המאמר עוסק בכתיבתם של חמשת הספרים הראשונים של המקרא. הוא מדגיש את המסירה בעל פה, את הכתיבה ואת שילובם של מקורות ספרותיים שונים. נדון גם בחשיבות שימורו של הטקסט לאורך הדורות, וכן במניעים ההיסטוריים של הכותבים.
8 דקות
החומשמסורת שבעל פהמקור יהוויסטיגלות בבל
4 פסוקים
3 ספרים
בפסקה ראשונה זו נבחן את התהוותו של החומש, הכולל את חמשת הספרים הראשונים של ושל המקראות שלנו כיום. מסירת תולדותיהם הייתה עבור העם היהודי מרכיב חיוני. אכן, היה הכרחי שהדורות הבאים, ובמיוחד ילדיהם, יֵדעו כיצד (אלוהים) הגן על עמו ושמר עליו.
לפיכך היה הכרחי שהדורות הבאים ישתלבו ברציפות זו, כעם אלוהים, ויכירו את תולדותיהם. יתר על כן, טקסטים אלה הסדירו את חייהם הן במישור המשפטי הן במישור הדתי, ובכך העניקו לכתבים אלה חשיבות עליונה בחברה היהודית.
א. כתיבתם וליקוטם של הטקסטים הראשונים של המקרא, החומש
1. המסורת שבעל פה
הסיפורים המקראיים הועברו תחילה בעל פה. לפני שהסיפורים נכתבו, שיננו אותם וסיפרו אותם מדור לדור. המסורות שבעל פה כללו סיפורים על האבות (אברהם, יצחק, יעקב), על יציאת מצרים ועל אירועים מרכזיים רבים אחרים בתולדות עם ישראל. למסירה בעל פה היה תפקיד מכריע בשימור ההיסטוריה וההוראות הדתיות (שְׁמֹות 13.8, דְּבָרִים 4.9, דְּבָרִים 6.7, תְהִלִּים 78.4).
2. הכתבים הראשונים
הספרים הראשונים של המקרא, הנקראים התורה או החומש, כוללים את בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. טקסטים אלה החלו להיכתב בתקופה שבה חשו בני ישראל צורך לרשום את מסורותיהם שבעל פה כדי לשמרן ולמסור אותן בנאמנות רבה יותר.
כתיבת התורה: כתיבתם של ספרים אלה החלה כנראה בימי משה (המאה ה-13 לפני הספירה) והמשיכה עד תקופת גלות בבל (המאה ה-6 לפני הספירה). הטקסטים משקפים מסורות והשקפות תיאולוגיות שונות ששולבו במרוצת הזמן.
3. המקורות התיעודיים
השערת המקורות מציעה שהחומש הוא תוצאה של צירופם של כמה מקורות ספרותיים נפרדים, שכל אחד מהם הביא עמו מאפיינים תיאולוגיים וסגנוניים משלו. המקורות העיקריים הם:
המקור היהוויסטי (J): משתמש בשם האלוהי יהוה. סיפורים אנתרופומורפיים וחיים, שמקורם כנראה בממלכת יהודה (המאה ה-9 לפני הספירה).
המקור האלוהיסטי (E): משתמש בשם האלוהי אלוהים. סגנון רשמי יותר, גילויים אלוהיים באמצעות חלומות ומלאכים. מקורו בממלכת ישראל (המאה ה-8 לפני הספירה).
המקור הדברימי (D):ספר דברים, המדגיש את הברית ואת התורה. קשור לרפורמות של המלך יאשיהו (המאה ה-7 לפני הספירה).
המקור הכהני (P):מתמקד בטקסים, ביחוסים ובחוקי הדת. נערך בימי גלות בבל ולאחריה (המאה ה-6 לפני הספירה).
4. ליקוט הטקסטים
במרוצת הזמן ליקטו עורכים מאוחרים יותר את המקורות השונים הללו ליצירת טקסט מגובש. תהליך הליקוט כלל בחירה, עריכה ושילוב של הטקסטים, תוך שמירה על ריבוי המסורות.
