הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות קדומה, ובמיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים צמחו כקבוצה נפרדת לאחר מרד המכבים, בסביבות 165-160 לפנה״ס. לעתים קרובות נחשבו ליורשיהם הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מועד זה היוו תורתם את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבי קודש: שלא כמו הצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה שבכתב (החומש), האמינו הפרושים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה (התורה שבעל פה).
תחייה: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובאלמוות הנפש.
טקסים ודינים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות שבעל פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות הזמן.
השפעה ומורשת
השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל פה, בסביבות שנת 200 לספירה.
מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני היוו תורתם של הפרושים את הבסיס ליהדות הרבנית, שממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים נזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובמיוחד בבשורות ובמעשי השליחים, שם הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע ועם דמויות דתיות אחרות של התקופה.
הפרושים בכתבי הקודש
הם הקבוצה הייצוגית ביותר ביהדות. חבריה, שמוצאם מן העם, מתנגדים לפשרות עם הכובש הרומי, אך גם עם ההלניזם. אנו רואים אותם קרובים לאוכלוסייה יותר מאשר הצדוקים.
הם נזכרים מאה ושלוש פעמים בברית החדשה, תשעים ושלוש פעמים בבשורות, תשע פעמים במעשי השליחים ופעם אחת באגרת אל הפיליפים.
יחסיהם עם המשיח ישוע נראים לעתים קרובות מתוחים ומלאי סכסוך. הוא נוזף בהם בשלבים מסוימים בביטויים חריפים, כגון ״אוי לכם״ ו״צבועים״, דבר המוכיח היטב את ההתנגדות הזאת. אין להם גישה לתפקידי האחריות הגבוהים, הנתונים לשליטת רומאים ולכן שמורים למקורבים אליהם, כלומר הצדוקים, אך הם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בסנהדרין.
הם רואים בעצמם את מגיני תורת משה הגדולים, אותה הם מפרשים. פרשנותם הופכת לכלל שעל העם ללכת לפיו. המשיח ישוע יגנה את הסטיות הללו בהזדמנויות שונות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
הם חלוקים לעתים קרובות עם עמיתיהם הצדוקים בנקודות של אמונה כגון החיים הנצחיים או המלאכים. הם הוסיפו לתורת משה הכתובה עקרונות שבעל פה, המאפשרים להם לעקוף את הוראותיה. ישוע לא יחמיץ להצביע על כך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
נקדימון ויוסף מהרמתיים השתייכו לקבוצה פוליטית-דתית זו, אך הדבר לא מנע מהם להתנצר.