תורת האלוהים

קיומו של אלוהים הוא נקודת המוצא של כל תאולוגיה. ועם זאת, כתבי הקודש לעולם אינם מנסים להוכיח שאלוהים קיים: הם קובעים זאת כמובן מאליו ראשוני. כבר במילים הראשונות של הכתוב מוצג אלוהים כפועל הראשון והריבוני: ״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״ בְּרֵאשִׁית 1.1. קביעה זו אינה מנומקת, אלא מונחת כיסוד של כל מציאות. האמונה המקראית אינה נשענת אפוא על ספקולציה אנושית, אלא על התגלותו של אלוהים חי המתגלה בהיסטוריה.

אולם הכתוב מכיר בכך שיש הדוחים אמת זו. המשורר מצהיר:

דחייה זו אינה מוצגת כמסקנה שכלית, אלא כעמדה מוסרית: סירוב להכיר באלוהים חרף העדויות שהוא נותן על עצמו. כי אלוהים אינו משאיר את האנושות בלא אור. הבריאה עצמה מכריזה על קיומו: ״השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע״ תְהִלִּים 19.1. פאולוס מצהיר שתכונותיו הבלתי נראות של אלוהים:

הטבע, בסדרו, ביופיו ובמורכבותו, מעיד על בורא.

אלוהים מתגלה גם במצפון האדם. גם מי שאינו מכיר את התורה הכתובה נושא בתוכו ידיעה מוסרית המעידה על קיומו של מחוקק אלוהי. פאולוס כותב ש״הגויים, שאין להם תורה, עושים מטבעם את מה שהתורה דורשת״, ומראה ש״מעשה התורה כתוב בלבם״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 2.14-15. מצפון מוסרי זה, אף שהחטא האפיל עליו, נותר אות פנימי למציאותו של אלוהים.

במהלך ההיסטוריה הציעו הוגים רבים טיעונים שכליים להוכחת קיומו של אלוהים: הטיעון הקוסמולוגי (לכל תוצאה יש סיבה), הטיעון הטלאולוגי (סדר מרמז על תכנון), הטיעון המוסרי (קיומם של ערכים אובייקטיביים מניח מקור מתעלה), ועוד הטיעון האונטולוגי. גישות אלה יכולות להאיר את השכל ולפתוח דרך אל האמונה, אך אינן מחליפות את ההתגלות האלוהית. הן מראות שהאמונה באלוהים אינה נוגדת את ההיגיון, אך אינן יכולות ליצור אמונה. כפי שהכתוב מזכיר, ״בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לו״ אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 11.6.

כך קיומו של אלוהים מוצהר בכתבי הקודש, מתגלה בבריאה, חקוק במצפון האדם ונגיש לשכל. אך מעל לכול הוא מתקבל באמונה, בתגובה להתגלות שאלוהים נותן על עצמו. התאולוגיה הנוצרית מתחילה אפוא בהכרה שאלוהים קיים, שהוא מדבר ושהוא מודיע את עצמו למבקשיו.

Si Dieu existe et si l’être humain est appelé à le connaître, cette connaissance ne peut venir que d’une initiative divine. La Bible affirme clairement que l’homme, par ses propres capacités, ne peut atteindre Dieu : « Les choses de Dieu, personne ne les connaît, si ce n’est l’Esprit de Dieu » אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 2.11. La doctrine de la révélation est donc essentielle : elle explique comment le Dieu invisible, éternel et transcendant se fait connaître à des créatures limitées et marquées par le péché.

1. ההתגלות הכללית

אלוהים מתגלה תחילה באופן אוניברסלי, נגיש לכל בני האדם. התגלות כללית זו באה לידי ביטוי בעיקר בשני אופנים.

א) בבריאה.

הטבע נושא את חותם בוראו. המשורר מצהיר: ״השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע״ תְהִלִּים 19.1. פאולוס מצהיר שתכונותיו הבלתי נראות של אלוהים ״נראות בבירור״ מאז בריאת העולם אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.19-20. הסדר, היופי והמורכבות של היקום מעידים על אלוהים רב עוצמה, חכם ואישי.

ב) במצפון האדם.

גם מי שאינו מכיר את התורה הכתובה, ברשותו מצפון מוסרי המעיד על קיומו של מחוקק אלוהי. פאולוס כותב ש״מעשה התורה כתוב בלבם״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 2.14-15. אור פנימי זה, אף שהחטא האפיל עליו, נותר אות לנוכחות אלוהים.