5. כתבי יד ומסירה
כתבי היד המקראיים הראשונים נכתבו בעברית, עם קטעים אחדים בארמית. כתבי היד הקדומים ביותר של , כגון מגילות ים המלח, מתוארכים למאה ה-2 לפני הספירה ומעידים על נאמנות מופלאה של המסירה. הם מספקים רמזים יקרי ערך על שיטות העבודה של הסופרים באותה תקופה ועל האופן שבו נשמרו הטקסטים בקפידה.
ב. מניעי הכותבים
כתיבתם וליקוטם של הטקסטים הראשונים של המקרא היו תהליכים ארוכים ומורכבים, שכללו מסירה בעל פה, כתיבה ממקורות שונים וליקוט בידי עורכים מאוחרים יותר. מאמצים אלה אפשרו לשמר את תולדות העם היהודי.
היחסים בין עם זה לבין אלוהים ממחישים שיטה פוליטית ייחודית, דהיינו תיאוקרטיה. מודל זה מראה שאלוהים נתפס כמי שמסוגל להנהיג את עמו. אף שהשתמש בשליחים כמו משה, יהושע, שמואל ואחרים, הוא נשאר היוזם, והחלטותיו הן שבוצעו.
עדות זו נועדה להימסר מדור לדור כדי לעודד את האנשים הללו להישען תמיד על אלוהים ().
ניתוח מקדים זה מניח את היסודות לתולדותיו המורכבות והעשירות של המקרא, ומדגיש את מקורם וכתיבתם של הספרים הראשונים המרכיבים את התורה היהודית. המחקר הבא יעסוק בשאר הספרים המרכיבים את , המצויים במקראות של ימינו.
סיכום
כתיבתם וליקוטם של הטקסטים הראשונים של המקרא היו תהליכים ארוכים ומורכבים, שכללו מסירה בעל פה, כתיבה ממקורות שונים וליקוט בידי עורכים מאוחרים יותר. מאמצים אלה אפשרו לשמר את תולדות העם היהודי.
היחסים בין עם זה לבין אלוהים ממחישים שיטה פוליטית ייחודית, דהיינו תיאוקרטיה. מודל זה מראה שאלוהים נתפס כמי שמסוגל להנהיג את עמו. אף שהשתמש בשליחים כמו משה, יהושע, שמואל ואחרים, הוא נשאר היוזם, והחלטותיו הן שבוצעו.
עדות זו נועדה להימסר מדור לדור כדי לעודד את האנשים הללו להישען תמיד על אלוהים ().
ניתוח מקדים זה מניח את היסודות לתולדותיו המורכבות והעשירות של המקרא, ומדגיש את מקורם וכתיבתם של הספרים הראשונים המרכיבים את התורה היהודית. המחקר הבא יעסוק בשאר הספרים המרכיבים את , המצויים במקראות של ימינו.
כותרת, דמות, מקום, אזכור ("לוקס 15")…
נפתח בחלון חדש
מראה מקום מקראי
INF038
הערת מידע
INF038 - YHWH
YHWH
הטטרגרמטון YHWH הוא שמו הפרטי של אלוהים המשמש בתוך המקרא העברי. להלן כמה מידע מרכזי:
משמעות ומקור
שם אלוהים:YHWH נחשב לשם הקדוש ביותר של אלוהים ביהדות. בצרפתית הוא מתורגם לעתים קרובות "L'Éternel" או "Jehovah".
מקור: המונח "טטרגרמטון" פירושו "ארבע אותיות" ביוונית, והוא מתייחס לארבע האותיות העבריות יהוה (יוד, הא, ואו, הא).
ההגייה
לא ידועה: ההגייה המדויקת של הטטרגרמטון אינה ידועה, משום שבמסורת היהודית נאסר לבטא שם זה כדי שלא לחללו.
תחליפים: במקומו משתמשים בתחליפים כגון "אדני" (אדון) או "השם".
שימוש
טקסט קדוש:הטטרגרמטון מופיע לעתים קרובות בתוך התורה ובכתבים נוספים של המקרא העברי. טקס ותפילות: בתפילות ובטקסים היהודים משתמשים בדרך כלל ב"אדני" במקום YHWH כשהם קוראים את הטקסטים הקדושים בקול רם.
