Le tirage au sort mentionné dans (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26) peut surprendre le lecteur moderne, mais il correspond à une pratique ancienne bien connue dans le judaïsme. Pour les disciples, il ne s'agissait pas d'un jeu de hasard, mais d'une manière de rechercher la volonté de Dieu après avoir prié.
1- מנהג מקראי עתיק
בברית הישנה נהגו להשתמש בגורל לעתים קרובות כדי לקבל החלטות מסוימות:
- חלוקת בין השבטים (יְהוֹשֻעַ 18.6-10);
- la désignation des fonctions sacerdotales (1 דִּבְרֵי הַיָּמִים 24.5) ;
- la répartition des services dans le Temple (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.8-9) ;
- la découverte de Jonathan après son imprudence (1 שְׁמוּאֵל 14.41-42) ;
- la désignation du bouc émissaire au jour des expiations (וַיִּקְרָא 16.8-10).
ספר משלי אף קובע:
“בחיק יוטל הגורל, ומה כל משפטו” (מִשְׁלֵי 16.33).
כך, עבור יהודי המאה הראשונה, הטלת גורל הייתה דרך לגיטימית לאפשר לאלוהים לגלות את בחירתו.
2- מדוע פנו לגורל?
התלמידים כבר קבעו את הקריטריונים הנחוצים:
- le candidat devait avoir accompagné Jésus depuis le baptême de Jean jusqu'à l'Ascension (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.21-22) ;
- deux hommes remplissaient ces conditions : Joseph Barsabbas et Matthias (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.23).
מאחר שלא יכלו להכריע בין שני העדים הללו, הם מתפללים:
« Toi, Seigneur, qui connais les cœurs de tous, désigne lequel de ces deux tu as choisi » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.24).
Ce n'est qu'après cette prière qu'ils procèdent au tirage au sort (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26). Le sort ne remplace donc pas la réflexion ; il intervient après la sélection et la prière.
3- כיצד נעשתה הטלת הגורל הזו?
לוקס אינו נותן שום פרט. ביהדות היו כמה שיטות:
- אבנים או חלוקי אבן ועליהם שמות המועמדים;
- חתיכות עץ או לוחיות;
- אסימונים שהונחו בכלי.
השיטה המדויקת נותרה בלתי ידועה.
4- מדוע המנהג הזה נעלם לאחר מכן?
Le choix de Matthias est la dernière utilisation du sort dans tout le Nouveau Testament. Après la Pentecôte et la venue du Saint-Esprit (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4), les décisions importantes sont prises autrement :
- sous la direction du Saint-Esprit (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.2-3) ;
- par la prière et la délibération (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.28) ;
- par la reconnaissance des dons et des appels de Dieu (1 טימותי 4.14).
הדבר מסביר מדוע כמה מחברים נוצרים ראו בבחירת מתתיה תקופת מעבר בין הברית הישנה לבין חיי הקהילה המונהגת על ידי הרוח.
5- האם היה על פאולוס להחליף את יהודה?
יש שסברו שהתלמידים פעלו מהר מדי ושהאלוהים ייעד דווקא את פאולוס לתפקיד זה. אולם דבר בטקסט אינו מרמז על טעות מצדם. לוקס מספר את האירוע ללא ביקורת ומסכם בפשטות:
« Matthias fut associé aux onze apôtres » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26).
De plus, Paul se considère lui-même comme un apôtre « né hors de temps » (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.8) et reconnaît que son appel fut exceptionnel. Il n'affirme jamais avoir remplacé Judas.
סיכום
הטלת הגורל על מתתיה לא הייתה אפוא מנהג אמונה תפלה, אלא שיטה מסורתית שאפשרה למסור את ההחלטה הסופית בידי האלוהים. בחירה זו מופיעה כאירוע מעבר, בין העלייה השמימה לבין חג השבועות, לפני שהקהילה תונהג במלואה על ידי רוח הקודש.