ההתגלות הכללית מספיקה כדי להפוך את האדם לאחראי לפני אלוהים, אך אינה מספיקה כדי להושיע אותו. היא מראה שיש אלוהים, אך אינה מגלה לא את שמו ולא את תכנית הגאולה שלו.

2. ההתגלות המיוחדת

מכיוון שההתגלות הכללית אינה מספיקה כדי להוביל את האדם לישועה, אלוהים דיבר באופן מדויק, ישיר ואישי יותר. התגלות מיוחדת זו נמצאת בכתוב ובתולדות הישועה.

א) הדבר הכתוב.

כתבי הקודש הם התגלותו המושרית של אלוהים. ״כל הכתוב הוא נשמת אלוהים״ 2 טימותי 3.16. הם מגלים את אופיו של אלוהים, את מעשיו, את הבטחותיו ואת רצונו. אין הם עדות אנושית בלבד, אלא דבר אלוהים שהועבר על ידי בני אדם שהרוח הנחתה אותם הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.21.

ב) שמותיו של אלוהים.

בכתוב שמותיו של אלוהים אינם תוויות בלבד: הם מגלים את מהותו. בין שהוא מציג את עצמו כYHWH — הצג את ההגדרה של INF010, ״אהיה״ שְׁמֹות 3.14, כאלוהים, האל האדיר, או כאב, הוא חושף היבטים של זהותו ושל יחסיו עם עמו.

ג) תולדות הישועה.

אלוהים מתגלה גם במעשיו: הברית עם אברהם, ההצלה ממצרים, הנאמנות כלפי ישראל, הנביאים, ולבסוף בואו של המשיח. ההתגלות המקראית מתקדמת: אלוהים מודיע את עצמו צעד אחר צעד, עד לאור המלא.

3. ההתגלות העליונה בישוע המשיח

כל התגלותו של אלוהים מתכנסת אל אדם אחד: ישוע המשיח. הוא ״דמותו של האלוהים הבלתי נראה״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.15, ״זוהר כבודו וצלם מהותו״ אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 1.3. בישוע אלוהים כבר אינו מסתפק בדיבור: הוא נעשה גלוי, נגיש וקרוב. ישוע יכול לומר: ״מי שראה אותי ראה את האב״ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.9.

ההתגלות במשיח מושלמת, שלמה וסופית. היא מראה שאלוהים אינו רק בורא רב עוצמה, אלא אב אוהב, מושיע רחום ואדון הקורא לאחווה.

תורת תכונותיו של אלוהים מבקשת לתאר מה אלוהים הוא בעצמו, כפי שהוא מתגלה בכתוב. התכונות אינן חלקים של אלוהים, אלא היבטים של מהותו האחת והפשוטה. אלוהים אינו מורכב: הוא אחד בשלמות. ועם זאת, להבנתנו המוגבלת מציגים לנו כתבי הקודש קווים שונים באופיו. תכונות אלה מחולקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: התכונות שאינן ניתנות להעברה, השייכות לאלוהים בלבד, והתכונות הניתנות להעברה, שאלוהים משקף חלקית באדם שנברא בצלמו.

1. התכונות של אלוהים שאינן ניתנות להעברה

תכונות אלה מדגישות את היות אלוהים נעלה, את מה שמבדיל אותו מן הבריאה בצורה יסודית.

א) העצמאות (אסאיטס)

אלוהים קיים מעצמו ואינו זקוק לדבר ולאיש. הוא אומר: ״אהיה אשר אהיה״ שְׁמֹות 3.14.
הבריאה אינה נושאת אותו; הוא הנושא אותה מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 17.24-25.

ב) אי־השתנות

Dieu ne change pas dans son être, ses desseins ou ses promesses.
« Je suis l’Éternel, je ne change pas » מַלְאָכִי 3.6.
Ses plans demeurent fermes תְהִלִּים 33.11.

ג) הנצח

לאלוהים אין לא התחלה ולא סוף. הוא ״מן העולם ועד העולם״ תְהִלִּים 90.2.
הוא רואה את הזמן במבט אחד, בלי שהזמן יגביל אותו.

ד) נוכחות בכול

אלוהים נוכח בכל מקום, בלי להתערבב בבריאה.
״אנה אלך מרוחך?״ תְהִלִּים 139.7-10.