חשיבות תיאולוגית
מונותאיזם:YHWH מדגיש את ייחודו ואת בלעדיותו של אלוהים באמונה היהודית. יחס אלוהי:הוא מבטא את היחס האישי בין אלוהים לעם ישראל, ומסמן התגלות אלוהית וברית.
הטטרגרמטון הוא אפוא יסוד מרכזי וקדוש בתיאולוגיה וביישום הדתי היהודי.
INF031
הערת מידע
INF031 - התורה
התורה
התורה היא הטקסט המרכזי והקדוש ביותר ביהדות. היא מורכבת מחמשת הספרים הראשונים של המקרא העברי, הידועים גם בשם החומש. ספרים אלה הם:
בראשית; שמות; ויקרא; במדבר; דברים;
משמעות ושימוש
חוק והוראה: המילה “תורה” פירושה “הוראה” או “חוק” בעברית. היא מכילה את החוקים, ההוראות והסיפורים שהם יסוד לאמונה ולפרקטיקה היהודיות. ליטורגיה:התורה נקראת ונלמדת באופן קבוע בבתי כנסת. חלקי התורה נקראים בקול רם בשירותי התפילה, במיוחד בשבת ובימי החג.
כתבי הקודש: התורה נחשבת לדבר האלוהים שנגלה למשה בהר סיני.
השפעה ופרשנות
פרשנות: התורה זכתה לפירוש ולביאור מצד דורות של רבנים וחכמים, והולידה מסורת עשירה של ספרות רבנית, ובכלל זה התלמוד והמדרש. אתיקה ומוסר: הוראות התורה מהוות את הבסיס לאתיקה ולמוסר היהודיים ומדריכות את המאמינים בחייהם היומיומיים.
התורה היא אפוא הרבה יותר מטקסט דתי פשוט; היא ניצבת בלב החיים הרוחניים והתרבותיים של העם היהודי.
INF032
הערת מידע
INF032 - החומש
החומש
החומש הוא מונח המציין את חמשת הספרים הראשונים של המקרא העברי, המשותפים למסורת היהודית ולנוצרית. להלן תיאור קצר של כל ספר:
בראשית: ספר זה מספר על בריאת העולם, על סיפורם של אדם וחוה, על המבול בימי נח ועל סיפורי האבות אברהם, יצחק, יעקב ויוסף.
שמות:הוא מתאר את יציאת העברים ממצרים בהנהגת משה וכולל את עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני.
ויקרא:ספר זה מכיל חוקים והוראות פולחן לכוהנים ולעם ישראל.
במדבר: הוא מספר על מסע בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה ועל המפקדים השונים שנערכו.
דברים: ספר אחרון זה הוא סדרה של נאומי משה החוזרים על החוקים ומסכמים אותם לעם ישראל לפני כניסתו אל הארץ המובטחת.
החומש הוא אפוא יסוד מרכזי במסורת היהודית והנוצרית, והוא מניח את היסודות המשפטיים, המוסריים והסיפוריים של דתות אלה.
INF033
הערת מידע
INF033 - ההבדל בין החומש לתורה
ההבדל בין החומש לתורה
החומש והתורה הם שני מונחים קרובים מאוד, אך לא נרדפים לחלוטין. להלן ההבדלים המרכזיים:
החומש
מקור המונח:בא מן היוונית “Pentateuchos”, שפירושו “חמישה ספרים”. תוכן:מציין במיוחד את חמשת הספרים הראשונים של המקרא העברי ושל המקרא הנוצרי: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. שימוש:משמש לעתים קרובות בהקשר אקדמי או נוצרי כדי לציין חלק זה של המקרא.
התורה
מקור המונח:בא מן העברית “התורה”, שפירושו “הוראה” או “חוק”. תוכן:ביהדות, התורה מתייחסת לאותם חמישה ספרים כמו החומש, אך כוללת גם משמעות רחבה יותר של לימוד וחוק אלוהי. שימוש:משמש בעיקר בהקשר יהודי כדי לציין לא רק את חמשת הספרים הללו, אלא גם את מכלול ההוראות והחוקים הכלולים בהם.
