דניאל 2 – הפסל והממלכות: כשאלוהים חושף את משמעות ההיסטוריה

בחלומו של נבוכדנצר, צלם עצום מייצג רצף של ממלכות אנושיות. הזהב, הכסף, הנחושת והברזל מסמלים מעצמות המתחלפות זו בזו במהלך ההיסטוריה. אך החזון אינו מסתיים באימפריה האחרונה: אבן שניתקה ללא התערבות אנושית פוגעת בצלם, משמידה אותו והופכת להר עצום הממלא את כל הארץ. זהו המסר האמיתי של דניאל ב׳: האימפריות חולפות, אך המלכות שהקים אלוהים עומדת לעולם.

דניאל מתחיל בפרט שזיהויו ודאי.

הוא אומר לנבוכדנצר:

״אתה הוא ראש הזהב״ (דָּנִיֵּאל 2.38).

הראש מייצג את נבוכדנצר, ובאמצעותו את האימפריה הבבלית.

בבל היא אז אחת המעצמות הגדולות ביותר במזרח הקרוב. נבוכדנצר מולך משנת 605 עד 562 לפנה״ס. ירושלים נופלת תחת שלטונו ולבסוף נחרבת בשנת 587/586 לפנה״ס.

הזהב מתאים היטב לתפארתה של בבל, אף שדניאל אינו אומר במפורש שמתכת זו נבחרה מסיבה זו.

אך דניאל מוסיף מיד הבהרה חיונית: כוחו של המלך אינו בלתי תלוי באלוהים.

הוא אומר לו:

«אלוהי השמים נתן לך את המלכות, את העוצמה, את הכוח ואת הכבוד» (דָּנִיֵּאל 2.37).

נבוכדנצר הוא רב־עוצמה.

אך הוא אינו הסמכות העליונה.

לאחר מכן דניאל מכריז:

«אחריך תקום מלכות אחרת, נחותה משלך» (דָּנִיֵּאל 2.39).

הממלכה השנייה מיוצגת על ידי החזה וזרועות הכסף.

דניאל ב׳ אינו מציין את שמה. אך דניאל ח׳ מספק רמז מכריע.

דניאל רואה שם איל בעל שתי קרניים, והמלאך מסביר:

«האיל אשר ראית, בעל שתי הקרניים, הוא מלכי מדי ופרס» (דָּנִיֵּאל 8.20).

מדי ופרס מיוצגות אפוא יחד על ידי בעל חיים אחד.

מכאן טבעי לזהות את ממלכת הכסף עם האימפריה המדית־פרסית.

בשנת 539 לפנה״ס בבל נופלת לפני כורש.

אימפריה חדשה שולטת מעתה במזרח הקרוב.

שתי זרועות הצלם עשויות להזכיר את שני מרכיביה של מעצמה זו, מדי ופרס. אולם דניאל עצמו אינו נותן פירוש זה; זו נותרת התאמה אפשרית.

לאחר מכן דניאל מכריז:

«ואחריה מלכות שלישית, מנחושת, אשר תמשול בכל הארץ» (דָּנִיֵּאל 2.39).

גם כאן דניאל ח׳ מאפשר לזהות את המעצמה הנדונה.

אחרי האיל המדו־פרסי מופיע צפיר עזים.

ההסבר מפורש:

«צפיר העזים הוא מלך יוון» (דָּנִיֵּאל 8.21).

הקרן הגדולה של הצפיר מייצגת את המלך הכובש הגדול הראשון שלו.

היא תואמת באופן מרשים לאלכסנדר הגדול.

החל משנת 334 לפנה״ס אלכסנדר תוקף את האימפריה הפרסית. הוא משיג כמה ניצחונות מכריעים ומביס את דריווש השלישי בגאוגמלה בשנת 331 לפנה״ס.

בתוך שנים ספורות האימפריה הפרסית קורסת.

יוון הופכת למעצמה הגדולה החדשה המיוצגת בנבואה.

דניאל ח׳ מכריז שהקרן הגדולה של הצפיר תישבר בשיא כוחה.

אלכסנדר מת בבבל בשנת 323 לפנה״ס, בגיל של כשלושים ושתיים.

האימפריה העצומה שלו אינה נשארת מאוחדת.

מצביאיו, הדיאדוכים, נאבקים על ירושתו.