ה) ידיעת הכול

אלוהים מכיר בשלמות את כל הדברים, שעברו, הווים ועתידים.
״אתה ידעת שבתי וקומי״ תְהִלִּים 139.1-4.

ו) כול־יכולת

אלוהים יכול כל מה שהוא רוצה, בהתאם למהותו.
״לא ייפלא מאלוהים כל דבר״ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.37.

ז) האחדות (הפשטות האלוהית)

Dieu est un, sans division ni contradiction.
« L’Éternel est un » דְּבָרִים 6.4.
Ses attributs ne s’opposent jamais : sa justice est toujours une justice aimante, et son amour est toujours un amour saint.

2. התכונות של אלוהים הניתנות להעברה

תכונות אלה מבטאות את מה שאלוהים משקף חלקית באדם, שנברא בצלמו.

א) הקדושה

Dieu est totalement séparé du mal et parfaitement pur.
« Saint, saint, saint est l’Éternel » יְשַׁעְיָהוּ 6.3.
Sa sainteté est la base de son appel à la sanctification.

אלוהים הוא אהבה במהותו ממש הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 4.8.
אהבתו מתגלה במלואה במשיח: ״כה אהב אלוהים את העולם…״ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16.

ג) הטוב

Dieu fait du bien à toutes ses créatures.
« L’Éternel est bon envers tous » תְהִלִּים 145.9.

ד) הצדק

אלוהים פועל תמיד לפי מה שישר.
״כל דרכיו משפט״ דְּבָרִים 32.4.

ה) הרחמים והחסד

Dieu pardonne, relève et fait grâce à ceux qui se tournent vers lui.
« L’Éternel est miséricordieux et compatissant » תְהִלִּים 103.8.

ו) האמת

אלוהים אמיתי בשלמות, נאמן וראוי לאמון.
״דברך אמת״ הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.17.

ז) הנאמנות

אלוהים מקיים תמיד את מה שהבטיח.
״נאמן אלוהים אשר קרא אתכם״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 1.9.

ח) הסבלנות

אלוהים נושא את חטא בני האדם באריכות אפיים רבה.
״הוא ארך אפיים כלפיכם״ הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 3.9.

ט) החוכמה

אלוהים מסדר את כל הדברים לפי תכנון מושלם.
״הו, עומק חוכמת אלוהים!״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.33.

סיכום

תכונותיו של אלוהים אינן מושגים מופשטים: הן מגלות מי הוא אלוהים וכיצד הוא פועל. הן מזינות את ההערצה, מעוררות אמון ומכוונות את החיים הנוצריים. ככל שאנו מהרהרים בשלמויותיו של אלוהים, כך אנו משתנים יותר לצלמו.

כתבי הקודש מצהירים בתוקף על שתי אמיתות יסוד בנוגע לאלוהים: אלוהים אחד, ואלוהים קיים לנצח בשלושה אישים נבדלים. שתי הצהרות אלה אינן סותרות זו את זו; הן מבטאות את עומק הסוד האלוהי כפי שאלוהים גילה אותו. אחדות אלוהים שומרת על האמונה הנוצרית מכל שיתוף ואלילות, ואילו השילוש מגלה את עושר החיים האלוהיים ואת האופן שבו אלוהים פועל בתולדות הישועה.

1. אחדותו של אלוהים

אחדות אלוהים היא בלב ההתגלות המקראית. ישראל נצטווה להצהיר מדי יום:

הצהרה זו שוללת כל רעיון של אלים רבים, של אלוהויות מתחרות או של כוחות לא אישיים. אלוהים יחיד, שאין דומה לו, אין שווה לו:

אחדות זו אינה רק מספרית; היא מבטאת גם את הפשטות האלוהית. אלוהים אינו מורכב מחלקים או משכבות: הוא אחד במהותו, אחד בתכונותיו, אחד בתכניותיו. צדקו לעולם אינו נפרד מאהבתו, וכוחו לעולם אינו נפרד מחוכמתו. הכול בו הרמוני בשלמות.

אחדותו של אלוהים מניחה את היסוד לאחדות האמונה ולייחודיות ההערצה. מכיוון שיש רק אלוהים אחד, יש רק אדון אחד הראוי לקבל את שבחו, אמונו וציותו של האדם.

2. שילושו של אלוהים

אם אלוהים אחד, הכתוב מגלה גם שהוא קיים לנצח בשלושה אישים נבדלים: האב, הבן ורוח הקודש. אמת זו אינה פרי של בניין פילוסופי, אלא תוצאה של התגלותו המתקדמת של אלוהים בהיסטוריה.

