מעשי השליחים

נפתח לימוד זה בבחינת שירותו של השליח פטרוס, דמות המחזיקה במקום מרכזי בפרקים הראשונים של מעשי השליחים. שמו חוזר ועולה פעמים רבות בכתביו של לוקס, המציג אותו כדובר העיקרי של השנים עשר וכאחת הדמויות הבולטות בראשית הקהילה. הוא היוזם בבחירת יורשו של יהודה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15-26), הוא הנושא את נאום חג השבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-41), הוא עושה כמה ריפויים מופלאים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-10; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.32-42), והוא ממלא תפקיד מכריע בפתיחת הבשורה לגויים עם קבלת האמונה בידי שר המאה — הצג את ההגדרה של INF094 קורנליוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 10.1-48).

מעבר לחשיבותו בסיפור, פטרוס מציע דוגמה מופתית במיוחד לשינוי רוחני. מי שהכחיש את רבו בליל מעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-75; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.54-62) הופך, לאחר תחייתו של ישוע המשיח ובוא רוח הקודש, לעד אמיץ שאינו מהסס עוד להתייצב מול הרשויות הדתיות ולסכן את חייו למען הכרזת הבשורה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.18-20; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.27-32). דרכו ממחישה בעוצמה את כוחו המשנה של החסד האלוהי.

כך נעקוב אחר השלבים העיקריים בחייו ובשירותו, מימיה הראשונים של הקהילה בירושלים ועד לפתיחת ההטפה למאמינים שבאו מן העולם הפגאני. התפתחות מחשבתו, סמכותו בין השליחים ותפקידו באירועי היסוד של הנצרות הקדומה יזכו לתשומת לב מיוחדת.

לבסוף ייבחנו גם עדויות ההיסטוריה העתיקה והמסורת הנוצרית. כתביהם של אבות הכנסייה הראשונים והנתונים שהועברו בדורות שלאחר מכן יאפשרו להעריך מה אפשר לדעת באופן סביר על שנותיו האחרונות, על שירותו ועל מותו של מי שנשאר אחת הדמויות הבולטות ביותר בנצרות המתהווה.

La seconde partie de cette étude sera consacrée à l'apôtre Paul, dont la personnalité domine la seconde moitié du livre des Actes. À partir du chapitre 13, Luc concentre l'essentiel de son récit sur son activité missionnaire et sur la diffusion progressive de l'Évangile dans le monde gréco-הרומית — הצג את ההגדרה של INF004 (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.1-3). Aucun autre personnage, en dehors de Pierre, n'occupe une place aussi importante dans le développement du christianisme au premier siècle.

פרוש — הצג את ההגדרה של INF002 לשעבר ויריב מוצהר של הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.1-2), פאולוס עובר מהפך קיצוני בעקבות פגישתו עם ישוע המשיח בדרך דמשק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.3-19). מי שהשתדל להשמיד את הקהילות הנוצריות הופך אז לאחד המגינים הלהוטים ביותר על האמונה שנלחם בה קודם (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13-16; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.4-8). שירותו הוא אחת ההתגלמויות המופלאות ביותר של החסד האלוהי ומעיד על התגשמות תוכנית אלוהים להרחיב את הישועה לכל הגויים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.15; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.16).

נתאר את שלבי חייו הגדולים, מאז בואו לאמונה ועד הגעתו לרומא (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.16-31). תשומת לב מיוחדת תוקדש למסעותיו המיסיונריים השונים, ליסוד הקהילות הנוצריות הראשונות ולניסיונות הרבים שנאלץ להתמודד עמם. סבלותיו, רדיפותיו ומסירותו הבלתי נלאית מגלות את הדבקות העמוקה שהניעה אותו במילוי שליחותו (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 11.23-28; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 20.22-24).

האיגרות המיוחסות לפאולוס יתפסו אף הן מקום מרכזי במחקר זה. הן משלימות לא אחת את סיפורו של לוקס ומהוות מקור היסטורי ותאולוגי מדרגה ראשונה להבנת חיי הקהילות הנוצריות הראשונות, נושאי האמונה הגדולים ודאגותיו הרועיות של השליח (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 15.18-19; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 4.15-17; 1 סלוניס 2.7-12).

תוך מעקב אחר דרכו יוצאת הדופן של האיש הזה, שנבחר לשאת את שם ישוע המשיח לפני הגויים, המלכים ובני ישראל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.15), ננסה גם להשוות את הנתונים שמספקים הכתובים לתרומת ההיסטוריה והארכאולוגיה. גישה זו תאפשר להציע סינתזה מדויקת ככל האפשר של חייו ופועלו של מי שאפשר לראותו כאדריכל העיקרי של התפשטות הנצרות במאה הראשונה.