דניאל ח׳ מייצג את הפיצול הזה באמצעות ארבע קרניים:

«וארבע הקרניים שעלו תחת הקרן הנשברת הן ארבע מלכויות אשר יקומו מן האומה הזאת» (דָּנִיֵּאל 8.22).

דניאל י״א מתאר גם את ממלכתו של הכובש הגדול כמחולקת «לארבע רוחות השמים» (דָּנִיֵּאל 11.4).

החלוקה אינה מתרחשת ביום אחד. נדרשים כמה עשורים של מלחמות עד שממלכות הלניסטיות גדולות מתגבשות.

ביניהן, הממלכה הסלאוקית והממלכה התלמית ימלאו תפקיד חשוב במיוחד בהיסטוריה המקראית.

לאחר מכן יש לצלם:

«שוקיים של ברזל» (דָּנִיֵּאל 2.33).

דניאל מסביר:

«והמלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל; וכשם שהברזל שובר ומרסק הכול, כך היא תשבור ותרסק הכול» (דָּנִיֵּאל 2.40).

הטקסט אינו מציין במפורש את שמה של הממלכה הרביעית.

אך אם שלוש המעצמות הראשונות הן:

בבל;

מדי־פרס;

יוון,

הרי שהמעצמה הגדולה היורשת מבחינה היסטורית את העולם ההלניסטי היא רומא.

ההתפשטות הרומית במזרח מתרחשת בהדרגה.

רומא מביסה את מקדוניה בשנת 168 לפנה״ס, מבססת את שלטונה על יוון, הופכת את סוריה לפרובינקיה בשנת 64 לפנה״ס, מתערבת בירושלים בשנת 63 לפנה״ס ומספחת את מצרים בשנת 30 לפנה״ס.

המעבר מן השלטון היווני לשלטון הרומי אינו מתאים אפוא לתאריך יחיד.

זהו תהליך הדרגתי של שינוי בעולם הים־תיכוני.

גם דניאל ז׳ מציג ארבע ממלכות, אך בדמות ארבע חיות.

לרביעית יש:

«שיני ברזל גדולות» (דָּנִיֵּאל 7.7).

היא אוכלת, שוברת ורומסת.

ההקבלה לממלכה הרביעית בדניאל ב׳ חזקה במיוחד:

בשני החזונות הממלכה הרביעית קשורה לברזל ולכוח המסוגל לשבור.

הצלם אינו מסתיים בשוקי הברזל.

רגליו הן:

«מקצתן ברזל ומקצתן חרס» (דָּנִיֵּאל 2.33).

דניאל מסביר:

«הממלכה תהיה מחולקת» (דָּנִיֵּאל 2.41).

ניסוח זה חשוב.

דניאל אינו מציג בבירור אימפריה חמישית.

הוא עדיין מדבר על «הממלכה הזאת».

הברזל של הממלכה הרביעית נותר אפוא נוכח, אך כעת הוא מעורב בחרס.

העוצמה נשארת, אך האחדות נעלמת.

דניאל מבהיר:

«הממלכה תהיה מקצתה חזקה ומקצתה שבירה» (דָּנִיֵּאל 2.42).

כך מתאר הדימוי מצב פרדוקסלי: מעצמה השומרת משהו מעוצמת הברזל, ובה בעת מפולגת עמוקות.

דניאל מוסיף:

«יתערבו בזרע אנשים, אך לא ידבקו זה בזה, כשם שהברזל אינו מתערב בחרס» (דָּנִיֵּאל 2.43).

ביטוי זה עשוי לרמוז, בין היתר, לבריתות אנושיות ולנישואים שושלתיים.

ההיסטוריה האירופית מספקת לכך דוגמאות רבות: משפחות מלוכה הרבו בנישואים כדי ליצור בריתות בין מדינות, מבלי שהצליחו לבטל לאורך זמן את היריבויות ביניהן.

אך העיקרון שבדניאל רחב יותר.

מעצמות יכולות לשתף פעולה, לכרות בריתות וליצור מסגרות משותפות מבלי להפוך בכך לממלכה אחידה לחלוטין.

דימוי הברזל והחרס מבטא בדיוק את הקושי הזה.

לצלם יש אצבעות רגליים (דָּנִיֵּאל 2.41-42).

