דברי ישוע למרים המגדלית: “אל תיגעי בי” או “אל תאחזי בי” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17) עוררו פרשנויות רבות במהלך תולדות הנצרות. הנוסח היווני משתמש בפועל haptomai, שיכול להיות משמעו “לגעת” וגם “להידבק ב־”, “להיאחז ב־” או “לעכב”. לכן כמה תרגומים מודרניים מתרגמים את הביטוי הזה: “אל תאחזי בי”.
התצפית הראשונה היא שישוע אינו אוסר כל מגע גופני. כמה פסוקים לאחר מכן הוא מזמין את תומא לגעת בידיו ובצדו כדי להתגבר על חוסר אמונתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.27). מתי מספר גם שהנשים האחרות אחזו ברגליו והשתחוו לו מבלי שישוע מנע אותן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9). לכן נראה בלתי סביר שישוע אוסר כאן כל מגע חומרי בגופו שקם לתחייה.
ההקשר הקרוב מספק רמז חשוב. מרים בדיוק מצאה שוב את רבהּ לאחר שחשבה שגופו נעלם. סביר שהיא מבקשת להאריך את המפגש הזה ולשמור לידה את מי שחשבה שאיבדה. ישוע נותן לה אז להבין שנוכחותו בין תלמידיו לא תהיה עוד מאותו סוג כמקודם. מלאכתו עלי אדמות הושלמה ושובו אל האב קרוב כעת: “כי ; אך לכי אל אחי ואמרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17).
מנקודת מבט זו אפשר להבין את הביטוי כך: “אל תנסי לעכב אותי לידך” או “אל תידבקי בי”. מרים צריכה ללמוד שהקשר עם הקם לתחייה לא יתבסס עוד על נוכחותו הגופנית הקבועה, אלא על האמונה. ישוע כבר הכין את תלמידיו לשלב החדש הזה בכך שהכריז על הליכתו ועל שליחת רוח הקודש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.16-18; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.7).
יש פרשנים שראו בדברים אלה גם הזמנה שלא לאבד זמן ברגש המפגש, שכן משימה דחופה מצפה למרים: להודיע לתלמידים שישוע חי. אכן, מיד לאחר ההצהרה הזאת ישוע מפקיד בידה אחריות מיוחדת: “לכי אל אחי” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17). כך נעשית מרים לשליחה הראשונה של התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).
פרשנות אחרת, עתיקה יותר, מעלה הקבלה לכוהן הגדול, שבברית הישנה היה צריך להיכנס לבדו אל קודש הקודשים לאחר הקרבת הקורבן (וַיִּקְרָא 16.15-17). לפי קריאה סמלית זו, ישוע, הכוהן הגדול האמיתי (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 4.14; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.11-12), טרם השלים את כניסתו אל נוכחות האב. עם זאת, הסבר זה נשאר ספקולטיבי יותר ואינו מפותח במפורש בטקסט של יוחנן.
בהקשר של הסיפור התרגום “אל תאחזי בי” נראה אפוא הטבעי ביותר. ישוע אינו דוחה לא את חיבתה של מרים המגדלית ולא את כבודה. הוא רק מלמד אותה שמתחיל שלב חדש. הקשר עם הקם לתחייה לא יתבסס עוד על קרבה גופנית יומיומית, אלא על האמונה ועל נוכחות רוח הקודש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.23; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.7).
כך, דברים אלה אינם סימן של ריחוק או של דחייה כלפי מרים המגדלית. להפך, הם נאמרים לה, לזו שזכתה בזכות יוצאת דופן להיות העדה הראשונה של המשיח שקם לתחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9). ישוע מזמין אותה להפוך את שמחת המפגש לעדות ולהכריז לתלמידים על הניצחון הסופי על המוות (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.54-57).