היכן היה דניאל בעת אירוע הכבשן?

דניאל 2 מסתיים בהעלאתם של דניאל ושלושת חבריו.

לאחר פתרון החלום מעניק נבוכדנצר לדניאל ״מתנות גדולות ורבות״, מפקיד בידו את השלטון על כל מדינת בבל ומעמידו ראש על כל חכמי בבל (דָּנִיֵּאל 2.48).

דניאל פועל אחר כך למען חבריו:

״ודניאל בקש מן המלך ויפקד על עבודת מדינת בבל את שדרך מישך ועבד נגו, ודניאל בתרע המלך״ (דָּנִיֵּאל 2.49).

פרק 3 מתחיל מיד לאחר מידע זה.

שדרך, מישך ועבד נגו ממלאים אפוא תפקידים מנהליים במדינת בבל, ואילו לדניאל עצמו תפקיד חשוב אצל המלך.

ובכל זאת, כשמתחיל טקס הפסל, דניאל אינו מוזכר עוד.

כן, במידה מסוימת.

נבוכדנצר מזמן רשימה ארוכה של בעלי תפקידים:

״האחשדרפנים, הסגנים והפחות, האדרגזרים, הגדברים, הדתברים, התפתים וכל שלטוני המדינות״ (דָּנִיֵּאל 3.2).

רשימה דומה חוזרת בפסוק הבא.

מכיוון שדָּנִיֵּאל 2.48-49 מייחס לדניאל אחריות חשובה, טבעי לשאול מדוע אינו מופיע בין המשתתפים.

השאלה מבוססת אפוא על ייחוד סיפורי ממשי.

אין עם זאת להפוך אותה לסתירה לפני שבחנו מה הטקסט אומר באמת: דניאל 3 אינו מציין לא שדניאל היה נוכח ולא שהיה נעדר מבבל. הוא פשוט אינו מדבר עליו.

אחד ההסברים הפשוטים ביותר הוא להניח שדניאל לא היה במקום בעת הטקס.

תפקידו עשוי היה לחייב נסיעות או שליחויות מנהליות.

בכיר אינו בהכרח נוכח פיזית בכל טקס המאורגן במדינה.

השערה זו תסביר באופן טבעי מדוע דניאל אינו מופיע לא בין הסוגדים ולא בין המואשמים.

יש לה עם זאת מגבלה מהותית: אף פסוק אינו מזכיר נסיעה או שליחות של דניאל בתקופה זו.

היא אפשרית אפוא, אך השערתית לחלוטין.

אפשרות אחרת נשענת על ההבחנה בין תפקידי דניאל לתפקידי חבריו.

דָּנִיֵּאל 2.49 מציין ששדרך, מישך ועבד נגו הוצבו ״על עבודת מדינת בבל״, ואילו דניאל נשאר בחצר המלך.

הטקס של דניאל 3 נוגע דווקא לבעלי התפקידים המנהליים של המדינות.

ייתכן אפוא ששלושת החברים היו מושפעים ישירות מההזמנה בשל תפקידיהם במדינה, ואילו דניאל מילא תפקיד אחר אצל השליט.

הסבר זה ראוי לתשומת לב משום שהוא נשען על הבחנה שאכן קיימת בדָּנִיֵּאל 2.49.

הוא אינו בגדר ודאות. דָּנִיֵּאל 3.2 נותן רשימה רחבה מאוד של נכבדים, והטקסט אינו מציין רשמית שדניאל היה פטור.

גרסה של השערה זו רואה בדניאל מי שבשל מעמדו יוצא הדופן יכול היה ליהנות מפטור.

דָּנִיֵּאל 2.48 מציג אותו כשליט המדינה וכראש חכמי בבל. מעמדו היה אפוא גבוה במיוחד.

אך אף טקסט אינו אומר שהבכירים ביותר היו פטורים מהשתתפות בטקס.

להפך, דניאל 3 מדגיש את היקף ההזמנה.

הרעיון של פטור אישי שניתן לדניאל נשאר אפוא אפשרי, אך אינו נשען על שום הצהרה מפורשת בפרק.

יש לדחות השערה זו במסגרת דמותו של דניאל כפי שהספר מציג אותה.

דניאל 1 מציג אותו כבר כמי שמסרב להיטמא כשהוא סבור שנאמנותו לאלוהים על הפרק (דָּנִיֵּאל 1.8).

דניאל 6 יראה בעיקר שהוא מסרב לשנות את נוהג התפילה שלו אפילו כשגזירת מלך מאיימת ישירות על חייו (דָּנִיֵּאל 6.9-10).

