהן הגדול מטיח בהם תוכחה זו:

“הזהרנו אתכם בתוקף שלא ללמד בשם הזה, והנה מילאתם את ירושלים בתורתכם ואתם רוצים להביא עלינו את דם האיש הזה!” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.28).

באופן פרדוקסלי, האשמה זו היא הודאה בלתי רצונית בהצלחה המרשימה של ההטפה השליחית. בהכירו שירושלים התמלאה בתורה זו, קיפא עצמו מאשר את ההתפשטות המהירה של הנצרות. סירובו לבטא את שמו של ישוע מגלה גם את העוינות המתמשכת שהוא רוחש למי שמסר בשעתו למוות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.65-66 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15).

12- מעשה שבני אדם אינם יכולים לעצור

הסכסוך אינו נוגע עוד רק לכמה תלמידים גליליים, אלא למעשה שלפי נקודת מבטו של לוקס מתקדם בעוצמה שבני אדם אינם מסוגלים לעצור. כמה פסוקים להלן יביע בעצמו אמת זו בהכריזו: “אם המעשה הזה מאלוהים הוא, לא תוכלו להפריעו” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39).

כך, למרות הרדיפות והנסיונות החוזרים של הרשויות הדתיות, הבשורה ממשיכה להתקדם בהתאם לתכנית הריבונית של אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). ספר מעשי השליחים יראה פעמים רבות שלא איומי ה, לא הרדיפות ואף לא האימפריה הרומית יוכלו לעצור את הפצת המסר הנוצרי עד קצה הארץ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.30-31).

ה

ה“שליחים” במעשי השליחים 5.18: שנים־עשר או רק פטרוס ויוחנן?
שבמעשי השליחים 5.17