אחד האתגרים העיקריים של לימוד זה הוא קביעת כרונולוגיה עקבית ככל האפשר של האירועים המסופרים בספר מעשי השליחים. אף שלוקס מגלה אכפתיות ממשית לדיוק היסטורי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4), סיפורו מספק רק מעט ציוני דרך כרונולוגיים מפורשים. לכן יהיה צורך להשוות את עדותו למידע שבאיגרות השליחים, ולנתונים שמספקות ההיסטוריה והארכאולוגיה.

שאלה כרונולוגית זו נותרת אחת המורכבות ביותר בחקר הנצרות הקדומה. מועדי בואו של פאולוס לאמונה, ועידת ירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.1-29), מסעות השליחות השונים, כתיבת האיגרות או שבי השליח ברומא ממשיכים להיות נושא לדיונים בין היסטוריונים ופרשנים.

דרכנו תהיה לבחון בקפידה את הרמזים הפזורים בסיפורו של לוקס ולהשוותם למידע שבאיגרות פאולוס (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.15-24; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 2.1-10). עדויות הסופרים הקדמונים, הכתובות, התגליות הארכאולוגיות ואירועים ידועים מתולדות רומא יהוו אף הם נקודות ציון יקרות. אזכור הפרוקונסול גליון בקורינתוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.12-17), גירוש היהודים מרומא בימי הקיסר קלאודיוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.2), וכן כהונתם של פליקס ופסטוס כנציבים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.24-26; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 24.27) מספקים כך כמה ציוני דרך חשובים במיוחד.

מחקר זה אינו נענה לסקרנות היסטורית גרידא. הוא מאפשר להבין טוב יותר את רצף האירועים, להציב את הופעת הקהילות הנוצריות הראשונות בהקשרן ולעקוב אחר שלבי התפשטות הנצרות במהלך המאה הראשונה. הוא גם מסייע להאיר את הדיוק המופלא של סיפורו של לוקס, שפרטים רבים בו אושרו במחקר ההיסטורי המודרני.

לפיכך נשתדל להציע סינתזה כרונולוגית מנומקת, תוך הבחנה קפדנית בין עובדות מבוססות היטב לבין השערות שעודן שנויות במחלוקת. מתוך מודעות למגבלות הנובעות מדלותם של מקורות מסוימים, נעדיף את הפתרונות שייראו לנו העקביים ביותר עם מכלול הנתונים הזמינים.

לימוד ספר מעשי השליחים אינו יכול להצטמצם לטקסט המקראי בלבד. אף שיצירתו של לוקס היא מקורנו העיקרי, כדאי להשוותה לנתונים ההיסטוריים, הספרותיים והארכאולוגיים הזמינים כיום. גישה זו אף עולה בקנה אחד עם רוחו של בעל הבשורה עצמו, המצהיר כי ערך חקירה קפדנית על סמך עדויות הראויות לאמון כדי להציג את האירועים בסדר מסודר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4).

בין המקורות החשובים ביותר ניצבות איגרות פאולוס. הן נכתבו בעיצומם של האירועים המסופרים במעשי השליחים, ומספקות מידע רב על נסיבות מסעות השליחות, על הקשיים שבהם נתקל השליח ועל מצבן של הקהילות הנוצריות הראשונות (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.15-24; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 11.23-28; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 1.12-14). השוואתן לסיפורו של לוקס היא כלי חיוני לשחזור ההיסטורי של הנצרות הקדומה.

Les auteurs anciens fourniront également une contribution précieuse. Les écrits de Flavius Josèphe permettent notamment de mieux connaître le contexte politique, religieux et social de la Palestine au premier siècle. D'autres historiens de l'Antiquité, tels que Tacite, Suétone ou Pline le Jeune, apportent eux aussi des renseignements utiles sur les relations entre l'Empire הרומית — הצג את ההגדרה של INF004 et les premiers chrétiens.

עדויותיהם של הסופרים הנוצרים הראשונים ראויות אף הן לתשומת לב מיוחדת. סופרים כמו קלמנס מרומא, איגנטיוס מאנטיוכיה, פוליקרפוס מסמירנה, פפיאס או איריניאוס מליון שמרו מסורות מסוימות על השליחים ועל הדורות הנוצריים הראשונים. אף שיש לבחון עדויות אלה בזהירות, הן מהוות מקור — הצג את ההגדרה של INF043 מידע יקר להבנת מסירת המסר השליחי וראשית הקהילה.

גם התגליות הארכאולוגיות והכתובות העתיקות יספקו אור חשוב. מזה יותר ממאה שנה אישרו החפירות את דיוקם של פרטים רבים שמסר לוקס. שרידי ערים, נמלים, בתי כנסת — הצג את ההגדרה של INF090, הדרכים הרומיות, וכן כתובות מסוימות המזכירות אישים או תארים רשמיים סייעו למקם טוב יותר את האירועים המתוארים במעשי השליחים.

