בחרנו להבליט פסוק זה כדי להאיר את מצב רוחו של ישוע המשיח כלפי ההמון שהקשיב לו.
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.36, “נמלא חמלה” (או “מלא רחמים” לפי תרגומים אחדים) מבטא את רגש הרחמים והחמלה העז שישוע חש כלפי ההמונים. כך יש להבין זאת:
ישוע רואה את ההמון ומכיר בכך שהוא “נדכא ומפוזר כצאן אין רועה להן”.
המונח שבו נעשה שימוש ביוונית, “splagchnizomai”, מתאר רגש עמוק הנחוש בבטן, והוא מסמל חמלה עזה ופנימית.
ישוע המשיח מודע היטב למצוקתם ולצרכיהם של בני האדם. הוא מבין את מצבם ומכיר בעומק סבלם. מתוך מודעות מיוחדת למצבו האבוד של ההמון, הוא מקדיש את עצמו בעיקר להכרזה על מלכות האלוהים ועל ישועת הנפש.
מונח זה מצביע לא רק על רגש, אלא גם על רצון לפעול כדי להקל על הסבל. ישוע מונע לפעול מתוך אהבה ורחמים.
חמלתו של ישוע עומדת בניגוד למנהיגים הדתיים של אותה תקופה, שהזניחו לעתים קרובות את צרכיו הרוחניים והחומריים של העם.
חמלתו של ישוע מובילה אותו ללמד, לרפא ולהאכיל את ההמונים, ולהיענות לצרכיהם הגופניים והרוחניים.
ישוע המשיח מראה לתלמידיו את חשיבות החמלה בשירותם. הם נקראים לחקות גישה זו בשירותם לאחרים.
קטע זה מדגיש את אהבתו ואת דאגתו העמוקה של ישוע לאנושות, ואת האופן שבו חמלה זו מניעה אותו לפעול למען טובת הזולת.
אפשר להבחין בהבדל משמעותי בין המניעים של ישוע המשיח לבין אלה של המנהיגים הדתיים, ובמיוחד .