גברים בלבד המנהלים קהילה שכבר מונה יותר מחמשת אלפים גברים, מלבד נשים וילדים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.4). עם זאת, כמה פרטים בספר מעשי השליחים מסייעים להבין כיצד הצליחו השליחים להתמודד עם הצמיחה יוצאת הדופן הזאת.
-
השליחים לא מילאו לבדם את כל המשימות
שנים עשר השליחים היו קודם כול העדים הרשמיים לתחייה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.21-22). שליחותם העיקרית הייתה התפילה וההוראה של דבר האלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.4). לא נועדו למלא בעצמם את כל המשימות המעשיות ולא לטפל בכל מאמין ומאמין לחוד.
סמכותם דמתה לסמכותה של מועצה מנהיגה יותר מאשר לזו של אחראים לכל פרטי חיי היומיום.
-
המאמינים התכנסו בבתים רבים
לוקס מציין שהתלמידים פרסו לחם „בבתים” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46). ביטוי זה רומז על קיומן של קבוצות ביתיות רבות שהיו פזורות בירושלים. השליחים יכלו ללמד בפומבי בבית המקדש, ובמיוחד באכסדרת שלמה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12), ואילו ההוראה הזאת הועברה אחר כך וחיה בתוך הקבוצות הקטנות יותר.
כך, הקהילה בירושלים לא הייתה אסיפה אחת של אלפי אנשים שהתכנסו בבניין אחד, אלא רשת רחבה של קהילות ביתיות שהתאחדו סביב הוראת השליחים.
-
מאה ועשרים התלמידים היוו כנראה גרעין ראשון של אחראים
עוד לפני חג השבועות היו מתאספים כמאה ועשרים תלמידים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15). ביניהם היו גברים ונשים שהלכו אחרי ישוע שנים רבות. סביר להניח שהם שותפו בהדרכה הרוחנית של המאמינים החדשים.
שבעים התלמידים ששלח ישוע בעבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.1) יכלו גם הם להוות קבוצה של משתפי פעולה מנוסים, אף על פי שלוקס אינו מזכיר אותם עוד במפורש במעשי השליחים.
-
ארגון מובנה יותר מופיע במהרה
כאשר הצרכים החומריים גדלו יותר מדי, הכירו השליחים בכך שאינם יכולים עוד לשאת בכול בעצמם. הם ביקשו אפוא מן הקהילה לבחור שבעה אנשים האחראים לשירות השולחנות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6). החלטה זו מראה ששנים עשר השליחים הבינו את הצורך להאציל אחריות מסוימת כדי להקדיש את עצמם לשירותם העיקרי.
ארגון זה אינו אפוא סימן למשבר, אלא סימן לקהילה בצמיחה מלאה.
-
פעולת רוח הקודש והנסים חיזקו את סמכותם
הנסים הרבים שעשו השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12-16) העניקו להם סמכות רוחנית יוצאת דופן. הוראתם הוכרה פה אחד, ודבר זה עודד את אחדות הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42). המאמינים התמידו ב„הוראת השליחים”, ובכך צומצמו מחלוקות הדוקטרינה.
סיכום
סביר שהשנים עשר לא הנהיגו המון של אלפי אנשים באופן ישיר ואישי. הם מילאו יותר תפקיד של הנהגה רוחנית ועיונית. הקהילה בירושלים נשענה כנראה על כמה רמות של ארגון: השליחים להוראה ולתפילה, קבוצה רחבה יותר של תלמידים מנוסים להדרכת המאמינים, ומפגשים ביתיים רבים שאיפשרו את החברותא האחווה. מינוי השבעה במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6 מראה שארגון זה המשיך להתפתח עם הצמיחה המופלאה של הקהילה.
אפשר אפוא להשוות את שנים עשר השליחים לא לרועים שכל אחד מהם אחראי למאות מאמינים, אלא יותר למועצה של שליחים האחראית לשמור על האחדות, על ההוראה ועל העדות של הקהילה המתהווה.