מתי יודע שחשוב להדגיש את מוצאו של ישוע עד דוד המלך כדי לבסס את טיעונו. המשיח המלכותי חייב להיות מצאצאי יהודה ודוד. הורדוס הגדול, שמלך אז וקרא לעצמו מלך, לא יכול היה בעיני היהודים לטעון רשמית לתואר זה, מפני שלא השתייך לשושלת המלכותית הזאת.
״מלך היהודים״ יכול להיות רק צאצא של יהודה ודוד. הרשימה של מתי תואמת את מוצאו של יוסף. הטיעון ברור: לפי הדין היהודי באותה תקופה, ישוע המשיח ירש שושלת מלכותית זו דרך אביו המאמץ יוסף, ולכן היה זכאי לטעון לתואר מלך היהודים.
נדון גם בחמש הנשים המוזכרות ברשימה, דבר חריג מאוד.
לוקס מציין את גילו של ישוע המשיח בעת טבילתו. המילה ״כבן״ אינה מאפשרת להניח טווח של כמה שנים. להפך, אנו סבורים שלוקס דייק כהרגלו ובדק מידע זה.
לכן אנו מסתמכים על נתון זה לחישוב תאריך הולדת ישוע המשיח. כפי שכבר ציינו, לפנינו אילן יוחסין אחר, של מרים, בעוד מתי מציג את של יוסף. אנו מסבירים בחירה זו בנספח 10: ״שני אילנות היוחסין של ישוע המשיח״.
לוקס הביא בחשבון את הקושי של אדם שאינו יהודי להבין ייחוס מאומץ זה, העלול להיתפס כתרמית.
מה התועלת באילן היוחסין של מי שלא מילא שום תפקיד בהולדת הילד?
מחקרו מאפשר לו לקבוע שגם מרים באה משושלת מלכותית. יהודים נוהגים לדחות אילן יוחסין מצד האם, אך לוקס פונה לקהל נוכרי. ייחוס אימהי זה, אף שהוא מפתיע, נובע מעצם טבעה הייחודי של הולדת ישוע המשיח.
אנושיותו של ישוע המשיח, המועברת דרך מרים, מעוגנת בעדות לוקס, ומלכותו מאושרת אצל מתי. גם לוקס מכיר במלכות ישוע, אף שזו אינה מטרתו העיקרית. הוא מצהיר שישוע המשיח הוא בן האלוהים, קביעה שקשה ליהודים לקבל, אך הוא פונה לעובדי אלילים שהאמינו.