Une attention particulière sera enfin accordée à la géographie du monde méditerranéen et au réseau des communications de l'Empire הרומית — הצג את ההגדרה של INF004. Les grandes routes commerciales, les ports et les principales métropoles du premier siècle expliquent en partie la rapidité avec laquelle l'Évangile s'est diffusé depuis Jérusalem jusqu'à Rome, conformément au programme annoncé par le Messie Jésus lui-même (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

לימוד המטבעות, המוסדות והתארים המנהליים יאפשר גם הוא להבין טוב יותר את המסגרת הפוליטית והמשפטית שבה פעלו השליחים. לוקס משתמש פעמים רבות בכינויים רשמיים שדיוקם אושר במחקר ההיסטורי והאפיגרפי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.7; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.20; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.12; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.31). ההתאמות הללו מהוות טיעון חשוב לטובת מהימנות סיפורו בכללותו.

כך, הרחק מלהיות חיבור דתי גרידא המנותק מההיסטוריה, ספר מעשי השליחים משתלב במסגרת גאוגרפית, פוליטית ותרבותית אמיתית לחלוטין. מבלי להתיימר לפתור את כל הקשיים, ננסה להשוות את כל המקורות הללו כדי להציע סינתזה עקבית ומדויקת ככל האפשר של ראשית הנצרות.

לימוד מעשי השליחים זה שואף למספר מטרות משלימות. לא די להעיר על טקסט לוקס פסוק אחר פסוק; יש גם להציב את האירועים המסופרים בהקשרם ההיסטורי, הגאוגרפי, התרבותי והדתי כדי להבין טוב יותר את ראשית הנצרות ואת התנאים שבהם התפשטה הבשורה בהדרגה בעולם הים־תיכוני. התפשטות זו תואמת את התוכנית שהכריז ישוע המשיח לפני עלייתו: התלמידים יהיו עדיו בירושלים, בכל יהודה, בשומרון ועד קצה הארץ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

תשומת לב מיוחדת תוקדש לשחזור הכרונולוגיה של האירועים העיקריים שמתאר לוקס. מחקר זה ידרוש להשוות את המידע שבמעשי השליחים לזה שמספקות איגרות השליחים, וכן לנתונים שמקורם בהיסטוריה ובארכאולוגיה. כאשר המקורות הזמינים לא יאפשרו להגיע לוודאות מוחלטת, נשתדל להבחין בקפידה בין עובדות מבוססות היטב לבין השערות פחות בטוחות.

שירותם של פטרוס ופאולוס יתפסו כמובן מקום מרכזי בלימוד זה. עם זאת, ראויות להישקל גם דמויות רבות אחרות. יעקב, בר־נבא, סילאס, טימותיאוס, לוקס, אפולוס, פיליפוס, אקילס ופריסקילה הם בין האנשים והנשים שתרמו לבניינה ולהתפשטותה של הקהילה הקדומה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.24-28; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 16.3-4). דרכי חייהם יאפשרו להבין טוב יותר את מגוון השירותים ואת העושר האנושי המאפיינים את הקהילות הנוצריות הראשונות.

שיטתנו תהיה לבחון בקפידה כל פרק שמספר לוקס, תוך חיפוש אחר מרכיבים היסטוריים, גאוגרפיים, חברתיים ודתיים העשויים להאיר את הבנתו. מפות, טבלאות כרונולוגיות וסיכומים נושאיים שונים ישלימו את הלימוד כדי להמחיש טוב יותר את תנועות השליחים, את מסעות השליחות ואת ביסוסן ההדרגתי של הקהילות הראשונות. לגבי אירועים, דמויות או שאלות מסוימים, נספחים שיוצבו בסוף הפרק יאפשרו העמקת הניתוח מבלי להכביד על הרצף הראשי.

נשתדל גם להשוות את המקורות הזמינים בזהירות ובהגינות. אין כוונה להגן באופן שיטתי על השערה מסוימת, אלא לחפש את הפתרונות שייראו עקביים ביותר עם מכלול הנתונים המקראיים וההיסטוריים. מתוך מודעות למגבלות ידיעותינו ולוויכוחים הנמשכים בנקודות מסוימות, נשתדל להבחין בין מה שמוסכם בדרך כלל לבין מה שנותר בגדר השערה.

לבסוף, מחקר זה לא יחתור רק למטרה היסטורית. ספר מעשי השליחים הוא קודם כול עדות לפעולת אלוהים בהיסטוריה ולמפעל רוח הקודש בקהילה המתהווה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4). דרך ההצלחות, ההתנגדויות, החלוקות והניסיונות הרבים שעברו המאמינים הראשונים, לוקס מראה כיצד מסר הישועה המשיך להתפשט חרף המכשולים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-42; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20). שאיפתנו היא אפוא להבין טוב יותר את תקופת היסוד הזו של הנצרות ולהציע סינתזה מדויקת, עקבית ונאמנה ככל האפשר לעדות שהותירו לוקס והעדים הראשונים.