הפרק מסתיים בהצהרה זו: ״ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.״ (דניאל 1.21) משפט זה בא מיד אחרי…
הפרק מסתיים בהצהרה זו:
״ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.״ (דָּנִיֵּאל 1.21)
משפט זה בא מיד אחרי בחינת דניאל וחבריו בידי נבוכדנצר.
הקורא זה עתה למד שארבעת הצעירים מוכרים כחכמים ומשכילים במיוחד (דָּנִיֵּאל 1.19-20).
דָּנִיֵּאל 1.21 מרחיב לפתע את האופק הכרונולוגי.
הסיפור אינו מתבונן עוד רק בשנותיו הראשונות של דניאל בבל: הוא משליך את נוכחותו עד תקופת כורש.
דניאל 1 מתחיל בימי נבוכדנצר:
״בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה.״ (דָּנִיֵּאל 1.1)
הוא מסתיים בימי כורש (דָּנִיֵּאל 1.21).
שני שליטים אלה מקיפים אפוא ספרותית את הפרק.
נבוכדנצר מייצג את תחילת גלותו של דניאל.
כורש מייצג את התקופה שבה שלטון בבל כבר שייך לעבר ונפתחת האפשרות לשוב לירושלים.
אם דניאל מובא לבבל בסביבות 605 לפנה״ס ועדיין נוכח בשנה הראשונה לכורש, קריירתו משתרעת על פני כמה עשורים.
הוא מכיר את מלכות נבוכדנצר.
הוא עובר אחר כך את התקופה המובילה אל השליטים הבבליים האחרונים.
הוא עדיין נוכח בעת נפילת בבל בשנת 539 לפנה״ס.
הוא מופיע אחר כך בהקשר של דריוש המדי וכורש.
דָּנִיֵּאל 1.21 מציג אפוא כבר בפרק הראשון דמות שנאמנותה תיבחן לאורך זמן.
דניאל 5 מספר את הלילה האחרון של מלכות בלשאצר.
לאחר פירוש הכתובת המסתורית מסתיים הפרק:
״בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך הכשדים, ודריוש המדי קיבל את המלכות.״ (דָּנִיֵּאל 5.30-31)
שלטון בבל מסתיים בשנת 539 לפנה״ס.
דניאל, שהגיע לבבל עשורים רבים קודם לכן, עד אפוא, במסגרת הסיפור של הספר, להיעלמות האימפריה שהגלתה אותו.
לנתון זה יש משמעות ספרותית רבה.
בתחילת הספר בבל נראית כל־יכולה.
נבוכדנצר צר על ירושלים.
כלי המקדש נלקחים.
צעירים יהודים משולבים בחצר האימפריה.
ובכל זאת, בסוף התקופה הבבלית, דניאל עדיין נוכח ואילו אימפריית כובשיו נעלמת.
דָּנִיֵּאל 1.21 מבשר כבר היפוך זה.
ל״שנה הראשונה לכורש״ יש חשיבות מיוחדת בהיסטוריה המקראית.
ספר דברי הימים השני מצהיר:
״ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר בפי ירמיהו, העיר את רוח כורש מלך פרס.״ (2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22)
ספר עזרא חוזר על אותו ציון (עֶזְרָא 1.1).
כורש מתיר אז את השיבה לירושלים ואת בניית המקדש מחדש (עֶזְרָא 1.2-4).
השנה הראשונה לכורש היא אפוא, בהצגה המקראית, נקודת מפנה חשובה בתולדות הגלות.
בהקשר של שלטון כורש על בבל, שנתו הראשונה ממוקמת בדרך כלל בסביבות 538/537 לפנה״ס.
יש להבחין בין ״שנה ראשונה״ זו לבין כל מלכות כורש, שהחלה קודם לכן על שטחים אחרים.
הציון המקראי נוגע כאן לכורש בהקשר של סמכותו על בבל ושל האירועים הקשורים בשיבת היהודים.
אין להבין אפוא את דָּנִיֵּאל 1.21 כקובע שכורש מתחיל את כל קריירתו המלכותית בתאריך זה.
הניסוח ״ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך״ יכול היה, בנפרד, להיות מובן כמציין את סוף חייו או פעילותו.
אך פירוש זה נשלל על ידי נתון מאוחר יותר בספר.
דניאל 10 מתחיל כך:
״בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר.״ (דָּנִיֵּאל 10.1)
דניאל עדיין חי אפוא ומקבל גילוי לאחר השנה הראשונה לכורש.
יש לשמר את שני הקטעים יחד.
דָּנִיֵּאל 1.21: דניאל נוכח עד השנה הראשונה לכורש.
דָּנִיֵּאל 10.1: דניאל מקבל עוד גילוי בשנה השלישית לכורש.