א) הקביעה המקראית

הברית החדשה מציגה בבירור את שלושת האישים האלוהיים פועלים יחד. בטבילת ישוע הבן נמצא במים, הרוח יורדת עליו, וקול האב נשמע מן השמים הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.16-17. ישוע מצווה על תלמידיו לטבול ״בשם האב, הבן ורוח הקודש״ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19: שם אחד, שלושה אישים.

האב הוא אלוהים הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.2, הבן הוא אלוהים הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.1, הרוח היא אלוהים מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.3-4, ובכל זאת יש רק אלוהים אחד.

ב) ההבחנה בין האישים

שלושת האישים אינם שלוש דרכי התגלות של אלוהים אחד, וגם לא שלושה אלים נפרדים. הם נבדלים ביחסיהם:

• האב מוליד את הבן
• הבן נולד מן האב
• הרוח יוצאת מן האב (ונשלחת על ידי הבן)

הבחנות אלה אינן מחלקות את אלוהים; הן מבטאות את עושר חייו הפנימיים.

ג) אחדות המהות והרמוניה בפעולה

שלושת האישים שותפים באותו טבע אלוהי, באותו כבוד ובאותו רצון. הם פועלים תמיד יחד, אך בתפקידים נבדלים:

• האב מתכנן
• הבן משלים
• הרוח מיישמת

בישועה, למשל:
האב שולח את הבן הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17,
הבן נותן את חייו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.17-18,
הרוח מחדשת ומקדשת אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס אֶל־טִיטוֹס 3.5.

ד) חשיבות השילוש לאמונה הנוצרית

השילוש אינו תורה מופשטת: הוא מעצב את כל החיים הנוצריים.

• בישועה: נבחרנו על ידי האב, נגאלנו על ידי הבן, התחדשנו על ידי הרוח.
• בתפילה: אנו מתפללים אל האב, באמצעות הבן, ברוח.
• Dans l’amour : l’amour éternel entre le Père et le Fils est la source de l’amour chrétien.
• בכנסייה: אחדותו של אלוהים מניחה את היסוד לאחדות עמו של אלוהים.

השילוש הוא הלב הפועם של האמונה הנוצרית. הוא מגלה שאלוהים אינו בדידות נצחית, אלא אחווה מושלמת של אהבה, שאליה הוא מזמין את האנושות להיכנס.

La doctrine des œuvres de Dieu décrit tout ce que Dieu accomplit en dehors de lui-même. Elle révèle comment le Dieu éternel, parfait et immuable agit dans le temps, dans la création et dans l’histoire du salut. Les œuvres de Dieu ne sont pas séparées de son être : elles expriment ce qu’il est. Sa puissance, sa sagesse, sa bonté et sa fidélité se manifestent dans tout ce qu’il fait. La Bible distingue principalement trois grandes catégories d’œuvres divines : la création, la providence, et la rédemption.

1. מעשה הבריאה

La première grande œuvre de Dieu est la création de toutes choses. La Bible affirme que Dieu a créé l’univers par sa Parole : « Dieu dit… et cela fut » בְּרֵאשִׁית 1.3. Rien n’existait avant son acte créateur : « Les cieux ont été faits par la parole de l’Éternel » תְהִלִּים 33.6. Le Nouveau Testament confirme que le Père, le Fils et l’Esprit sont tous impliqués dans la création : « Tout a été fait par elle » (la Parole, le Fils) הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.3, et « l’Esprit de Dieu se mouvait au-dessus des eaux » בְּרֵאשִׁית 1.2.

הבריאה מגלה את כבוד אלוהים, את חוכמתו ואת כוחו. היא אינה פרי המקרה, אלא תוצאה של תכנון ריבוני. אלוהים בורא מתוך טוב, כדי לשתף את יצוריו בחייו ובשמחתו. האדם, שנברא בצלם אלוהים בְּרֵאשִׁית 1.26-27, תופס מקום מיוחד: הוא נקרא לשקף את האופי האלוהי ולהפעיל שלטון אחראי על הבריאה.

2. ההשגחה

לאחר שברא את העולם, אלוהים אינו מפקיר אותו לנפשו. הוא ממשיך לקיים אותו, להנחות אותו ולהוביל אותו להשלמה לפי תכניתו. ההשגחה מציינת את המעשה שבו אלוהים משמר, משתף פעולה ומושל בכל הדברים.

