זהו בדיוק הטיעון העיקרי של אלה הסבורים שיהודה השתתף בסעודת האדון. הבה נבחן את הטקסט בעיון.
בלוקס אנו קוראים:
“ואחר כך לקח לחם, וברך, ובצע ונתן להם לאמר: זה גופי הניתן בעדכם; זאת עשו לזכרוני. כן לקח גם את הכוס אחרי הסעודה ונתן להם לאמר: הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם. אך הנה יד המסגיר אותי עמדי על השולחן.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.19-21)
במבט ראשון נראה שלוקס אומר שיהודה עדיין נוכח אחרי הכוס, שהרי ישוע מכריז: “יד המסגיר אותי עמדי על השולחן”.
קריאה כרונולוגית
אם מניחים שלוקס מוסר את האירועים בסדרם המדויק, נראית המסקנה פשוטה:
- ישוע מייסד את הלחם;
- אחר כך את הכוס;
- ואחר כך מכריז שהבוגד עדיין יושב לשולחן.
לפי קריאה זו, יהודה אכן השתתף בסעודת האדון.
זוהי הפרשנות המסורתית של אבות כנסייה רבים, כגון אוגוסטינוס מהיפו או יוחנן כריסוסטומוס.
קריאה ספרותית
עם זאת, פרשנים בני זמננו רבים מציינים שלוקס אינו הולך תמיד לפי כרונולוגיה קפדנית. בבשורתו יש כמה קיבוצים נושאיים.
כמה דוגמאות:
- שלושת הניסיונות של ישוע מובאים בסדר שונה מזה שבמתי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13);
- הדחייה בנצרת ממוקמת מוקדם מאוד בשירות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.16-30), כנראה כדי להציג את נושא דחיית המשיח;
- דברים מסוימים של ישוע מקובצים ללא התחשבות נראית לעין בסדרם הכרונולוגי.
כך, כמה פרשנים סבורים שלוקס העביר את הכרזת הבוגד אל אחרי ייסוד הסעודה כדי לקרב שני נושאים:
- מתנת הישועה;
- הניגוד לבגידה.
במילים אחרות, לוקס היה הולך כאן לפי סדר תיאולוגי ולא לפי סדר כרונולוגי.
עדותו של יוחנן
כאן נעשה סיפורו של יוחנן חשוב.
יוחנן הוא המבשר היחיד המתאר במדויק את יציאתו של יהודה:
- ישוע נותן את הפרוסה;
- השטן נכנס ביהודה;
- ישוע אומר לו: “את אשר אתה עושה, עשה במהרה” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.27);
- “ויהודה, אחרי שלקח את הפרוסה, יצא מיד” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30);
- ורק אז מתחילים הדברים שנאמרו לאחד עשר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.31-17.26).
יוחנן יוצר את הרושם שיהודה אכן עוזב את החדר לפני כל החלק האחרון של הסעודה.
איזה טקסט צריך לשמש נקודת יחס?
למעשה, אין להעמיד את לוקס מול יוחנן.
שתי אפשרויות נותרות לגיטימיות:
- לוקס הולך לפי הסדר הכרונולוגי: יהודה משתתף בסעודת האדון.
- יוחנן נותן את הכרונולוגיה המדויקת ואילו לוקס מקבץ את האירועים לפי משמעותם התיאולוגית: יהודה כבר הלך כאשר ישוע מייסד את סעודת האדון.
לדעתנו, הפתרון השני מתאים ביתר קלות בין כל הסיפורים. יוחנן מגלה עניין מיוחד ברצף האירועים באותו ערב ומציין במפורש את יציאת יהודה לפני תחילת נאומי הפרידה. לוקס, מצדו, נראה כמעדיף מבנה ספרותי שבו הכרזת הבגידה מבליטה מיד את הניגוד בין מתנת הברית החדשה לבין חוסר נאמנותו של הבוגד.
הערה פרשנית חשובה
הטקסט של (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.21) אינו אומר שיהודה זה עתה קיבל את הלחם ואת הכוס. ישוע אומר רק:
“יד המסגיר אותי עמדי על השולחן.”
ביטוי זה יכול להיות מובן ככינוי כללי לבוגד הנוכח במהלך הסעודה. הוא אינו מציין בהכרח שיהודה עדיין יושב לשולחן ברגע המדויק שבו לוקס מוסר את הדברים. דווקא עמימות זו מסבירה מדוע השאלה נשארת פתוחה בפרשנות, ומדוע אי אפשר להוכיח באופן סופי אף אחת משתי העמדות מתוך הטקסט המקראי בלבד.