הטענה הראשונה אינה יכולה אפוא לומר:
״דניאל מת בשנה הראשונה לכורש.״
היא גם אינה אומרת בהכרח:
״דניאל חדל מכל פעילות בתאריך זה.״
לפסוק יש תפקיד אחר.
בציון כרונולוגי, מילת היחס ״עד״ יכולה לציין את הנקודה שהמחבר רוצה להגיע אליה בלי לקבוע שהמצב פוסק מיד אחריה.
דָּנִיֵּאל 1.21 מדגיש שדניאל מגיע לתקופת כורש.
תכלית הפסוק היא להראות את משך נוכחותו יוצא הדופן.
דָּנִיֵּאל 10.1 מדגיש לאחר מכן שנוכחות זו נמשכת עוד מעבר לציון שנבחר בסוף הפרק הראשון.
אם דניאל עדיין חי בשנה השלישית לכורש, מדוע דניאל 1 נעצר בשנתו הראשונה?
התשובה הטבעית ביותר נמצאת בחשיבות ההיסטורית של תאריך זה.
השנה הראשונה לכורש מתאימה, בספרי דברי הימים ועזרא, לצו המתיר ליהודים לשוב לירושלים ולבנות מחדש את המקדש (2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22-23; עֶזְרָא 1.1-4).
דָּנִיֵּאל 1.21 אינו מבקש אפוא בהכרח לתת את התאריך האחרון בחיי דניאל.
הוא מגיע לציון דרך משמעותי בתולדות הגלות.
דָּנִיֵּאל 1.1-2 מספר על ההתערבות הבבלית נגד ירושלים.
כלי בית האלוהים מובלים לבבל.
דניאל ויהודים צעירים אחרים מוצאים עצמם אחר כך בחצר המלך.
תנועת הפרק מתחילה אפוא בעקירה.
ירושלים מאבדת חלק מתושביה ומחפציה הקדושים לטובת בבל.
השנה הראשונה לכורש הופכת באופן סמלי כיוון זה.
עזרא 1 מספר מעתה תנועה מבבל לירושלים.
כורש מתיר לגולים לעלות ליהודה (עֶזְרָא 1.3).
כלי המקדש שנטל נבוכדנצר נמסרים אף הם לאחראים על השיבה (עֶזְרָא 1.7-11).
התאמה זו לדניאל 1 בולטת במיוחד.
דָּנִיֵּאל 1.2 מספר שנבוכדנצר נושא חלק מכלי בית האלוהים.
עֶזְרָא 1.7 מצהיר:
״והמלך כורש הוציא את כלי בית אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית אלהיו.״ (עֶזְרָא 1.7)
שני הטקסטים מתארים אפוא את שני קצות אותה תנועה היסטורית.
בימי נבוכדנצר:
ירושלים ← בבל.
בימי כורש:
בבל ← ירושלים.
דָּנִיֵּאל 1.21 מוביל את הקורא בדיוק עד לרגע השני הזה.
עם זאת, הבחנה אחת הכרחית.
העובדה שדניאל מגיע לתקופת השיבה אינה אומרת שהספר קובע שהוא עצמו שב לירושלים.
שום קטע בדניאל אינו מספר את שיבתו ליהודה.
דניאל 10 ממקם אותו עדיין בהקשר המזרחי בשנה השלישית לכורש (דָּנִיֵּאל 10.1-4).
עדיף אפוא לא לכתוב באופן קטגורי שדניאל השתתף בשיבת הגולים.
הזהירות צריכה לפעול בשני הכיוונים.
הספר אינו מספר שום שיבה של דניאל לירושלים.
אך הוא אינו כולל גם הצהרה הקובעת במפורש:
״דניאל לא שב מעולם לירושלים.״
הניסוח המדויק ביותר הוא אפוא:
הספר אינו מספר על שום שיבה של דניאל לירושלים.
הבחנה זו מונעת להפוך את שתיקת הטקסט לקביעה היסטורית מוחלטת.
היעדר סיפור על שיבה אינו אומר כלל שירושלים איבדה את חשיבותה בעבור דניאל.
בדניאל 6 הוא מתפלל כשחלונותיו פתוחים לכיוון ירושלים (דָּנִיֵּאל 6.9).
בדניאל 9 תפילתו מתמקדת בירושלים, במקדש ובעם (דָּנִיֵּאל 9.2; דָּנִיֵּאל 9.16-19).
הגלות הגאוגרפית לא ביטלה אפוא את פנייתו הרוחנית אל העיר ואל המקדש.
דניאל מצהיר שהבין ״בספרים״ את מספר השנים שהוכרז בידי ירמיהו על חורבות ירושלים (דָּנִיֵּאל 9.2).