א) השימור

אלוהים מקיים את קיומו של כל מה שברא. ״הוא נושא כל בדבר גבורתו״ אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 1.3. בלי פעולתו התמידית הייתה הבריאה חוזרת לאין.

ב) שיתוף הפעולה

אלוהים פועל בתוך מעשי היצורים ובאמצעותם, בלי לפגוע לעולם ברצונם. ״אלוהים הוא הפועל בכם גם את הרצון וגם את הפעולה״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.13. דבר אינו מתרחש מחוץ לריבונותו.

ג) השלטון

Dieu dirige l’histoire vers l’accomplissement de ses desseins. « L’Éternel règne » תְהִלִּים 93.1. Il élève et abaisse les nations, conduit les événements et veille sur son peuple. Même ce qui semble chaotique ou injuste est intégré dans son plan parfait, comme le montre l’histoire de Joseph : « Vous aviez médité de me faire du mal ; Dieu l’a changé en bien » בְּרֵאשִׁית 50.20.

ההשגחה אינה מבטלת את האחריות האנושית; היא מבטיחה שדבר אינו יכול לסכל את תכניותיו של אלוהים.

3. מעשי הגאולה

La plus grande œuvre de Dieu est celle de la rédemption. Face au péché et à la chute de l’humanité, Dieu n’a pas abandonné sa création. Il a mis en œuvre un plan éternel pour sauver, restaurer et renouveler.

א) הברית

כבר בפרקים הראשונים של כתבי הקודש אלוהים מתגלה כאל ברית. הוא מבטיח מושיע בְּרֵאשִׁית 3.15, קורא לאברהם בְּרֵאשִׁית 12.1-3, וכורת עם עמו יחסי חסד. הברית מעצבת את כל תולדות הישועה.

ב) הבחירה

אלוהים בוחר בחופשיות עם שיהיה שייך לו. ״בחר בנו בו לפני הוסד העולם״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 1.4. הבחירה אינה זכות בלעדית, אלא שליחות לשקף את אלוהים ולהיות אור לגויים.

ג) הגאולה במשיח

במרכז ההיסטוריה עומד מעשה הבן. ישוע המשיח ממלא בשלמות את רצון האב, נותן את חייו כופר בעד רבים הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.45, נושא את חטא העולם הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29, וקם לתחייה כדי להעניק חיי נצח. הצלב והתחייה הם לב מעשה הגאולה.

ד) מעשה רוח הקודש

הרוח מיישמת על המאמין את מה שהמשיח השלים. היא מולידה מחדש אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס אֶל־טִיטוֹס 3.5, מקדשת אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.11, מנחמת הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.26, וחותמת את המאמינים ליום הגאולה אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 1.13-14.

הגאולה אינה רק אישית: היא משתרעת על כל הבריאה, המחכה להשתחרר מן הריקבון אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 8.19-21.

סיכום

Les œuvres de Dieu révèlent un Dieu vivant, actif, souverain et compatissant. De la création à la nouvelle création, Dieu agit avec puissance et sagesse pour accomplir son dessein éternel : faire connaître sa gloire et rassembler un peuple pour lui. Contempler ses œuvres nourrit la foi, inspire la confiance et conduit à l’adoration.

היחס בין אלוהים לאדם הוא בלב ההתגלות המקראית. אלוהים אינו רק הבורא הנעלה: הוא גם האלוהים המתקרב, המדבר, הקורא והכורת ברית עם האנושות. הבנת יחס זה חיונית כדי לתפוס את יעודו של האדם, את מהות החטא ואת הדינמיקה של הישועה. תורת האלוהים אינה נשארת מופשטת: היא נוגעת ישירות במצב האנושי ומאירה כיצד האדם נקרא לחיות לפני אלוהים.

1. אלוהים כאדון

כבר מן העמודים הראשונים של כתבי הקודש אלוהים מתגלה כאדון ריבוני על כל הבריאה. הוא בורא בדברו, מסדר, מברך ומפקיד בידי האדם שליחות. האדם אינו אוטונומי: הוא יצור תלוי, הנקרא לחיות תחת סמכותו הטובה של אלוהים. התואר ״אדון״ מבטא ריבונות זו. הכתוב מצהיר:

להכיר באלוהים כאדון פירושו לקבל את דברו, להכנע לרצונו וללכת בציות. סירוב לאדנות זו הוא בלב החטא: האדם רוצה להיות אדון לעצמו, להגדיר בעצמו מהו טוב ומהו רע בְּרֵאשִׁית 3.5-6. שיקום היחסים עם אלוהים עובר אפוא דרך הכרה בריבונותו ודרך תשובה.

