לוקס מוסר כאן שיחה המתרחשת ללא ספק ביום העלייה עצמו, שאנו ממקמים ביום חמישי 12 במאי 33, ארבעים יום לאחר תחייתו של ישוע המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3). נוכחים אז ישוע שקם לתחייה, וככל הנראה אחד עשר השליחים, שכן יהודה איש קריות כבר מת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.5). נראה שמסגרת הפגישה היא , שכן התלמידים שבים אחר כך לירושלים ממקום זה, הנמצא במרחק שהוא בקירוב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50-51). רבם פונה אליהם אז בהוראתו האחרונה לפני לכתו.
2- ציפייה להבטחת האב
ישוע מצווה על תלמידיו שלא לעזוב את ירושלים, אלא להמתין שם ל״הבטחת האב״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4). מדובר בטבילה ברוח הקודש שכבר הכריז עליה בשירותו הארצי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.16-17; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.26; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.7-15). יוחנן המטביל עצמו הכריז כי המשיח לא יטבול רק במים, אלא ״ברוח הקודש״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.11; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.8; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.16). התלמידים צריכים אפוא להמתין עוד ימים מספר להתגשמות הבטחה אלוהית זו.
3- התקווה לשיקום ממלכת ישראל
חרף ההוראות הרבות שקיבלו, נראה שהשליחים עדיין אינם תופסים במלואה את משמעות דברי ישוע. שאלתם: ״האם בעת הזאת תשיב את המלכות לישראל?״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.6) מראה שהם ממשיכים לקוות לשיקום הלאומי של ישראל שהנביאים הכריזו עליו (יְשַׁעְיָהוּ 9.7-8; עָמוֹס 9.11-15). הבנתם עדיין מושפעת במידה רבה מהציפייה לממלכה גלויה וארצית.
4- העיתים שייכים לאב
ישוע אינו מכחיש את מציאות שיקום ישראל בעתיד, אך מסרב לגלות לתלמידיו את לוח הזמנים של האירועים: ״אין זה לכם לדעת עתים ומועדים אשר שם האב בסמכותו״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.7). תשובה זו מזכירה הצהרות אחרות של הרב על חוסר היכולת של בני האדם לדעת במדויק את העתים שקבע אלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.36; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.32).
5- השליחות שהופקדה בידי התלמידים
במקום לספק את סקרנותם הנבואית, ישוע מפנה את תשומת לבם לשליחותם העתידית. בקרוב יקבלו כוח מיוחד כשרוח הקודש תבוא עליהם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). כוח זה אינו נועד להקים ממלכה פוליטית, אלא להפוך אותם לעדים יעילים לישועה שאלוהים מציע.
הנושא המרכזי של הוראה זו נותר מלכות אלוהים, נושא שישוע פיתח ללא הרף מראשית שירותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.14-15) ושהוסיף להסביר במשך ארבעים הימים שבין תחייתו לעלייתו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3). מעתה אין להכריז על המלכות הזו רק בישראל. עדות התלמידים נקראת להתפשט בהדרגה מירושלים ליהודה, אחר כך לשומרון ולבסוף עד קצה הארץ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). פסוק זה הוא במידה מסוימת התוכנית הכללית של ספר מעשי השליחים, שחלקיו השונים מתארים בדיוק התקדמות זו.
6- התגשמותה ההדרגתית של הכרזה זו
נבואת ישוע התגשמה באופן מופלא במהלך המאות. כבר במאה הראשונה הגיעה הבשורה לחלק גדול מהעולם הים־תיכוני (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.5-6; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.23). מאז לא חדלה הכרזת הישועה בישוע המשיח להתקדם, עד כי כיום יש מעט אזורים בעולם שלא שמעו על הנצרות.
7- שלב חדש בתולדות הישועה
בלכתו, ישוע מפנה מעתה מקום לפעולת רוח הקודש. בשירותו הארצי היה נוכח פיזית במקום מסוים. מעתה, ברוח, נוכחותו מלווה את כל המאמינים ואת כל הקהילות הנוצריות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.20). כנראה במובן זה אמר לתלמידיו: ״טוב לכם שאלך; כי אם לא אלך, המנחם לא יבוא אליכם״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.7).
דבריו האחרונים של ישוע הם אפוא בעלי חשיבות מיוחדת. הם במידה מסוימת צוואתו הרוחנית ומזכירים כי שליחותה החיונית של הקהילה היא להכריז את הישועה לעולם כולו. עשרה ימים מאוחר יותר, ביום ראשון 22 במאי 33, תתגשם הבטחת האב במלואה בחג השבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4). אירוע יוצא דופן זה יסמן את ראשית הקהילה הגלויה ואת פתיחת שלב חדש בתולדות הישועה.
עם זאת, לפני בוא רוח הקודש ולידת הקהילה הרשמית, שיחה אחרונה זו עם התלמידים באה מיד אחרי אירוע מופלא לא פחות: עליית ישוע המשיח השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.9-11). זו שמה קץ להופעותיו הארציות ופותחת שלב חדש במפעלו, שמעתה מתבצע באמצעות רוח הקודש ועדות תלמידיו.
לדעתי, סוג הצגה זה מתאים במיוחד לפרויקט שלכם. הכותרות המשנה קצרות דיין כדי למשוך את עין הקורא, ובה בעת מדגישות את הרעיונות החזקים של הקטע. זו הצגה הקרובה לזו שנתקלים בה בפירושים מקראיים אקדמיים או בספרי תולדות הנצרות.