מכיוון שבגוף האדם יש בדרך כלל עשר אצבעות רגליים, מדברים לעיתים קרובות על «עשר אצבעות הרגליים» של הצלם.

אך נדרשת הבהרה:

דניאל ב׳ אינו אומר במפורש שמספר אצבעות הרגליים הוא עשר, ואף לא שכל אחת מהן מייצגת ממלכה.

עם זאת, דניאל ז׳ מוסיף נתון מעניין מאוד.

לחיה הרביעית יש:

«עשר קרניים» (דָּנִיֵּאל 7.7).

והפעם ההסבר מפורש:

«ועשר הקרניים הן עשרה מלכים אשר יקומו מן הממלכה הזאת» (דָּנִיֵּאל 7.24).

קיימת אפוא הקבלה משמעותית בין אצבעות הרגליים בדניאל ב׳ לבין עשר הקרניים בדניאל ז׳.

אולם יש לשמור על ההבחנה בין מה שהטקסט קובע לבין מה שההשוואה מאפשרת להציע.

ספר ההתגלות מאמץ ישירות את הסמליות של דניאל.

חזוֹן יוֹחָנָן 17.12 מצהיר:

«עשר הקרניים אשר ראית הן עשרה מלכים».

מלכים אלה מפעילים את סמכותם יחד עם החיה ולבסוף נלחמים בשה.

אך הטקסט מכריז על תבוסתם:

«השה ינצח אותם, כי הוא אדון האדונים ומלך המלכים» (חזוֹן יוֹחָנָן 17.14).

דניאל וספר ההתגלות מובילים אפוא לאותה מסקנה: לכוח הפוליטי האנושי לעולם אין המילה האחרונה.

נעשו ניסיונות רבים לזהות את עשר אצבעות הרגליים עם עשר ממלכות מסוימות.

פרשנים מסוימים ערכו רשימות של ממלכות שהופיעו לאחר שינוי האימפריה הרומית — הצג את ההגדרה של INF004.

אחרים ביקשו לזהות את עשר המעצמות במדינות אירופיות מודרניות או בארגונים בינלאומיים מסוימים.

נדרשת זהירות.

הרשימות המוצעות משתנות בהתאם לתקופות ולמחברים.

דניאל אינו מציין שום שם.

לכן יהיה בלתי זהיר לקבוע שארגון עכשווי מסוים הוא בהכרח עשר אצבעות הרגליים.

הטקסט מספק בעיקר מבנה:

ממלכה רביעית;

שלב מחולק;

מרכיבים חזקים ושבירים;

ניסיונות לאיחוד;

ובדניאל ז׳, עשרה מלכים המופיעים בשלב הסופי של הממלכה הרביעית.

בעוד שנראה כי הצלם שולט בכל החזון, אירוע אחד משנה לפתע את התמונה:

«אבן ניתקה שלא ביד אדם» (דָּנִיֵּאל 2.34).

הבהרה זו חיונית.

האבן אינה באה מן הצלם.

היא אינה מזהב, מכסף, מנחושת או מברזל.

היא מייצגת מציאות שמקורה אחר.

דניאל מסביר:

«אלוהי השמים יקים מלכות שלא תישחת לעולם» (דָּנִיֵּאל 2.44).

האבן מייצגת אפוא בראש ובראשונה את המלכות שהקים אלוהים.

פירוש 11 - מדוע האבן משמידה את הצלם כולו?

האבן פוגעת ברגליים.

אך לא רק הרגליים נעלמות.

דניאל מספר:

«אז נכתשו יחד הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב» (דָּנִיֵּאל 2.35).

הצלם כולו נעלם.

תמונה זו מראה שהאימפריות המתחלפות שייכות בסופו של דבר לאותה מערכת של שלטון אנושי.

הן שונות זו מזו.

הן נלחמות זו בזו.

הן מחליפות זו את זו.

אך אף אחת מהן אינה יכולה להקים ממלכה נצחית — הצג את ההגדרה של INF038.

האבן שמה קץ לרצף הזה.

דניאל עצמו מסביר את האבן באמצעות מלכות אלוהים.

לכן יש להתחיל במשמעות זו.

אך שאר כתבי הקודש מאפשרים להתקדם מעבר לכך.