2. אלוהים כאב

אם אלוהים הוא אדון, הוא גם אב. ממד יחסי זה כבר קיים בברית הישנה, שבה אלוהים קורא לישראל ״בני״ שְׁמֹות 4.22, אך הוא מגיע למלואו בברית החדשה. ישוע מלמד את תלמידיו להתפלל: ״אבינו שבשמים״ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.9. באמונה במשיח המאמינים נעשים ילדי אלוהים:

אבהותו של אלוהים מבטאת את אהבתו, את הגנתו, את משמעתו ואת קרבתו. היא אינה מושג סמלי בלבד: היא מתארת יחס אמיתי, המושתת על האימוץ הרוחני שהרוח פועלת אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 8.15-16. אלוהים אינו רק האדון הריבוני: הוא האב האוהב המטפל בילדיו.

3. האחריות האנושית לפני אלוהים

מכיוון שאלוהים הוא אדון ואב, האדם אחראי לפניו. אחריות זו באה לידי ביטוי בכמה אופנים:

• אחריות מוסרית: האדם נקרא לשקף את אופיו של אלוהים, לנהוג בצדק, באמת ובקדושה.
• אחריות רוחנית: האדם צריך להשיב לקריאת אלוהים, להאמין, לשוב בתשובה וללכת באמונה.
• אחריות בתחום היעוד: האדם מופקד על עיבוד האדמה, על ניהול הבריאה ועל חיים ביחסים עם אחרים לפי הרצון האלוהי.

כתבי הקודש מצהירים ש״כולנו נעמוד לפני כיסא הדין של המשיח״ אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.10. החיים האנושיים אינם אפוא חסרי כיוון וחסרי תוצאות: הם נחיים לפני אלוהים, תחת מבטו ולכבודו.

4. הידיעה על אלוהים כיחס חי

בכתבי הקודש, להכיר את אלוהים אין פירושו רק לדעת דברים עליו. זו כניסה ליחס אישי, חי ומשנה. ישוע אומר:

ידיעה זו כוללת:

• אמונה, המקבלת את התגלות אלוהים;
• אהבה, המשיבה לאהבה האלוהית;
• ציות, המבטא אמון;
• אחווה, המתקיימת בתפילה, בדבר וברוח.

היחס בין אלוהים לאדם אינו סטטי: הוא נועד לצמוח. אלוהים מודיע את עצמו בהדרגה, והאדם מוזמן ללכת עמו, כמו חנוך בְּרֵאשִׁית 5.24, אברהם בְּרֵאשִׁית 17.1 או תלמידי ישוע.

סיכום

אלוהים אינו מושג רחוק: הוא אדון, אב ומושיע. האדם, שנברא בצלמו, נקרא לחיות ביחס עמו, באמונה, בציות ובאהבה. הבנת יחס זה מאירה את כל החיים הנוצריים ומכינה לגשת אל התורות הבאות, בייחוד אלה של החטא, הישועה וההתקדשות.

תורת האלוהים היא יסוד כל התאולוגיה הנוצרית. כתבי הקודש מציגים את אלוהים כבורא ריבוני, נצחי ובלתי משתנה, הקיים מעצמו והמתגלה לאנושות. הוא מודיע את עצמו דרך הבריאה תְהִלִּים 19.1, דרך המצפון אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 2.14-15, דרך הכתוב המושרה 2 טימותי 3.16, ובמלואו בישוע המשיח, הדמות המושלמת של האב אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.15.

אלוהים יחיד דְּבָרִים 6.4, אך הוא קיים לנצח בשלושה אישים: האב, הבן ורוח הקודש הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19. תכונותיו מגלות את גדולתו: הוא כול־יכול, יודע כול, קדוש, צודק, טוב, נאמן ומלא חסד. מעשיו מבטאים את אופיו: הוא בורא, מקיים, מושל ומושיע. ולבסוף אלוהים נכנס ליחס עם האדם כאדון וכאב, וקורא לכל אחד לאמונה, לציות ולאחווה עמו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.3.

להכיר את אלוהים אין פירושו רק להבין אמיתות: זוהי כניסה ליחס חי המשנה את החיים ומכוון את כל התאולוגיה.