כיצד ניתן להסביר את היעדר המהומות בעקבות ההצטרפויות לאמונה והטבילות בחג השבועות?

השלטונות הרומיים עקבו מקרוב אחר תנועותיהם והתקהלויותיהם של העולים לרגל שנהרו לירושלים בחגים הגדולים. הם ביקשו למנוע כל סכנה של התססה עממית, ביתר שאת מכיוון שהמתחים החברתיים והכלכליים עודדו את הופעתן של תנועות מחאה. גם הרשויות הדתיות היהודיות חלקו את אותו חשש. הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 והצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 חששו שמרד יגרור התערבות אכזרית של רומא — הצג את ההגדרה של INF004, שתוצאותיה היו הרות אסון לעם כולו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.48).

בהקשר רגיש במיוחד זה, ניתן היה לפרש את דברי פטרוס כסוג של הסתה למרד. הרי השליח הכריז בפומבי שישוע, שנצלב זה מקרוב תחת שלטון רומי, הוא המשיח המובטח, ושהוא הועלה לימין האלוהים ובכך נעשה „אדון ומשיח” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.36). שבועות ספורים קודם לכן, הכתובת שהוצבה על צלבו של ישוע נקבה בדיוק בתואר „מלך היהודים” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.19), האשמה שהביאה את פילטוס להתיר את הוצאתו להורג (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.2-3). בנסיבות אחרות, מסר כזה היה עלול להיתפס כאיום על הסדר הציבורי.

ועם זאת, דבר אינו מרמז על התערבות מיידית של השלטונות הרומיים. שבועות ספורים קודם לכן, צליבתו של ישוע לא עוררה שום התקוממות עממית, וההנהגה הדתית יכלה להניח בסבירות שהתנועה שקמה סביב הנצרי תיעלם בהדרגה. דבר לא נראה כמבשר שאירוע רב־חשיבות עומד להתרחש.

סביר להניח שבקהל העצום של העולים לרגל שבאו לחוג את חג השבועות, נאומו של פטרוס נשאר יחסית בלתי בולט בעיני השלטונות. זאת ועוד, תוכן הטפתו לא היה מהפכני מבחינה מדינית. פטרוס לא קרא למרד נגד רומא — הצג את ההגדרה של INF004 ולא להקמת מלכות ארצית מיידית. קריאתו הייתה רוחנית בעיקרה: הוא הזמין את שומעיו לשוב בתשובה, להיטבל ולקבל סליחה על החטאים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38). ההתלהבות שעוררה ההטפה הזו לא התבטאה אפוא בהתססה עממית שעלולה הייתה להדאיג את השלטונות.

ירושלים ידעה אז פעילות יוצאת דופן, וטקסי הטהרה הרבים שנהגו לרגל החגים הפכו כנראה את הטבילות לפחות בולטות ממה שהן נראות לנו כיום. בריכות הטהרה הטקסיות הרבות (מקוואות) הסמוכות לבית המקדש אף הקלו על טבילות רבות כאלה.

זאת ועוד, המאמינים החדשים היו כמעט כולם יהודים או גרים שבאו מאזורים שונים בעולם הים־תיכוני (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.5-11). הם הכירו את הכתובים, ולכן היו רגישים במיוחד לטיעוניו של פטרוס, שנשענו על התורה, התהלים והנביאים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-36).

כך, היעדר מהומות רציניות נראה בסופו של דבר מובן למדי. חג השבועות לא הצמיח תנועת מרד אלא קהילה דתית שהייתה עדיין נטועה עמוק ביהדות בת זמנה. רק מאוחר יותר, כשצמיחתה של קהילה זו תהפוך גלויה יותר והניסים שיעשו השליחים ימשכו תשומת לב רבה יותר, יתחילו הרשויות היהודיות — הצג את ההגדרה של INF380 להגיב בגלוי נגד תלמידי המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3).