השאלה אם יהודה איש קריות השתתף בייסוד סעודת האדון לפני שעזב את סעודת הפסח שנויה במחלוקת בין הפרשנים. סיפורי הבשורות אינם מאפשרים לתת תשובה ודאית לחלוטין, שכן כל אחד מהם מדגיש היבטים שונים של אותו ערב מכריע.
בשורת יוחנן היא היחידה המוסרת בפירוט את יציאתו של יהודה. לאחר שנתן לו את הפרוסה הטבולה, ישוע מכריז במשתמע על זהותו של הבוגד. יוחנן מציין אז: “ויהודה, אחרי שלקח את הפרוסה, יצא מיד. והיה לילה” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.26-30). המבשר מוסיף מיד: “כאשר יצא, אמר ישוע: עתה נתכבד בן האדם” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.31). מעבר זה מסמן שבר חשוב בסיפור: מרגע זה ואילך ישוע פונה אך ורק אל אחד עשר התלמידים שנשארו עמו.
הבשורות הסינופטיות מצדן מוסרות את ייסוד הלחם והכוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.26-29; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.22-25; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.19-20), אך אינן מציינות במפורש באיזה רגע עוזב יהודה את החדר. מטרתן העיקרית אינה לספק כרונולוגיה מפורטת של כל האירועים, אלא להאיר את משמעותם התיאולוגית.
מוצעות אפוא שתי פרשנויות עיקריות. לפי הראשונה, המקובלת על פרשנים רבים, יוחנן הולך כאן לפי הסדר הכרונולוגי של העובדות. יהודה היה עוזב מיד לאחר שקיבל את הפרוסה הטבולה, לפני שישוע ייסד את סעודת האדון. מנקודת מבט זו, הוא לא היה משתתף בלחם ובכוס המסמלים את הברית החדשה.
לפי פרשנות שנייה, הסיפורים הסינופטיים משקפים בנאמנות רבה יותר את הסדר ההיסטורי של הערב. יהודה היה אז עדיין נוכח בעת ייסוד סעודת האדון והיה חולק את הלחם והכוס עם שאר התלמידים לפני שעזב את הסעודה.
בהעדר הצהרה מפורשת בכתבים, אי אפשר להכריע בוודאות מוחלטת. עם זאת, התקדמות סיפורו של יוחנן, המדגיש את יציאתו המיידית של יהודה לפני הנאום הארוך שהופנה אל אחד עשר התלמידים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.31-17.26), מביאה פרשנים רבים לראות כסביר יותר שיהודה לא השתתף בסעודת האדון עצמה. מסקנה זו נשארת בכל זאת הסקה פרשנית ולא הצהרה מפורשת של הטקסט המקראי.