מאפיינים משותפים
ספרים זהים:חמשת הספרים הבסיסיים זהים בשני המונחים. חשיבות דתית:שניהם יסודיים ליהדות ולנצרות, ומספקים את הבסיס הסיפורי והמשפטי של דתות אלה.
בסיכום, החומש והתורה מציינים את אותו אוסף ספרים, אך התורה נושאת ביהדות משמעות רחבה יותר, הכוללת את ההוראה ואת החוק האלוהי.
INF041
הערת מידע
INF041 - המקור היהוויסטי
המקור היהוויסטי
המקור היהוויסטי (או היהוויסט), המכונה לרוב J, הוא מקור היפותטי של התורה (חמשת הספרים הראשונים של המקרא העברי) לפי השערת התעודות. להלן כמה נקודות עיקריות:
מוצא והגדרה
השערת התעודות: השערה זו, שפותחה במאה ה-19 על ידי חוקרים כמו Julius Wellhausen, מציעה כי התורה היא קובץ של ארבעה מקורות נפרדים: יהוויסטי, המקור האלוהיסטי, דברימי וכהני. השם האלוהי: המקור היהוויסטי קרוי כך משום שהוא משתמש לעתים קרובות בשם האלוהי YHWH (או יַהְוֶה) לציון האל.
מאפיינים
סגנון ותיאולוגיה: המקור היהוויסטי מאופיין בסגנון מאניש, המתאר את האל בתכונות אנושיות. הוא מדגיש את היחס בין האל לבני האדם, וכן את הארץ ואת השחיתות האנושית1. קטעים המיוחסים למקור: קטעים כמו בריאת האיש והאישה (בראשית 2:4b-25), נפילת האדם (בראשית 3) וקריאת משה בסנה הבוער (שמות 3:1-15) מיוחסים למקור זה.
תיארוך ותוקף
תיארוך: החוקרים הציעו תקופות שונות לכתיבת המקור היהוויסטי, מתקופת המלוכה (המאה ה-10 לפנה״ס) ועד לתקופת הגלות ולאחריה (המאות ה-6 וה-5 לפנה״ס). תוקף: השערת התעודות, ובכלל זה המקור היהוויסטי, אינה מקובלת עוד באופן רחב על חוקרים בני זמננו, המעדיפים מודלים אחרים כדי להסביר את הרכבת התורה.
המקור היהוויסטי הוא אפוא מושג חשוב בחקר המקרא העברי, אף כי עצם קיומו וחשיבותו שנויים במחלוקת בקרב חוקרים.
INF034
הערת מידע
INF034 - דוגמאות למקור היהוויסטי
דוגמאות למקור היהוויסטי
הנה כמה דוגמאות לקטעים במקרא המיוחסים למקור יהוויסטי (J). הדוגמאות לקוחות מחמשת הספרים הראשונים של המקרא (החומש), שבהם משערים כי מקור יהוויסטי הוא הדומיננטי:
בְּרֵאשִׁית 2.4-25 : la création de l'homme et de la femme. Ce passage utilise le nom divin Yahvé-Dieu et décrit de manière anthropomorphique les actions de Dieu, comme le fait de modeler l'homme à partir de la poussière et de planter le jardin d'Éden. בְּרֵאשִׁית 3 : le récit de la chute de l'homme. Ce passage utilise également le nom Yahvé-Dieu et présente Dieu de manière anthropomorphique, parlant directement avec Adam et Ève. בְּרֵאשִׁית 4.1-16 : l'histoire de Caïn et Abel. Utilise le nom divin Yahvé et décrit une interaction directe entre Dieu et Caïn. בְּרֵאשִׁית 6.1-8 : les "fils de Dieu" et les "filles des hommes", ainsi que la décision de Dieu de réduire la durée de vie humaine et d'envoyer le déluge. Ce passage utilise le nom Yahvé. בְּרֵאשִׁית 7.1-5 : une partie du récit du déluge où Dieu (Yahvé) donne des instructions spécifiques à Noé. שְׁמֹות 3.1-15 : l'appel de Moïse au buisson ardent. Ce passage est célèbre pour la révélation du nom divin Yahvé.
