חוק לאונטי מ-22 באפריל 2005 הוא חוק צרפתי הנוגע לזכויות החולים ולסוף החיים. הוא נועד להסדיר את הפרקטיקה הרפואית בסוף החיים, מבלי להכשיר המתת חסד. אלה עיקר תרומותיו:
מטרות החוק
מאבק בהתעקשות טיפולית: החוק אוסר על ״עקשנות בלתי סבירה״, כלומר המשך טיפולים חסרי תועלת או בלתי מידתיים, שרק מקיימים את החיים באופן מלאכותי.
חיזוק הטיפול הפליאטיבי: החוק מחייב את הרופאים להעניק טיפול שמטרתו להקל על הכאב ולשמור על כבוד המטופל.
כיבוד רצון המטופל: כל אדם רשאי לסרב לטיפול או לבקש להפסיקו, גם אם הדבר עלול לגרום למוות.
הוראות מפתח
טיפולים להקלת כאב: ניתן להעניק אותם גם אם הם עלולים לקצר את החיים, בתנאי שזו אינה המטרה.
הנחיות מקדימות: כל אדם רשאי לכתוב את רצונותיו בנוגע לסוף חייו. הנחיות אלה תקפות ל-3 שנים, ועל הרופאים לקחת אותן בחשבון.
אדם נאמן: המטופל רשאי למנות אדם נאמן שדעתו תישאל אם המטופל יאבד את הכרתו.
הליך קולגיאלי: במקרה של הפסקת טיפול במטופל מחוסר הכרה, יש לקבל את ההחלטה במשותף על ידי כמה רופאים, בהתייעצות עם המשפחה או עם האדם הנאמן.
חוק לאונטי הושלם בשנת 2016 בחוק קלאייס-לאונטי, המכניס בין היתר סדציה עמוקה ורציפה עד המוות במקרים מסוימים.