_3 הבית הוא, לדעתנו, ביתה של מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.
_4 סעודת הפסח מתחילה בערב יום חמישי, אחרי השעה 18:00. אצל היהודים זה כבר יום שישי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18). לכן זה אינו הסדר הרשמי, שייערך בערב יום שישי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.
_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.
_6 יהודה איש קריות יצא לפני תום הסעודה הזאת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
לפנינו דברי תפילה של ישוע המשיח אל אביו, ויוחנן היה עד ישיר לה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.1). הסצנה מתרחשת, ככל הנראה, עדיין בבית מרים, כלומר שלפני שעזב את הבית הזה התפלל המורה אל אביו בקול רם לעיני תלמידיו.
קרבה זו אינה רגילה, שכן ישוע המשיח נהג בדרך כלל להתבודד כדי להתפלל אל אביו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.35), אך כאן הוא רוצה שתלמידיו ישמעו ויבינו מה מתרחש. ישוע המשיח מודע היטב לאירועים שעומדים להתרחש, הוא יודע את רצון האב ומכריז: ״הגיעה השעה״, ובכך הוא מראה שדרכו משתלבת בתוכנית האלוהית שנקבעה מזה זמן רב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.23).
דבר אינו מקרי, הכול צפוי ומתוזמר לפי רצון האב. ישוע המשיח עורך לפני אלוהים את מאזן מפעלו ומצהיר שמילא את השליחות שהופקדה בידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.4); כעת עליו להביאה לסיומה בהקרבת חייו.
המפתח להבנת דברים אחרונים אלה טמון בסיפור שעומד להתרחש לעיני התלמידים, שכן מה שיחוו יאפשר להם להיזכר ולהבין שרבם ידע הכול מראש ושדבר לא נעלם ממנו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.19).
כך הופכת תפילה זו עבורם לעדות יקרה, המאירה את אירועי הסבל ומאשרת את האחדות המושלמת בין הבן לאב.