דוגמאות אלה מבוססות על ניתוח ההבדלים הסגנוניים והתיאולוגיים בין הטקסטים. הייחוס המדויק עשוי להשתנות בהתאם לפרשנויות החוקרים.
INF042
הערת מידע
INF042 - המקור האלוהיסטי
המקור האלוהיסטי
המקור האלוהיסטי (או האלוהיסט), המכונה לרוב E, הוא מקור היפותטי של התורה לפי השערת התעודות. להלן כמה נקודות עיקריות בנושא:
מוצא והגדרה
השערת התעודות: השערה זו, שגובשה במאה ה-19, מציעה כי התורה מורכבת ממספר מקורות נפרדים: יהוויסטי (J), אלוהיסטי (E), דברימי (D) וכהני (P).
השם האלוהי: המקור האלוהיסטי קרוי כך משום שהוא משתמש לעתים קרובות בשם האלוהי אלוהים לציון האל, ולא בYHWH.
מאפיינים
סגנון ותיאולוגיה: המקור האלוהיסטי מאופיין בתפיסה טרנסצנדנטית יותר של האל, המתרחקת מהאנשת האל. הוא מדגיש לעתים קרובות את הנבואה ואת ההתגלות האלוהית באמצעות חלומות וחזיונות. קטעים המיוחסים למקור: סיפורים מסוימים, כמו קריאתו של אברהם (בראשית 20), חלומו של יעקב בבית אל (בראשית 28.10-22) וחלקים מסיפור יוסף, מיוחסים למקור זה.
תיארוך ותוקף
תיארוך: החוקרים מעריכים כי המקור האלוהיסטי נכתב בתקופת ממלכת ישראל הצפונית, בין המאה ה-9 למאה ה-8 לפנה״ס. תוקף: כמו במקרה של מקור יהוויסטי, תוקפו של המקור האלוהיסטי ושל השערת התעודות בכלל שנוי במחלוקת בקרב חוקרים בני זמננו, וחלקם מעדיפים מודלים אחרים כדי להסביר את הרכבת התורה.
לסיכום, המקור האלוהיסטי הוא מרכיב תיאורטי בחקר הביקורתי של הטקסטים המקראיים, והוא מציע נקודת מבט מיוחדת על היחס בין האל לבני האדם.
INF035
הערת מידע
INF035 - דוגמאות למקור האלוהיסטי
דוגמאות למקור האלוהיסטי
להלן כמה קטעים מקראיים המיוחסים לעיתים קרובות למקור האלוהיסטי (E). מקור זה משתמש בעיקר בשם האלוהי אלוהים (Elohim) ומתאפיין בסגנון רשמי יותר ובסיפורים שבהם אלוהים מתגלה בחלומות ובמלאכים.
בְּרֵאשִׁית 20.1-18: סיפור אברהם ואבימלך. אלוהים (Elohim) מופיע לאבימלך בחלום כדי להזהירו שלא ייקח את שרה, אשת אברהם. בְּרֵאשִׁית 21.8-21:גירוש הגר וישמעאל. אלוהים (Elohim) שומע את בכי הילד ושולח מלאך לנחם את הגר ולהראות לה באר מים. בְּרֵאשִׁית 22.1-19: עקדת יצחק. אלוהים (Elohim) מנסה את אברהם בכך שהוא מבקש ממנו להקריב את בנו יצחק, אך מלאך אלוהים עוצר אותו ברגע האחרון. בְּרֵאשִׁית 28.10-22: חלומו של יעקב בבית אל. אלוהים (Elohim) מופיע ליעקב בחלום ומבטיח לו את הארץ שעליה הוא שוכב וכן צאצאים רבים. בְּרֵאשִׁית 31.1-55: בריחת יעקב מבית לבן. אלוהים (Elohim) מופיע ללבן בחלום ומצווה עליו שלא להרע ליעקב. לאחר מכן יעקב מספר כיצד אלוהים (Elohim) הדריך אותו בכל תקופת שהותו אצל לבן. שְׁמֹות 1.1-2.25: דיכוי בני ישראל במצרים. קטע זה מתאר את עלייתו של משה ואת קריאת אלוהים (Elohim) לשחרר את עמו. שְׁמֹות 3.1-15 (בחלקו): קריאתו של משה. אלוהים (Elohim) מדבר אל משה מתוך הסנה הבוער, אף שקטע זה כולל גם יסודות המאפיינים מקור אחר: מקור יהוויסטי.
