פסל הזהב: מידות, מבנה וכמות הזהב הדרושה

דָּנִיֵּאל 3.1 נותן שתי מידות:

• גובה: 60 אמה;
• רוחב: 6 אמות.

ערכה המדויק של האמה השתנה לפי האזורים והתקופות. הערכה של כ־45 עד 50 סנטימטרים מובילה למידות הבאות:

• גובה: כ־27 עד 30 מטרים;
• רוחב: כ־2.7 עד 3 מטרים.

היחס בין הגובה לרוחב הוא אפוא 10 ל־1.

פרופורציות אלה מוארכות מאוד לפסל אנושי המוצג באופן טבעי. כמה הסברים אפשריים: המידות עשויות לכלול בסיס גדול; האנדרטה עשויה הייתה להיות קרובה יותר לדמות מונומנטלית או למצבה מאשר לפסל אנושי קלאסי; ולבסוף, ייתכן שהטקסט פשוט מוסר את המידות המרביות של המכלול כולו.

אף אחד מהפתרונות האלה אינו יכול להיות מוכח בוודאות על סמך דָּנִיֵּאל 3.1.

הביטוי ״פסל זהב״ אינו מספיק כדי לקבוע שכל האנדרטה הייתה עשויה זהב מלא.

התנ״ך משתמש במקומות אחרים בשם החומר הנראה כדי לציין חפץ שמבנהו הפנימי עשוי חומר אחר.

ארון הברית, למשל, נעשה מעץ שיטים ולאחר מכן צופה זהב טהור מבית ומחוץ (שְׁמֹות 25.10-11). גם מזבח הקטורת נבנה מעץ שיטים ולאחר מכן צופה זהב (שְׁמֹות 30.1-3).

טכניקה זו אינה מעידה כמובן שפסל דניאל נבנה בדיוק בדרך זו. היא רק מראה שהביטוי המציין חפץ על פי ציפויו היקר אינו מחייב שהוא עשוי כולו מהחומר הזה.

מבנה פנימי מעץ, מלבנים, מאבן או משילוב של כמה חומרים, המצופה בציפוי מתכת, הוא אפוא אפשרות סבירה.

צפיפות הזהב היא כ־19.3 טונות למטר מעוקב.

משמע, מטר מעוקב אחד של זהב שוקל כ־19 טונות.

גם מבלי לדעת את צורת הפסל המדויקת, מבנה מלא בגובה כמעט 30 מטרים יצריך אפוא כמות יוצאת דופן של מתכת.

לשם המחשה בלבד, 10 מ״ק של זהב מייצגים כבר:

10 × 19.3 = כ־193 טונות זהב.

והרי 10 מ״ק הם נפח קטן מאוד ביחס למעטפת הכללית של אנדרטה בגובה כמעט 30 מטרים.

פסל מלא באמת היה אפוא דורש כמה מאות טונות, ואף יותר, בהתאם לצורתו הגאומטרית.

הטקסט אינו כופה פרשנות כזו.

ההשערה של ציפוי מאפשרת להגיע לסדרי גודל סבירים הרבה יותר.

הבעיה היא שדניאל אינו נותן את עומק הפסל ואת צורתו המדויקת. לכן אי אפשר לחשב במדויק את שטחו החיצוני.

כדי להיות בעלי מודל פשוט, אפשר לקבל כהשערה שטח לכיסוי בסדר גודל של 100 עד 150 מ״ר.

נתון זה אינו נתון מקראי. הוא משמש רק להראות כיצד עובי הציפוי משנה באופן קיצוני את כמות הזהב הדרושה.

ניתן לחשב בקירוב את מסת הזהב באמצעות הנוסחה:

מסה = שטח × עובי × צפיפות הזהב.

בצפיפות של כ־19,300 ק״ג/מ״ק אפשר להשוות כמה תרחישים.

ציפוי הזהב בעת העתיקה יכול היה להשתמש בעלי מתכת דקים ביותר. אם נקבל, לצורך המחשה בלבד, עובי של 0.01 מ״מ, כלומר 0.00001 מטר, על שטח של 150 מ״ר:

150 × 0.00001 × 19,300 ≈ 29 ק״ג זהב.

עובי של כמה מיקרומטרים בלבד היה מקטין עוד יותר את הכמות הזאת באופן ניכר.

תרחיש ראשון זה מראה שאנדרטה מוזהבת למראה אינה מחייבת בהכרח טונות של זהב.

הקושי העיקרי הוא חוסר היכולת לדעת את הטכניקה ששימשה בפועל לפסל של דניאל 3.

