התגלותו של המלאך גבריאל, השליח (הפניות ל־דָּנִיֵּאל 8.6 ול־דָּנִיֵּאל 9.21), מוזכרת רק אצל לוקס ומספקת לנו מידע מפורט. היא מציינת שהשיחה התקיימה בבית הוריה של מרים, כשהייתה לבדה. היא גם מבהירה את התקופה, המוזכרת פעמיים (בפסוקים שב־הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.26 וב־הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.36): החודש השישי להריונה של אלישבע, דבר שהיה תואם לינואר בשנת 2 לפנה״ס.
אנו מגיעים לתיארוך זה בעזרת המידע שבספר דניאל, ומרחיבים על השערות אלה בנספחים המוזכרים בתחילת פסקה זו.
מרים מספרת אפוא ללוקס על נסיבות היווצרותו של ישוע ברחמה. הפרטים שמוסר לוקס, שהיה רופא, עשויים להפתיע, אך העובדות מתוארות בטקסט במדויק.
רוח הקודש היא שחוללה את ההיריון הזה!
חשוב להציב התגלות זו בהקשר הדתי של התקופה. העם היהודי ציפה למשיח, לשילה (בְּרֵאשִׁית 49.10), בלי לדעת כיצד יתגלה.
כיצד יציג את עצמו?
מרים, כמו כל הצעירים בתקופתה, הכירה את הנבואות האלה. לכן היא מבינה במהירות את מסרו של גבריאל. גישתה המציאותית מרשימה ומעידה על אמונה עמוקה. היא לומדת על הריונה של דודתה מן המלאך, ולא מחדשות שהביאו עולי רגל שחזרו מירושלים. אלישבע שמרה את הדבר בסוד במשך חמשת החודשים הראשונים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.24).
המלאך גבריאל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.32) שב ומאשר את השתייכותה של מרים לשושלת המלכותית: היא תלד צאצא של דוד.
אנו מבינים שמרים ואלישבע קרובות משפחה, אף שדרגת הקרבה אינה ברורה. הפרש הגילים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.36) מוביל אותנו לשער שאלישבע הייתה דודתה של מרים.
מתי מציין בשלב זה של סיפורו רק שמרים הרתה מכוח רוח הקודש. הוא מבהיר שיוסף אינו קשור להיריון זה. לוקס, ששאל את מרים, אסף די מידע כדי לפרט את האירועים הללו.