הספר מציג אפוא את דניאל כמודע למשך הנבואי של הגלות.
נתון זה מחזק את חשיבות תקופת כורש.
השנה הראשונה של שליט זה מייצגת את הרגע שבו השיקום מתחיל להיות אפשרי הלכה למעשה.
הספר אינו נותן לעולם את גילו של דניאל.
אם מקבלים רק כהשערת עבודה שהיה בן כארבע עשרה בעת הגעתו לבבל בסביבות 605 לפנה״ס, הוא היה בן 81 עד 82 שנים בקירוב בסביבות 538/537 לפנה״ס.
בשנה השלישית לכורש, בסביבות 536/535 לפנה״ס, היה אז בן 83 עד 84 שנים בקירוב.
מספרים אלה הם הערכות התלויות כולן בהשערה הראשונית על גילו.
אין להציגם כנתונים מקראיים.
כרונולוגיה ארוכה זו משנה את תפיסת הדמות.
דניאל 1 מציג תחילה צעיר העומד מול לחץ ההשתלבות הבבלית.
דניאל 6 מציג אדם מבוגר הרבה יותר העומד מול איסור דתי חדש.
הרציפות בולטת.
דניאל, שמסרב להתגאל בנעוריו, הוא אותה דמות שממשיכה להתפלל למרות איסור המלך כמה עשורים אחר כך (דָּנִיֵּאל 1.8; דָּנִיֵּאל 6.9).
נאמנותו של דניאל אינה אפוא מעשה חד־פעמי.
היא מאפיינת חיים שלמים.
דניאל משרת תחת כמה רשויות.
נבוכדנצר שולט בתחילת הספר.
בלשאצר מופיע בימיה האחרונים של בבל.
דריוש המדי בא לאחר נפילת העיר.
כורש מייצג אחר כך את האופק הפרסי החדש.
רצף זה מדגיש את שבריריות הכוחות המדיניים.
השליטים משתנים.
האימפריות נעלמות.
דניאל, לעומתם, ממשיך לשרת ובה בעת נשאר נאמן לאלוהיו.
ציון כרונולוגי פשוט זה מבשר את אחד הנושאים הנבואיים הגדולים של הספר.
דניאל 2 יראה רצף ממלכות המיוצגות בחלקים השונים של הפסל (דָּנִיֵּאל 2.31-45).
דניאל 7 יפתח שוב את נושא הכוחות העוקבים המופיעים ונעלמים (דָּנִיֵּאל 7.1-14).
דָּנִיֵּאל 1.21 מבטא כבר מציאות זו בצורה סיפורית.
מלכות נבוכדנצר אינה .
בבל עצמה אינה נצחית.
כורש מחליף לבסוף את הסדר המדיני שנראה בלתי מנוצח בתחילת הספר.
דָּנִיֵּאל 1.2 קבע:
"ויתן אדני בידו את יהויקים מלך יהודה."
הפרק הראשון מסרב אפוא לראות בניצחון נבוכדנצר הוכחה לכך שאלוהי ישראל איבד שליטה בהיסטוריה.
דָּנִיֵּאל 1.21 מוביל לאחר מכן עד כורש.
בין שני הפסוקים הללו אימפריה שלמה קמה, שולטת ולבסוף נעלמת.
המסקנה הכרונולוגית של הפרק מאשרת כך את קביעתו התיאולוגית הראשונית: ממלכות אנושיות מפעילות כוח ממשי, אך זמני.
החלפת בבל בכוח הפרסי אינה אומרת שהספר מציג את כורש או את פרס כממלכה הסופית.
חזיונות דניאל מרחיבים את האופק עוד.
כוחות אחרים יופיעו.
הם ייעלמו בתורם.
התנועה מובילה לבסוף אל ריבונות אלוהים ואל הממלכה שלא תושחת (דָּנִיֵּאל 2.44; דָּנִיֵּאל 7.13-14).
כורש הוא אפוא שלב מכריע בתולדות הגלות, אך אינו המטרה הסופית של כל התיאולוגיה של דניאל.
הפסוק האחרון חורג כרונולוגית מחלק גדול מהסיפורים שיסופרו אחר כך.
הוא מבשר כבר מתחילה שדניאל ישרוד את העשורים הראשונים של הגלות.
הקורא יודע כך, עוד לפני שהוא נכנס לדניאל 2, שהשבוי הצעיר של הפרק הראשון יעבור את התקופה הבבלית.
דָּנִיֵּאל 1.21 פועל אפוא כציפייה סיפורית.
הוא מגלה את היקפה בזמן של קריירת דניאל לפני שהספר מספר את פרקיה העיקריים.
הפסוק מאפשר לקבוע כמה דברים.
דניאל נשאר נוכח עד תקופת כורש.