דוגמאות אלה מבוססות על ניתוח המאפיינים הלשוניים והתיאולוגיים המיוחסים למקור האלוהיסטי. הייחוס המדויק עשוי להשתנות בהתאם לפרשנויות החוקרים.
INF043
הערת מידע
INF043 - המקור הדברימי
המקור הדברימי
המקור הדברימי (או הדברימיסטי), המקוצר לעיתים קרובות ל-D, הוא אחד מארבעת המקורות ההיפותטיים של התורה לפי ההשערה התעודית. הנה כמה נקודות עיקריות:
מוצא והגדרה
ההשערה התעודית: השערה זו גורסת שהתורה מורכבת מארבעה מקורות נפרדים: המקור היהוויסטי (J), המקור האלוהיסטי (E), המקור הדברימי (D) והמקור הכהני (P).
השם: המקור הדברימי נקרא כך בשל קשרו ההדוק עם ספר דברים.
מאפיינים
סגנון ונושא: הוא מתאפיין בסגנון דרשני ובראייה תיאולוגית שמרכזה הנאמנות לברית בין אלוהים לישראל, תוך הדגשת החוקים והרפורמות הדתיות. קטעים המיוחסים לו: מלבד ספר דברים, מיוחסות לא פעם השפעות דברימיות לספרי ההיסטוריה, כגון יהושע, שופטים, שמואל א, שמואל ב, מלכים א ומלכים ב.
תיארוך ומוצא
תיארוך: המקור הדברימי מתוארך בדרך כלל למאה ה-7 לפני הספירה, בימי המלך יאשיהו מלך יהודה. עריכה: ייתכן שנכתב בידי כוהנים וסופרים הקרובים לבית המקדש בירושלים, במסגרת הרפורמות הדתיות של יאשיהו שנועדו לרכז את הפולחן בבית המקדש בירושלים.
תוקף וקבלה
תוקף: אף שהוא מקובל על חוקרים רבים, קיומו של המקור הדברימי נותר בגדר השערה, והוצעו גם מודלים אחרים כדי להסביר את התהוותה של התורה.
לפיכך, המקור הדברימי הוא מרכיב תיאורטי חשוב להבנת המבנה וההתפתחות של הטקסטים המקראיים, ובמיוחד בכל הנוגע לחוקים ולברית.
INF036
הערת מידע
INF036 - דוגמאות למקור הדברימי
דוגמאות למקור הדברימי
המקור הדברימי (D) מאופיין בעיקר בנושאים תיאולוגיים וחקיקתיים מסוימים ובסגנון מובחן. הוא קשור בעיקר לספר דברים, אך השפעתו ניכרת גם בספרים ההיסטוריים יהושע, שופטים, שמואל א׳ וב׳ ומלכים א׳ וב׳. להלן כמה דוגמאות לקטעים המיוחסים למקור דברימי:
דְּבָרִים 5.1-22:עשרת הדיברות: קטע זה חוזר על עשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל, ומדגיש את החשיבות שבקיום החוקים האלוהיים. דְּבָרִים 6.4-9: שמע ישראל: “שמע ישראל, נצחי אלוהינו, נצחי אחד.” קטע זה מדגיש את יחידותו של אלוהים ואת חשיבות האהבה והציות למצוותיו. דְּבָרִים 12.1-14: מקום פולחן מרוכז: הקטע מדגיש שהפולחן צריך להיות מרוכז במקום אחד ויחיד שאלוהים יבחר, כנראה ירושלים. דְּבָרִים 28.1-68: ברכות וקללות: קטע זה מתאר את הברכות על הציות למצוות אלוהים ואת הקללות על אי-הציות. יְהוֹשֻעַ 1.1-9: קריאתו של יהושע: לאחר מות משה, אלוהים מדבר אל יהושע ומזכיר לו להיות חזק ואמיץ ולנהוג לפי התורה שנתן משה. 1 שְׁמוּאֵל 12:נאומו של שמואל: שמואל מזכיר לעם את מעשי אלוהים, מדרבן אותו לקיים את המצוות ומזהיר מפני תוצאות אי-הציות. 2 מְלָכִים 22.1-20: רפורמת יאשיהו: קטע זה מתאר את הרפורמה הדתית של המלך יאשיהו לאחר גילוי ספר התורה בבית המקדש, דבר המזוהה לעיתים קרובות עם גילויו מחדש של ספר דברים. שֹׁפְטִים 2.11-23: מחזור השיפוט: קטע זה מתאר את מחזור אי-הציות, הדיכוי, החזרה בתשובה והגאולה המאפיין את ספר שופטים, ומשקף תיאולוגיה דברימית של שכר ועונש המבוססת על נאמנות לברית.
