דברי השליח פטרוס משקפים בדיוק את רגשו העמוק. תלמידים רבים של ישוע נטשו את תורתו, מפני שמצאו אותה קשה מדי לקיום. הרבי שואל אז את השאלה הבאה: הֲגַם אַתֶּם רוֹצִים ללכת?
ברגע המדויק הזה אמר פטרוס את הדברים האלה. הוא הבין שישוע המשיח הציע לו דבר גדול הרבה יותר מברכות זמניות. אולם התלמידים שנטשו וחזרו לחייהם הרגילים לא הגיעו לאותה הבנה. בעיניהם, ללכת אחרי ישוע המשיח הסתכם בשורה של חובות שקשה ליישם.
מה ההבדל בין חוויתם של אנשים אלה לבין חוויתו של פטרוס? האם נהנה מחסד שונה מזה של האחרים?
קיימים שני סוגי הצטרפות: הראשון שטחי, המקווה לשיפור בחיים, ליתרון מיידי, אך עם הסיכון לוותר על הכול בקושי הראשון. הצטרפות כזו אין לה שורש ואין לה יסוד איתן, והיא עלולה להתמוטט במהירות מול הניסיונות, כפי שקרה לכמה תלמידים שעזבו את רבם. הם יאמרו: דבר זה קשה. מי יכול לשמוע אותו?
אבל יש סוג אחר של מחויבות: פטרוס מבין שחיי הנצח חשובים יותר מהחיים עלי אדמות. הוא מתמקד בשכר מלכות אלוהים, בידיעה שאין אוצר כאן למטה שערכו כה רב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44).
סדר העדיפויות שאנו נותנים ליעדינו משפיע על דרכנו. אם ההצלחה החומרית היא דאגתנו העיקרית, כנראה נצליח, אך בסופו של דבר נצטרך להשאיר הכול מאחור (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.16-20). לעומת זאת, אם נרכז את מאמצינו במלכות אלוהים ובתקוות חיי הנצח, ונעשה זאת למטרתנו העיקרית, נוכל לקבל את פרי חיי הנצח.
אין פירוש הדבר בשום אופן שנכשל בחיינו; פשוט חיוני להבין שחיים מוצלחים הם חיים המונחים על ידי עקרונות נעלים, על ידי אלוהים.
ברצוננו להסב את תשומת לבכם לתוצאות בחירתם של אנשים אלה, אלה שנטשו. בדחותם את תורתו של ישוע המשיח, דחו את החיים עצמם שהוא הציע להם. המלך שלמה אמר לדורו את הדברים הבאים, קֹהֶלֶת 11.9: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט."
הדרך הזו נראית קלה ומושכת, אך רק לזמן מה. קיימת דרך אחרת, צרה וקשה, והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.13-14 מבהיר לנו שרבים הולכים בדרך הקלה אך מעטים פונים אל הדרך הצרה.
שתי הדרכים האלה אינן מובילות לאותו מקום. הדרך הרחבה והקלה מובילה לאבדון, ואילו הדרך הצרה מובילה לחיי נצח.
אינו יודע שובע מן הסיבה הפשוטה שצורכו הפנימי הוא רוחני. הוא זקוק קודם כול לאלוהים ורק אחר כך לטובות הארץ. רק בשמירה על סדר עדיפויות זה אפשר להצליח בחיים. זה מה שפטרוס הבין.
חיי הנצח באדם ישוע המשיח שווים יותר מההצלחה הגדולה ביותר בעולם הזה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.36 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.26 מכריזים על כך בדרך שונה: כי מה יועיל לאדם אם ירכוש את העולם כולו ויאבד את נפשו? או מה יתן אדם תמורת נפשו?"
דומיניק לורמיה