קריירתו עוברת אפוא את תקופת השלטון הבבלי.
השנה הראשונה לכורש היא גבול היסטורי משמעותי הקשור לסוף השלטון הבבלי ולתחילת שיבת הגולים.
דָּנִיֵּאל 10.1 מראה שדניאל עדיין חי בשנה השלישית לכורש.
יסודות אלה נשענים ישירות על הטקסט.
הפסוק אינו מאפשר להסיק:
שדניאל מת בשנה הראשונה לכורש;
שהוא חדל בהכרח מכל תפקיד בתאריך זה;
שהוא שב לירושלים עם הגולים הראשונים;
או ששנה זו היא השנה האחרונה בחייו.
אף אחת מהקביעות הללו אינה ניתנת בידי הטקסט.
דָּנִיֵּאל 10.1 שולל במפורש אפילו את הראשונה.
הספר אינו מספר את מות דניאל.
הקטע הגדול האחרון מסתיים בדבר המופנה אליו:
״ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין.״ (דָּנִיֵּאל 12.13)
הצהרה זו מבשרת את סוף חייו האישי של דניאל בלי לתת את תאריכו.
כל כרונולוגיה שתייחס שנה מדויקת למותו תחרוג אפוא מנתוני הספר.
דָּנִיֵּאל 1.21 מאפשר לבסוף להתבונן במסלולה של הדמות כולה.
בתחילה דניאל הוא צעיר יהודי הנתון להחלטות נבוכדנצר.
בימי כורש הוא נעשה עד לרצף שלטונות ולהיעלמות האימפריה שהגלתה אותו.
הניגוד חזק במיוחד.
בבל שינתה את מקום מגוריו, את סביבתו התרבותית ואת שמו הרשמי.
היא לא הצליחה לבטל את נאמנותו.
ודניאל שורד את בבל עצמה.
2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22 ; 2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22-23 ; עֶזְרָא 1.1 ; עֶזְרָא 1.1-4 ; עֶזְרָא 1.2-4 ; עֶזְרָא 1.3 ; עֶזְרָא 1.7 ; עֶזְרָא 1.7-11 ; דָּנִיֵּאל 1.1 ; דָּנִיֵּאל 1.1-2 ; דָּנִיֵּאל 1.2 ; דָּנִיֵּאל 1.8 ; דָּנִיֵּאל 1.19-20 ; דָּנִיֵּאל 1.21 ; דָּנִיֵּאל 2.31-45 ; דָּנִיֵּאל 2.44 ; דָּנִיֵּאל 5.30-31 ; דָּנִיֵּאל 6.9 ; דָּנִיֵּאל 7.1-14 ; דָּנִיֵּאל 7.13-14 ; דָּנִיֵּאל 9.2 ; דָּנִיֵּאל 9.16-19 ; דָּנִיֵּאל 10.1 ; דָּנִיֵּאל 10.1-4 ; דָּנִיֵּאל 12.13.
ההצהרה של דָּנִיֵּאל 1.21 - ״ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך״ - אינה ציון למותו של דניאל.
דָּנִיֵּאל 10.1 קובע במפורש שהוא מקבל עוד גילוי בשנה השלישית לכורש.
השנה הראשונה לכורש צריכה אפוא להיות מובנת כגבול היסטורי וספרותי, ולא כשנה האחרונה בחיי הנביא.
לגבול זה יש משמעות מיוחדת.
דניאל 1 מתחיל בנבוכדנצר, בהתערבות נגד ירושלים ובהעברת חלק מכלי המקדש לבבל.
הוא מסתיים בתקופת כורש, כאשר התנועה ההפוכה נעשית אפשרית: הגולים יכולים לשוב לירושלים וכלי המקדש נמסרים כדי להישא בחזרה אל העיר.
הפרק ממוסגר אפוא בשני שלבים גדולים:
נבוכדנצר: ירושלים ← בבל.
כורש: בבל ← ירושלים.
דניאל עובר את כל התקופה הזאת.
אם מקבלים את ההשערה של גיל כארבע עשרה בשנת 605 לפנה״ס, הוא היה בן 81 עד 82 בקירוב בשנה הראשונה לכורש ובן 83 עד 84 בקירוב בשנתו השלישית. מספרים אלה נשארים עם זאת הערכות ולא נתונים מפורשים של הספר.
דָּנִיֵּאל 1.21 בעל משמעות תיאולוגית עיקרית בסופו של דבר. הפרק הראשון מתחיל באימפריה שנראית מנצחת את ירושלים ומסתיים בדניאל שעדיין נוכח כשאימפריה זו נעלמה.
הממלכות עוברות; נאמנותו של דניאל נשארת; וריבונות אלוהים חוצה את ההיסטוריה כולה.