דוגמאות אלה מראות כיצד מקור דברימי מדגיש את החוק, הברית, ריכוז הפולחן ואת תוצאות הציות או אי-הציות לאלוהים.
INF044
הערת מידע
INF044 - המקור הכהני
המקור הכהני
המקור הכהני (או P, מהמילה האנגלית "Priestly") הוא אחד מארבעת המקורות ההיפותטיים של התורה לפי ההשערה התעודית. אלה העיקרים שכדאי להכיר:
מוצא והגדרה
ההשערה התעודית: השערה זו גורסת שהתורה מורכבת מארבעה מקורות נפרדים: המקור היהוויסטי (J), המקור האלוהיסטי (E), המקור הדברימי (D) והמקור הכהני (P). השם: המקור הכהני נקרא כך בשל קשרו ההדוק עם האינטרסים והתפיסות של הכוהנים (המקריבים) בישראל.
מאפיינים סגנון ותוכן: המקור הכהני מתאפיין בסגנון רשמי, מובנה וחוזר על עצמו. הוא מדגיש חוקים, טקסים, שושלות יוחסין ועניינים פולחניים. תיאולוגיה: הוא מציג את האל כנעלה ומלכותי, לעיתים רחוק, ומתוך דאגה מיוחדת לטהרה פולחנית ולכללי העבודה.
קטעים המיוחסים לו: קטעים כגון סיפור הבריאה בבראשית 1, חוקי הלוויים והתיאורים המפורטים של הטקסים בספר ויקרא מיוחסים למקור זה.
תיארוך ומוצא
תיארוך: המקור הכהני מתוארך בדרך כלל לתקופת גלות בבל או לתקופה שלאחריה (המאות ה-6 עד ה-5 לפני הספירה). כותבים: סבורים שהוא נכתב בידי כוהנים וסופרים מקהילת בית המקדש בירושלים, מתוך כוונה לקבוע בכתב את המנהגים הפולחניים ואת המסורות הכהניות.
תוקף וקבלה
תוקף: כמו במקורות האחרים של ההשערה התעודית, תוקפו של המקור הכהני שנוי במחלוקת בקרב חוקרים בני זמננו. יש המעדיפים מודלים חלופיים כדי להסביר את הרכבה של התורה.
לסיכום, המקור הכהני הוא מרכיב תיאורטי חשוב להבנת הדגש על טקסים ועל חוקים בכתבים המקראיים.
