Daniel 3.1 ne se contente pas d’indiquer que la statue fut dressée quelque part dans l’Empire babylonien. Le texte donne deux renseignements : elle se…
דָּנִיֵּאל 3.1 אינו מסתפק בציון שהפסל הוקם איפשהו באימפריה הבבלית. הטקסט נותן שני פרטים:
הבהרה אחרונה זו חשובה. יש לאתר את המקום המבוקש בשטח המינהלי הקשור לבבל ולא סתם באזור כלשהו בחלל העצום ששלט בו נבוכדנצר.
הסיפור ממקם אפוא את האירוע בלב השלטון הבבלי.
השם דורא מקושר בדרך כלל לשורש שמי המציין מתחם, חומה או מרחב מוקף חומה.
מוצא זה מסביר מדוע צורות קרובות מופיעות בכמה שמות מקומות עתיקים.
המילה אינה בהכרח שמה של עיר יחידה ומפורסמת דיה כדי לאפשר זיהוי מיידי.
מצב זה מחייב זהירות מתודולוגית ראשונה: גילוי אתר עתיק הנושא שם קרוב לדורא אינו מספיק כדי להוכיח שזוהי דורא של דניאל 3.
השם דורא מעלה לעיתים מיד את דורא־אירופוס, עיר עתיקה חשובה על נהר פרת, בסוריה של ימינו.
זיהוי זה אינו מתאים כמובן באופן טבעי לדָּנִיֵּאל 3.1.
דורא־אירופוס נמצאת הרחק צפונית־מערבית לבבל, והיסטוריה העירונית הידועה שלה שייכת במידה רבה לתקופות מאוחרות לתקופה הניאו־בבלית. ובעיקר, דניאל ממקם במפורש את דורא שלו ״במדינת בבל״.
הדמיון הפשוט בשם אינו מהווה אפוא טיעון מספיק.
את דורא של דניאל יש לחפש בראש ובראשונה בסביבה הבבלית.
הקושי העיקרי נובע דווקא מאופיו הנפוץ יחסית של שם המקום.
מסמכים מסופוטמיים מכירים כמה שמות מקומות הבנויים על צורה קרובה לדורו. יכולים היו להיות ישובים, אזורים מבוצרים או מקומות ששמם התייחס למתחם מוקף חומה.
לפיכך אפשרי לגמרי ש״דורא״ כלשהי התקיימה במדינת בבל מבלי שזיהויה המודרני מובטח.
מצב זה אינו יוצא דופן. שמות מקומות עתיקים קטנים רבים ידועים מן הטקסטים מבלי שניתן למקמם בוודאות מוחלטת על מפה מודרנית.
זיהוי המוזכר לעיתים קרובות בספרות הקדומה על דניאל ממקם את בקעת דורא בקרבת בבל, באזור שבו נצפו שרידים שאולי שייכים למבנה מונומנטלי.
יש מחברים שקישרו את הסיפור בעיקר לשרידים של מבנה לבנים חשוב שאולי שימש בסיס לאנדרטה.
הצעה זו מעניינת משום שהיא מכבדת את המסגרת הכללית שנותן דניאל: בקעה השייכת למדינת בבל וקרובה דיה למרכז השלטון כדי לארח טקס מינהלי גדול.
ובכל זאת היא נשארת השערתית.
שום כתובת שהתגלתה באתר אינה מציינת: ״פסלו של נבוכדנצר״, ואינה מאפשרת לזהות ישירות את המבנה עם דניאל 3.
יהיה אפוא מוגזם להציג שרידים אלה כיסודות שנמצאו של הפסל.
בחירת בקעה מתאימה היטב לתפקיד המיוחס לאנדרטה בסיפור.
פסל בגובה של כ־27 עד 30 מטרים אמור היה להיראות מרחוק, במיוחד בנוף פתוח.
הטקסט גם מצפה שהטקס יכנס מספר רב של פקידים: אחשדרפנים, סגנים, פחות, שופטים, גזברים, יועצים ושאר שלטונות המחוז (דָּנִיֵּאל 3.2-3).
מרחב פתוח הקל אפוא על:
הגאוגרפיה המתוארת בטקסט מתאימה אפוא לצרכים המעשיים של הטקס.
למיקום בבקעה יש גם תפקיד סמלי ברור.
הפסל אינו מוצב במרחב פנימי השמור לכמה כוהנים או נכבדים. הוא מוקם בסביבה המאפשרת הפגנה פומבית.
ענקיותו מחזקת ממד זה.
בגובה של כ־30 מטרים, האנדרטה שלטה בהכרח באנשים שהתכנסו סביבה.
