בעזרת כתבי דניאל הנביא והמידע שמספקות הבשורות, אנו יכולים להעריך ששירותו של יוחנן המטביל החל באפריל בשנת 26. מקורות אלה מרמזים שעזב את בית משפחתו לאחר מות הוריו, שכבר היו מבוגרים בעת לידתו, והתיישב במדבר יהודה.
לפי פרשנויות מסוימות, ייתכן שיוחנן המטביל הטיף להמון ברחבת המקדש בחגים הגדולים בירושלים. נראה שלקראת סוף שירותו חדל מעליות אלה לירושלים, נקודה שנבחן בהמשך ביתר פירוט. חייו ולבושו הזכירו לבני דורו את הנביא הגדול אליהו ועוררו שאלות רבות. רבים מבני דורו, שביקשו תשובות, מצאו אותו מטיף באזור בית עניה שמעבר לירדן.
מתי מבהיר שיוחנן המטביל החל את שירותו במדבר יהודה, והשליח יוחנן מספר שלאחר מכן התיישב על גדות הירדן בבית עניה שמעבר לנהר והנהיג טבילה חדשה. אף שרבים רואים בו את המשיח, הוא קובע בבירור שהם טועים וששירותו נועד אך ורק להכין את בואו הקרוב.
הסבר זה מבהיר מדוע נהרו אליו אנשים. הם חשבו שמצאו בו את המשיח. כך נעשה באופן טבעי לקול הקורא במדבר, המבשר את בוא המשיח המיוחל. הוא גילם את המשיח הכוהני המקדים את המשיח המלכותי.
תהיה זו טעות לחשוב שהצלחת יוחנן המטביל נבעה מהצעת תורה חדשה. הטפתו נשענה על הכרזת בואו של המשיח המלכותי, ישוע. לכן היה הכרח שישוע יפגוש את יוחנן המטביל.
מרקוס פותח את סיפורו בציטוט דבריהם של כמה נביאים, ובייחוד מַלְאָכִי 3.1 ו־יְשַׁעְיָהוּ 40.3. זוהי ההתייחסות היחידה לנביאים בטקסט שלו, מלבד ציטוטים ישירים מפי ישוע.
עבור מרקוס, מחבר הבשורה השנייה, הכול מתחיל בבוא יוחנן המטביל. הוא מזכיר את יוחנן בעיקר משום שבישר את בוא ישוע. כך משמש יוחנן המטביל מבוא לדמות המרכזית בסיפורו של מרקוס: ישוע המשיח.
יש תיעוד של מתחים בין התלמידים של יוחנן המטביל ובין תלמידי ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.25). מרקוס מדגיש ששליחותו של יוחנן הוגבלה להכרזה על בואו של הגדול ממנו בהרבה, כלומר ישוע המשיח.
כך מרקוס מעמיד את מקומו של כל אחד בתולדות הישועה. בעקיפין הוא מציב לתלמידי יוחנן המטביל שאלה יסודית: האם ילכו אחרי המשרת המבשר את בוא האדון, או יבחרו ללכת אחרי ישוע, האדון היחיד והאמיתי?
לוקס הוא היחיד המספק לנו את הפרטים ההיסטוריים החיוניים האלה למיקום האירועים שהוא מספר בתוך ההיסטוריה הכללית. הוא מבקש להראות שכרונולוגיית חיי ישוע המשיח משתלבת בהרמוניה בהיסטוריה העולמית.
לכן אין שתי כרונולוגיות נפרדות — זו של העולם עם שליטיו, מלכיו וקיסריו, וזו של ישוע המשיח. יש מציאות היסטורית אחת שבה המשיח משתלב באופן טבעי.
נראה שללוקס היו מסמכים שאבדו מאז. כמעט אלפיים השנים המפרידות בינינו מחקו עדויות שעליהן הסתמך בכתיבתו. אולם אין פירוש הדבר שהמידע שמסר שגוי, בין בתאריכים ובין בשמות.
תאופילוס, כמו הקוראים הראשונים, לא הופתע מאזכורים אלה, שהיו מוכרים להם ושעדיין יכלו לבדוק באותה עת. להפך, הדבר מדגיש את איכות החקירה שערך לוקס.
דיוקם של נתונים אלה מאפשר לאשר את אמיתות כתבי דניאל הנביא ולקבוע את סדר האירועים המתוארים. אנו מרחיבים במידע זה בנספחים המוזכרים בתחילת הקטע.