INF037
הערת מידע
INF037 - דוגמאות למקור הכהני
דוגמאות למקור הכהני
המקור הכהני (P) מתאפיין בדאגה לטקס, לחוקים דתיים וליוחסין, ובסגנון רשמי ומובנה. הוא משתמש לעתים קרובות בשם האלוהי אלוהים (Elohim) בפרקים הראשונים, ולאחר מכן ביהוה אחרי שמות ו'. להלן כמה דוגמאות לקטעים המיוחסים אל המקור הכהני במקרא:
בְּרֵאשִׁית 1.1-2: סיפור הבריאה: קטע זה מתאר את בריאת העולם בשבעה ימים. הוא מתאפיין במבנה רשמי וחוזר, עם משפטים כגון "ויאמר אלוהים" ו"ויהי ערב ויהי בוקר". בְּרֵאשִׁית 5: רשימת היוחסין מאדם עד נח: רשימת יוחסין המפרטת את צאצאיו של אדם עד נח. סוג זה של רשימת יוחסין אופייני עבור המקור הכהני. בְּרֵאשִׁית 17: ברית המילה: קטע זה מתאר את בריתו של אלוהים עם אברהם, המסומנת במנהג המילה. הסגנון הרשמי והפרטים הטקסיים אופייניים עבור המקור הכהני. שְׁמֹות 25-31: הוראות לבניית המשכן: פרקים אלה מספקים הוראות מפורטות לבניית המשכן, לבגדי הכהונה ולטקסים. תשומת הלב לפרטים וההדגשה של הטקס אופייניות עבור המקור הכהני. ספר ויקרא, כולו:ספר ויקרא מיוחס בעיקר אל המקור הכהני. הוא כולל חוקים על הקורבנות, על הטהרה הטקסית, על ימים קדושים ותקנות שונות לכהנים ולפולחן. בְּמִדְבַּר 1-10: מפקדים וארגון המחנה: פרקים אלה מתארים את מפקדי שבטי ישראל, את ארגון המחנה סביב המשכן ואת תפקידי הלוויים. בְּמִדְבַּר 16-17:מרד קורח: סיפור זה מדגיש את חשיבותה של הסמכות הכהנית ושל הטקסים. הוא מראה כיצד אלוהים מאשר את כהונתו של אהרן ושל צאצאיו.
דוגמאות אלה ממחישות את עניינו של המקור הכהני במבנים דתיים, בטקסים וברשימות יוחסין, וכן את סגנונו הייחודי.
INF010
הערת מידע
INF010 - השם שאינו ניתן להגייה של אלוהים
YHWH, שם האלוהים שאינו ניתן להגייה
שם האלוהים, המועתק בצרפתית בתור YHWH, נחשב לבלתי ניתן להגייה משום שהוא מורכב מארבעה עיצורים עבריים: יוד (י), הא (ה), ואו (ו) והא (ה).
התנועות אינן נכתבות בעברית, ולכן ההגייה המדויקת אינה ודאית. שם זה מופיע כ-6800 פעמים בתוך המקרא העברי ונחשב קדוש.
לפי הדיבר השלישי, האוסר לשאת את השם האלוהי לשווא (שמות 20.7), נמנעים היהודים מלבטא אותו. במקומו הם משתמשים במונחים אחרים כגון אדוני (אדון שלי) או האלוהים (האל). בכמה תרגומי מקרא מצויים גם הכינויים יַהְוֶה, יַאהוֶה או יְהוֹבָה לייצוג הטטרגרמטון.
הטטרגרמטון תורגם לבסוף במילה היוונית קיריוס, שפירושה אדון, וזו הוחלפה ב'הנצחי' במהדורות המקרא הפרוטסטנטיות שלנו.
אלוהי היהודים האחד, שהוא גם אלוהי הנוצרים, נושא אפוא שם שאינו ניתן להגייה.
INF012
הערת מידע
INF012 - המקראות השונים
המקראות השונים
אין כמה מקראות, בין אם זה של הפרוטסטנטים, של הקתולים או של אחרים. אנו מוצאים תרגומים שונים, שכולם בעלי אותו מקור, כלומר טקסטים יווניים לברית החדשה ועבריים לתנ״ך.
המקרא העברי כולל רק את התנ״ך.
חשוב לציין שהגרסה המכונה 'העולם החדש' זוכה לביקורת, בעיקר בשל בחירות תרגום מסוימות שנעשו כדי להתאימה לתיאולוגיה של עדי יהוה. חלק מהמומחים רואים בבחירות אלה לא ישרות ובלתי ניתנות להגנה.
משמעות המילים שלנו משתנה עם הזמן, וחלקן נעלמות, ולכן יש צורך להשתמש במונחים מובנים לקוראים; מכאן ההתאמות השונות שבאו זו אחר זו.
לעיתים קרובות מדובר בעדכונים פשוטים, כפי שאנו רואים בגרסאות השונות של Louis Segond או של אוגוסטין קרמפון. הנוצרים הקתולים הוסיפו בתרגומיהם 7 ספרים נוספים, אך ורק בתנ״ך. ספרים אלה נקראים דאוטרוקנוניים או אפוקריפיים.