מדוע מזכיר לוקס את הצדוקים בלי הפרושים?

אזכורם המפורש של הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 במעשי השליחים 5.17 (וכבר במעשי השליחים 4.1-2) אינו מקרי וחושף מתחים פנימיים בסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003.

מחלוקת אמיתית בתוך הסנהדרין

לוקס עצמו מאשר זאת בהמשך סיפורו.

מעשי השליחים 23.6-9 מראה במפורש את הפילוג הזה, כאשר פאולוס, העומד לדין בפני סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003, מצהיר: “על תקוות תחיית המתים אני נשפט.” הטקסט מוסיף ומפרט:

“התעורר ויכוח בין הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 לבין הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001, והקהל נחלק. כי הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 אומרים שאין תחייה ואין מלאך ואין רוח, והפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 מודים בשניהם.”

מדוע הצדוקים הם מובילי ההתנגדות הראשונית?

1. תחיית המתים היא נקודת התורפה שלהם: השליחים הכריזו בדיוק על מה שהצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 הכחישו — את התחייה. עבור הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, תורה זו לא הייתה בעייתית כשלעצמה.
2. השליטה במקדש: השליחים לימדו בתחומי המקדש, שהיה נחלתם של הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001. זו הייתה פגיעה ישירה בסמכותם.
3. הכהן הגדול היה צדוקי: קיפא ומשפחתו (המוזכרים במעשי השליחים 4.6) השתייכו לכת זו. לכן היוזמה למעצר באה באופן טבעי מהם.
4. אינטרסים פוליטיים: הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001, ששיתפו פעולה עם רומא — הצג את ההגדרה של INF004, חששו מכל תנועה עממית העלולה לעורר התערבות רומית.

התערבותו של גמליאל (מעשי השליחים 5.34-39)

המשך הסיפור מאשש את המחלוקת הזאת: גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375, פרוש מכובד, מגן על השליחים וממליץ על מתינות. התערבותו מצליחה להשכיך את רצון ההרג של הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001.

הדבר מראה שהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, אף שלא אישרו את המסר הנוצרי, לא היו שרויים באותה איבה עמוקה כמו הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 כלפי הכרזת תחיית המתים.

דיוקו של לוקס

לוקס, כהיסטוריון קפדן, מבחין אפוא בין שתי הקבוצות הללו משום שלא היו להן אותם מניעים ולא אותה עוצמת התנגדות. ניואנס זה משקף את המציאות ההיסטורית של סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 שלא הייתה מונוליטית, אלא נחצתה בזרמים תיאולוגיים ופוליטיים סותרים.