בעובי של 0.1 מ״מ:

150 × 0.0001 × 19,300 ≈ 290 ק״ג זהב.

ציפוי כזה יצריך אפוא כ־290 קילוגרם זהב לשטח של 150 מ״ר.

כמות זו חשובה, אך היא אינה ניתנת להשוואה לזו שפסל מלא היה דורש.

בעובי של 0.5 מ״מ:

150 × 0.0005 × 19,300 ≈ 1,448 ק״ג.

יידרשו אפוא בקירוב 1.45 טונות זהב.

השערה זו מתאימה כבר לציפוי מתכת משמעותי הרבה יותר מציפוי עלי זהב בלבד.

בעובי של מילימטר אחד:

150 × 0.001 × 19,300 ≈ 2,895 ק״ג.

האנדרטה תצטרך אפוא כ־2.9 טונות זהב.

גם כמות זו נשארת נמוכה בהרבה ממאות הטונות שאולי יידרשו למבנה מלא.

לשטח השערתי של 150 מ״ר אפשר לסכם את התוצאות כך:

השורה האחרונה אינה ניתנת להשוואה ישירה לקודמותיה, משום שהיא מייצגת נפח של זהב ולא ציפוי. היא מאפשרת רק למדוד את ההבדל העצום בין מבנה מצופה לבין מבנה מלא.

על סמך הנתונים של דניאל 3 בלבד אי אפשר לקבוע את שיטת הייצור.

עם זאת, ניתן לקבוע שלוש הבחנות.

ראשית, מידות האנדרטה הופכות את ההשערה של מבנה מלא כולו ליקרה מאוד מבחינת חומר הגלם.

שנית, הטכניקות העתיקות אפשרו לצפות במתכת יקרה מבנים שנעשו מחומרים זולים בהרבה.

שלישית, מטרת הפסל הייתה בעיקר חזותית וטקסית. ציפוי זהב יכול היה ליצור את המראה המבוקש בלי לדרוש מבנה מלא.

ההשערה של מבנה המצופה זהב נראית אפוא סבירה מבחינה חומרית, אך יש להמשיך להציגה כשחזור.

לבחירת הזהב יש גם חשיבות מיוחדת ברצף שני הפרקים.

בחלום של דניאל 2 מזוהה נבוכדנצר עם ראש הזהב של הפסל הגדול: ״אתה ראש הזהב״ (דָּנִיֵּאל 2.38).

אך הפסל הנבואי הזה אינו נשאר כולו זהב. אחרי הראש מופיעים הכסף, הנחושת, הברזל ולאחר מכן תערובת של ברזל וחרס (דָּנִיֵּאל 2.32-33, 39-43).

דניאל 3 מציג לאחר מכן פסל המתואר כולו כ״זהב״.

מפתה לפרש את הניגוד הזה כתגובה של נבוכדנצר למסר של דניאל 2: במקום לקבל את הרעיון שממלכתו תוחלף באחרות, הוא עושה באופן סמלי את כל הפסל לדמות זהב.

לפרשנות זו יש קוהרנטיות ספרותית ודאית, אך הטקסט אינו אומר לעולם שנבוכדנצר בנה את הפסל של דניאל 3 בתגובה לחלומו.

יש אפוא להציגה כהשערה פרשנית ולא כעובדה היסטורית המסופרת במפורש.

החישובים בעניין כמות הזהב אינם מאפשרים לשחזר את פסלו של נבוכדנצר.

איננו יודעים:

• צורתו המדויקת;
• עומקו;
• קיומו של בסיס ומידותיו האפשריות;
• אופיו של מבנהו הפנימי;
• טכניקת ההזהבה;
• עובי הציפוי.

כל הערכה מדויקת של כמות הזהב הממשית תהיה אפוא מלאכותית.

עם זאת, לחישובים אלה יש תועלת: הם מראים שהביטוי ״פסל זהב״ אינו מחייב כלל לדמיין כמה מאות טונות של זהב מלא.

בהתאם לטכניקה שבה נעשה שימוש, המראה החיצוני של אנדרטה מוזהבת בגודל עצום יכול היה להתקבל בכמה עשרות קילוגרמים של זהב, בכמה מאות קילוגרמים או בכמה טונות.

המסקנה הזהירה ביותר נשארת אפוא זו: דניאל 3 קובע שפסל זהב עצום הוקם בבקעת דורא, אך אינו מפרט אם היה מלא או מצופה זהב. מבנה העשוי חומר פחות יקר ומצופה זהב סביר מבחינה טכנית ומאפשר להבין את הביטוי המקראי בלי להניח מסה יוצאת דופן של זהב מלא.