התקוממות של האוכלוסייה?

זו שאלה חשובה, שכן לוקס מדגיש פעמים רבות שהרשויות היהודיות — הצג את ההגדרה של INF380 חששו מתגובת העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26). ובכל זאת, נראה שהלקאת השליחים במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40 לא עוררה שום תסיסה בקרב העם. אפשר להעלות כמה סיבות לכך.

1. ההלקאה כנראה לא נעשתה בפומבי

לוקס מסתפק באמירה:

"הם קראו לשליחים, הלקו אותם, ציוו עליהם שלא ידברו בשם ישוע ושחררו אותם" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40).

שום דבר אינו מעיד על כך שעונש זה בוצע לעיני ההמון. ישיבות הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 לא היו פומביות, וסביר שהמכות הוכו בתחום בית המקדש או באולם השייך לבית הדין. הרשויות ביקשו דווקא למנוע כל תקרית עם האוכלוסייה.

2. העם לא היה בהכרח מוכן למרוד

לוקס מבחין בקפידה בין ההערכה שהשליחים זכו לה לבין הרעיון של מרד:

"העם שיבח אותם מאוד" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.13).

אהדה עממית זו לא פירושה שתושבי ירושלים היו מוכנים לשאת נשק נגד מנהיגיהם הדתיים. הרוב נשאר מכבד את המוסדות ודאי לא רצה לגרום להתערבות רומית.

3. השליחים עצמם דחו כל אלימות

בניגוד לתנועות משיחיות או לאומניות מסוימות, תלמידי ישוע לא הטיפו לשום מרד. ישוע הצהיר:

"מלכותי אינה מן העולם הזה" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.36).

ופטרוס למד, בעת מעצרו של ישוע, שיש לוותר על השימוש בחרב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.52). לכן סביר שהשליחים עצמם תרמו לשמירה על השקט.

4. הרשויות היהודיות פעלו במסגרת החוקיות

ההלקאה הייתה עונש המוכר בתורת משה (דְּבָרִים 25.1-3). בעיני חלק גדול מן האוכלוסייה, חברי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 פשוט הפעילו את סמכותם השיפוטית. יהודים אדוקים רבים יכלו להתנגד לחומרת העונש מבלי לערער בשל כך על הלגיטימיות של בית הדין.

5. הרומאים פיקחו מקרוב על ירושלים

ההרשויות היהודיות — הצג את ההגדרה של INF380 ידעו שמהומה עלולה לגרום להתערבות מיידית של חיל המצב הרומי שהוצב במצודת אנטוניה, סמוך לבית המקדש. לאחר המתחים המשיחיים הרבים של המאה הראשונה, לאיש לא היה עניין שהמצב יידרדר.

6. לוקס מבקש להראות שאין בנצרות סכנה פוליטית

לאורך ספר מעשי השליחים לוקס מדגיש שהנוצרים אינם תנועה מהפכנית. הם אינם מבקשים לא להפיל את השלטון היהודי ולא להתנגד לרומא — הצג את ההגדרה של INF004. מאוחר יותר ההנהגה הרומית עצמה תכיר פעמים אחדות בחפותו של פאולוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.14-15 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.29 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 25.25 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.31-32).

השערה אחרת

ייתכן גם שהפופולריות של השליחים הייתה אמיתית אך מוגבלת. הנסים עוררו הערצה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.15-16), אך כלל אוכלוסיית ירושלים לא התגיירה לנצרות. רבים צפו באירועים אלה בעניין מבלי להיות מוכנים להזדהות בגלוי עם תלמידי ישוע. גישה זו מסבירה מדוע שום תגובה קולקטיבית לא ליוותה את הרשעתם.

סיכום

לא סביר שחברי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 הלקו את השליחים לעיני קהל רב. הרשויות ביקשו דווקא למנוע התקוממות עממית. באשר לעם, הערצתו לתלמידים לא פירושה רצון למרוד. כך לוקס מציג כנסייה המכובדת בעיני רבים, אך שלווה עמוקות, שצמיחתה אינה מלווה בשום תסיסה פוליטית או צבאית. היעדר אלימות זה הוא, אגב, אחד המאפיינים המדהימים ביותר של הנצרות המתהווה.