תהילים קי״ח 22 מדבר על:

«האבן שמאסו הבונים».

ישוע מייחס את הכתוב הזה לעצמו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42).

לוקס מוסיף את דמותה של אבן השוברת ומרסקת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.17-18).

דניאל ז׳ מציג גם את המלכות נצחית — הצג את ההגדרה של INF038 כניתנת למישהו:

«כבן אדם» (דָּנִיֵּאל 7.13).

הוא מקבל:

«השלטון, הכבוד והמלכות» (דָּנִיֵּאל 7.14).

בקריאה משיחית־נוצרית, מלכות האבן אינה ניתנת להפרדה מן המשיח שהוא מלכה.

לאחר שהשמידה את הצלם:

«והאבן אשר הכתה את הצלם הייתה להר גדול ומילאה את כל הארץ» (דָּנִיֵּאל 2.35).

הסדר חשוב.

האבן פוגעת.

הצלם מושמד.

האבן הופכת להר.

ההר ממלא את הארץ.

מלכות אלוהים אינה מוצגת אפוא כממלכה קטנה נוספת לצד האימפריות האנושיות.

בסופו של דבר היא נעשית כלל־עולמית.

דָּנִיֵּאל 2.44 מבהיר שהיא:

«לא תישחת לעולם».

כל האימפריות הקודמות הוחלפו.

מלכות זו לעולם לא תוחלף.

הברית החדשה מציגה את מלכות אלוהים כמציאות שכבר החלה עם ישוע.

ישוע מכריז:

«מלכות אלוהים קרובה» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.15).

לאחר תחייתו הוא אומר:

«ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.18).

המלכות אכן כבר החלה.

אך עדיין לא הכול הושלם.

אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 2.8 מציין:

«עדיין איננו רואים שהכול הוכנע לו».

שאול גם מכריז שיום אחד כל שלטון המתנגד לאלוהים יבוטל (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.24-28).

לנבואה יש אפוא שני ממדים משלימים:

המלכות נחנכת עם המשיח;

התגלותה האוניברסלית והסופית עדיין עתידה לבוא.

החזון לא ניתן רק כדי לאפשר לערוך כרונולוגיה של האימפריות.

המסר המרכזי שלו נוגע לריבונותו של אלוהים.

בבל נראתה בלתי מנוצחת.

היא נפלה.

פרס נעשתה עצומה.

היא הובסה.

אלכסנדר כבש שטח עצום בתוך שנים ספורות.

האימפריה שלו חולקה לאחר מותו.

רומא שלטה במשך מאות שנים.

המבנה האימפריאלי שלה השתנה לבסוף.

ממלכות אנושיות יכולות להיות חזקות באופן יוצא דופן.

אך הן נותרות זמניות.

מלכות אלוהים היא בעלת אופי אחר.

• ראש הזהב מייצג במפורש את נבוכדנצר ואת בבל (דָּנִיֵּאל 2.37-38).
• ממלכת הכסף תואמת למדי־פרס, שאותה דָּנִיֵּאל 8.20 מציג כמעצמה אחת בעלת שני מרכיבים.
• ממלכת הנחושת תואמת ליוון, המזוהה במפורש ב־דָּנִיֵּאל 8.21.
• הקרן הגדולה בדניאל ח׳ תואמת באופן טבעי לאלכסנדר הגדול, שהאימפריה שלו מתפצלת לאחר מכן.
• ממלכת הברזל מזוהה במחקר זה עם רומא, המעצמה היורשת בהדרגה את העולם ההלניסטי.
• רגלי הברזל והחרס מייצגות שלב מחולק, שהוא בעת ובעונה אחת חזק ושביר.
• דניאל ז׳ מציג עשרה מלכים היוצאים מן הממלכה הרביעית; ההקבלה ביניהם לבין אצבעות הרגליים בדניאל ב׳ משמעותית, אך יש להתייחס אליה בזהירות.
• האבן מייצגת את המלכות שהקים אלוהים (דָּנִיֵּאל 2.44).
• האבן הופכת להר גדול הממלא את כל הארץ: מלכות אלוהים עתידה להיות כלל־עולמית.
• המסר המרכזי של החזון אינו גדולת האימפריות, אלא אופיין הזמני מול מלכות נצחית — הצג את ההגדרה של INF038 אלוהים.