יהיה אפוא קשה מאוד לטעון שדניאל היה מסכים להשתחוות לפסל כדי להציל את מעמדו או את חייו, בעוד שלושת חבריו מסרבים דווקא לפשרה זו.

שחזור כזה היה סותר את עקביות הדמות כפי שהספר מפתח אותה.

שתיקתו של דניאל 3 אינה מהווה שום הוכחה למעשה עבודת אלילים של דניאל.

השערה אחרת מדמיינת את דניאל נוכח במקום, מסרב אף הוא להשתחוות, אך חומק מן ההאשמה.

אפשרות זו אינה ניתנת לשלילה מוחלטת.

המאשימים מתמקדים בהתקפתם בשלושה בעלי תפקידים יהודים:

״יש גברים יהודים אשר מניתה אותם על עבידת מדינת בבל, שדרך מישך ועבד נגו״ (דָּנִיֵּאל 3.12).

ניסוחם מכוון דווקא לשלושת האנשים שהועלו לתפקידי מדינה בדָּנִיֵּאל 2.49.

אפשר אפוא לדמיין האשמה סלקטיבית שהניע אותה מעמדם המנהלי.

אולם אילו סירב דניאל בפומבי לאותה פקודה לפני הפסל, היעדרו המוחלט מן ההליך היה קשה להסבר, במיוחד בשל חשיבותו.

השערה זו נשארת אפוא פחות טבעית מזו של היעדרות או של הבדל בתפקידים.

דָּנִיֵּאל 3.12 ראוי כאן לתשומת לב מיוחדת.

המאשימים אינם אומרים בפשטות:

״שלושה אנשים סירבו להשתחוות.״

הם מזכירים למלך שהוא הפקיד בידיהם אחריות:

״יש גברים יהודים אשר מניתה אותם על עבידת מדינת בבל.״

דיוק זה עשוי לגלות ממד מנהלי או מדיני בהאשמה.

הבעיה אינה רק שהם יהודים. אלה יהודים שהמלך הרים אותם לתפקידים חשובים ועתה הם מסרבים לפקודה מלכותית פומבית.

הקרבה בין דָּנִיֵּאל 2.49 לדָּנִיֵּאל 3.12 משמעותית במיוחד:

דניאל מבקש שיוצבו שלושת חבריו על עבודת המדינה;

בפרק הבא מזכירים מאשימיהם למלך דווקא שהפקיד בידיהם את הניהול הזה.

הסיפור מתמקד אפוא בכוונה בשלושת בעלי התפקידים הללו.

אפשר גם לבחון את השאלה מנקודת מבט של חיבור הספר.

דניאל אינו בהכרח הגיבור האישי של כל סיפור הנושא את שמו.

דניאל 3 מעמיד את שלושת חבריו בחזית.

בחירה זו מאפשרת להראות שהנאמנות לאלוהי ישראל אינה מוגבלת לדניאל.

שלושת האנשים כבר חלקו עמו את הניסיון של פרק 1 ואת התפילה של פרק 2 (דָּנִיֵּאל 2.17-18). בפרק 3 הם עצמם נעשים העדים העיקריים לנאמנות זו.

הספר מציג אפוא כמה דמויות של מאמינים הניצבים מול שלטון אימפריאלי.

תפקיד ספרותי זה בולט במיוחד כשמשווים את דניאל 3 לדניאל 6.

בדניאל 3 שלושה יהודים מסרבים לפעולה דתית כפויה.

בדניאל 6 דניאל מסרב לאיסור דתי.

בדניאל ג׳ העונש הוא הכבשן.

בדניאל 6 העונש הוא גוב האריות.

בדניאל 3 אלוהים שולח את מלאכו והאש אינה מכלה את שלושת האנשים.

בדניאל 6 אלוהים שולח את מלאכו והאריות אינם מכלים את דניאל.

בשני המקרים גזירה אנושית מתנגשת עם הנאמנות לאלוהים.

הסיפורים משיבים אפוא זה לזה באופן מופלא.

דניאל 3 מראה את נאמנות שלושת החברים בהיעדר דניאל; דניאל 6 יראה את נאמנות דניאל בהיעדר שלושת חבריו.

ההשוואה נעשית חשובה עוד יותר כשמתברר שאפשר היה לשאול את השאלה ההפוכה בפרק 6.

כשדניאל מושלך לגוב האריות, שדרך, מישך ועבד נגו אינם מוזכרים.

