הטקסטים המכוננים של המקרא

1. המסורת שבעל פה

הסיפורים המקראיים הועברו תחילה בעל פה. לפני שהסיפורים נכתבו, שיננו אותם וסיפרו אותם מדור לדור. המסורות שבעל פה כללו סיפורים על האבות (אברהם, יצחק, יעקב), על יציאת מצרים ועל אירועים מרכזיים רבים אחרים בתולדות עם ישראל. למסירה בעל פה היה תפקיד מכריע בשימור ההיסטוריה וההוראות הדתיות (שְׁמֹות 13.8, דְּבָרִים 4.9, דְּבָרִים 6.7, תְהִלִּים 78.4).

2. הכתבים הראשונים

הספרים הראשונים של המקרא, הנקראים התורה או החומש, כוללים את בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. טקסטים אלה החלו להיכתב בתקופה שבה חשו בני ישראל צורך לרשום את מסורותיהם שבעל פה כדי לשמרן ולמסור אותן בנאמנות רבה יותר.

כתיבת התורה: כתיבתם של ספרים אלה החלה כנראה בימי משה (המאה ה-13 לפני הספירה) והמשיכה עד תקופת גלות בבל (המאה ה-6 לפני הספירה). הטקסטים משקפים מסורות והשקפות תיאולוגיות שונות ששולבו במרוצת הזמן.

התורה — הצג את ההגדרה של INF031
החומש — הצג את ההגדרה של INF032
ההבדל בין החומש לתורה — הצג את ההגדרה של INF033

3. המקורות התיעודיים

השערת המקורות מציעה שהחומש הוא תוצאה של צירופם של כמה מקורות ספרותיים נפרדים, שכל אחד מהם הביא עמו מאפיינים תיאולוגיים וסגנוניים משלו. המקורות העיקריים הם:

המקור היהוויסטי (J): משתמש בשם האלוהי יהוה. סיפורים אנתרופומורפיים וחיים, שמקורם כנראה בממלכת יהודה (המאה ה-9 לפני הספירה).

המקור היהוויסטי — הצג את ההגדרה של INF041
דוגמאות למקור היהוויסטי — הצג את ההגדרה של INF034

המקור האלוהיסטי (E): משתמש בשם האלוהי אלוהים. סגנון רשמי יותר, גילויים אלוהיים באמצעות חלומות ומלאכים. מקורו בממלכת ישראל (המאה ה-8 לפני הספירה).

המקור האלוהיסטי — הצג את ההגדרה של INF042
דוגמאות למקור האלוהיסטי — הצג את ההגדרה של INF035

המקור הדברימי (D): ספר דברים, המדגיש את הברית ואת התורה. קשור לרפורמות של המלך יאשיהו (המאה ה-7 לפני הספירה).

המקור הדברימי — הצג את ההגדרה של INF043
דוגמאות למקור הדברימי — הצג את ההגדרה של INF036

המקור הכהני (P): מתמקד בטקסים, ביחוסים ובחוקי הדת. נערך בימי גלות בבל ולאחריה (המאה ה-6 לפני הספירה).

4. ליקוט הטקסטים

המקור הכהני — הצג את ההגדרה של INF044
דוגמאות למקור הכהני — הצג את ההגדרה של INF037

במרוצת הזמן ליקטו עורכים מאוחרים יותר את המקורות השונים הללו ליצירת טקסט מגובש. תהליך הליקוט כלל בחירה, עריכה ושילוב של הטקסטים, תוך שמירה על ריבוי המסורות.

5. כתבי יד ומסירה

כתבי היד המקראיים הראשונים נכתבו בעברית, עם קטעים אחדים בארמית. כתבי היד הקדומים ביותר של המקרא העברי — הצג את ההגדרה של INF012, כגון מגילות ים המלח, מתוארכים למאה ה-2 לפני הספירה ומעידים על נאמנות מופלאה של המסירה. הם מספקים רמזים יקרי ערך על שיטות העבודה של הסופרים באותה תקופה ועל האופן שבו נשמרו הטקסטים בקפידה.

כתיבתם וליקוטם של הטקסטים הראשונים של המקרא היו תהליכים ארוכים ומורכבים, שכללו מסירה בעל פה, כתיבה ממקורות שונים וליקוט בידי עורכים מאוחרים יותר. מאמצים אלה אפשרו לשמר את תולדות העם היהודי.

היחסים בין עם זה לבין אלוהים ממחישים שיטה פוליטית ייחודית, דהיינו תיאוקרטיה. מודל זה מראה שאלוהים נתפס כמי שמסוגל להנהיג את עמו. אף שהשתמש בשליחים כמו משה, יהושע, שמואל ואחרים, הוא נשאר היוזם, והחלטותיו הן שבוצעו.

עדות זו נועדה להימסר מדור לדור כדי לעודד את האנשים הללו להישען תמיד על אלוהים (YHWH — הצג את ההגדרה של INF010).

YHWH — הצג את ההגדרה של INF038

ניתוח מקדים זה מניח את היסודות לתולדותיו המורכבות והעשירות של המקרא, ומדגיש את מקורם וכתיבתם של הספרים הראשונים המרכיבים את התורה היהודית. המחקר הבא יעסוק בשאר הספרים המרכיבים את המקרא העברי — הצג את ההגדרה של INF012, המצויים במקראות של ימינו.