האדריכלות המונומנטלית הופכת כך לכלי לייצוג השלטון.
בעולם העתיק, ארמונות, מקדשים, חומות, שערים מונומנטליים ופסלים לא מילאו רק תפקידים מעשיים. הם גם העבירו מסר על כוחו של השליט, של העיר או של האלים שאליהם נקשרו.
דניאל מציין רק שהבקעה נמצאת ״במדינת בבל״. הוא אינו אומר שהיא סמוכה ישירות לעיר.
יש אפוא להימנע מהפיכת הקרבה לבבל לנתון טקסטואלי.
עם זאת, מיקום נגיש יחסית מהבירה יתאים לאופי המינהלי של הטקס.
נבוכדנצר מזמן הרבה פקידים בכירים. ארגון התכנסות כזו היה קל יותר באזור שיש בו התשתיות הדרושות והקשור דיו למרכז השלטון.
שיקול זה הופך מיקום בסביבה הכללית של בבל לסביר, מבלי לאפשר לקבוע מרחק מדויק.
העדר זיהוי ודאי של דורא שימש לעיתים בדיונים על אמינותו ההיסטורית של דניאל 3.
יש לנהוג בטיעון זה בזהירות.
חוסר היכולת הנוכחי למקם שם מקום עתיק אינו מוכיח את אי־קיומו. בגאוגרפיה של המזרח הקדמון יש אתרים רבים מאוד ששמם העתיק נשאר לא ודאי, וכן שמות רבים הידועים מן הטקסטים שמיקומם המדויק שנוי במחלוקת.
לעומת זאת, יהיה גם לא נכון להציג מיקום מוצע כאישוש ארכיאולוגי ודאי של הסיפור.
העמדה המחמירה ביותר היא אפוא להבחין בין שלוש רמות:
נתון טקסטואלי ודאי: דניאל ממקם את הפסל בבקעה הנקראת דורא, במדינת בבל.
נתון סביר היסטורית: שמות מקומות הבנויים על צורה קרובה לדורא היו קיימים במסופוטמיה.
נתון לא ודאי: המיקום המדויק של הבקעה המוזכרת בדניאל 3 אינו קבוע כעת בוודאות.
כדי להגיע לזיהוי איתן באמת, יהיה צורך בנתונים מתכנסים.
כתובת הנותנת את שמו העתיק של המקום תהיה חשובה במיוחד.
כתובת המזכירה את נבוכדנצר או אנדרטה מלכותית תחזק עוד יותר את הזיהוי באופן ניכר.
התארוך הארכיאולוגי צריך גם להתאים למאה השישית לפנה״ס.
לבסוף, אופי השרידים צריך להיות תואם את סוג ההתכנסות והאנדרטה המתוארות בדניאל 3.
בהעדר מכלול כזה של הוכחות, זיהוי נשאר השערה.
אי־הוודאות המודרנית לגבי המיקום המדויק אינה הופכת את ציונו של דניאל לחסר תועלת.
להפך, הזכרת דורא מראה שהסיפור מתרחש בסביבה גאוגרפית קונקרטית: בקעה מסוימת השייכת למדינת בבל.
המספר אינו ממקם את האירוע במרחב בלתי מוגדר.
מאפיין זה תואם הנחיות גאוגרפיות אחרות בספר: שושן במדינת עילם (דָּנִיֵּאל 8.2), נהר אולי (דָּנִיֵּאל 8.2, 16) או החידקל (דָּנִיֵּאל 10.4).
הספר מעגן באופן קבוע את סיפוריו וחזיונותיו במסגרות גאוגרפיות הניתנות לזיהוי, גם כאשר מיקומן המדויק עשוי כיום להיות נושא לדיון.
את ״בקעת דורא״ של דָּנִיֵּאל 3.1 יש לראות כמקום אמיתי הנמצא, לפי הטקסט, במדינת בבל.
השם עצמו מתיישב עם האונומסטיקה השמית והמסופוטמית, אך אינו ספציפי דיו כדי לאפשר זיהוי אוטומטי עם אתר הנושא שם דומה.
הוצעו כמה מיקומים, בעיקר בסביבת בבל, אך לאף אחד מהם אין כיום הוכחה ארכיאולוגית המאפשרת להסיק מסקנה סופית.
אי־ודאות זו אינה הפרכה של הסיפור ואינה אישוש ארכיאולוגי שלו.
הניסוח המחמיר ביותר נשאר אפוא: דניאל ממקם את הפסל בבקעה הנקראת דורא, בתוך מדינת בבל; קיומו של שם מקום כזה מתיישב עם ההקשר המסופוטמי, אך מיקומה המדויק של הבקעה נשאר לא ודאי.