הטקסט אינו אומר מה עלה בגורלם.

הוא אינו מציין אם הם עדיין בתפקידם, אם הם נמצאים במקום אחר או אם כבר מתו.

ובכל זאת היעדרם אינו מביא בדרך כלל למסקנה שהם אישרו את הגזירה שאסרה את התפילה.

השיטה הסיפורית דומה: כל סיפור מתמקד בדמויות הנחוצות להתפתחותו.

תצפית זו מזמינה שלא להסיק מסקנות מופרזות משתיקתו של דניאל 3 בעניין דניאל.

מבנה של התאמות מוכר לעתים קרובות בחלק הארמי של דניאל 2 עד 7.

בצורה מפושטת:

דניאל 2 ודניאל 7 עוסקים בממלכות האנושיות ובמלכות הריבונית של אלוהים;

דניאל 3 ודניאל 6 מציגים רדיפה של עבדים נאמנים והצלתם הניסית;

דניאל 4 ודניאל 5 עוסקים במשפט האלוהי על שליטים גאים.

ארגון זה מתואר לעתים קרובות כמבנה קונצנטרי.

מבלי לטעון שהוא פותר את כל שאלות החיבור, הוא מראה שדניאל 3 ודניאל 6 הוצבו ביחס ספרותי חזק במיוחד.

היעדרו של דניאל בפרק 3 נעשה אז פחות מפתיע: סיפור זה מוקדש לניסיונם של חבריו, ואילו פרק 6 יוקדש לניסיונו שלו.

דניאל רכש יוקרה יוצאת דופן לאחר שגילה ופתר את חלום המלך (דָּנִיֵּאל 2.46-48).

יש מי שהציעו אפוא שנבוכדנצר סבל אצלו התנהגות שלא היה מקבל אצל אחרים.

השערה זו נתקלת עם זאת בקושי.

דָּנִיֵּאל 3.15 מראה שהמלך רואה בסירוב לפסל אתגר ישיר לסמכותו. הוא נתמלא חמה גדולה על שלושת האנשים (דָּנִיֵּאל 3.19).

שום דבר אינו מצביע על כך שנקבע חריג אישי לדניאל.

יחס מועדף עם המלך אולי מילא תפקיד, אך הטקסט אינו מספק שום אלמנט המאפשר לקבוע זאת.

היעדרו של דניאל הוליד לעתים שחזורים מפורטים מאוד: נסיעה דיפלומטית, מחלה, שליחות צבאית, פטור רשמי, תפקיד כהני, נוכחות סודית או זכות אישית.

הבעיה המשותפת לתיאוריות אלה היא שהן מבקשות למלא שתיקה של הטקסט.

אולם שתיקה אינה מאפשרת בדרך כלל לבחור בין כמה תרחישים אפשריים באותה מידה.

השיטה המדוקדקת ביותר היא אפוא שלא לדרוש מן הטקסט יותר ממה שהוא נותן.

דניאל 3 מספר מה אירע לשדרך, מישך ועבד נגו.

הוא אינו מספר מה עשה דניאל באותה שעה.

יהיה מופרז גם לראות בהיעדר זה סתירה היסטורית.

בכל סיפור היסטורי אין חובה להזכיר את כל הדמויות הידועות בכל אירוע.

כדי שתהיה סתירה, דניאל 3 היה צריך לקבוע דבר שאינו מתיישב עם דניאל 2.

אולם אין זה המקרה.

דניאל 2 קובע שלדניאל תפקיד חשוב.

דניאל 3 אינו אומר שאין לו עוד תפקיד זה.

הוא אינו אומר גם שהוא משתתף בטקס.

הוא פשוט מחליף גיבורים.

קיימת אפוא שאלה בלי שתהיה בהכרח סתירה.

אפשר לגבש כמה מסקנות בלי לחרוג מן הטקסט.

דניאל היה בסוף פרק 2 דמות חשובה במנהל הבבלי.

שדרך, מישך ועבד נגו הוצבו, לבקשת דניאל, במנהל מדינת בבל.

דניאל 3 אינו מזכיר את דניאל לעולם.

שלושת החברים מואשמים דווקא בקשר לתפקידים שהמלך הפקיד בידיהם.

שום דבר בספר אינו מאפשר לחשוב שדניאל היה מקבל את הסגידה לפסל.

דניאל 6 מאשר להפך את סירובו להקריב את נאמנותו הדתית לביטחונו האישי.

מעבר לקביעות אלה, ההסברים בדבר מקום הימצאו המדויק נשארים השערתיים.