INF129

המתח בין השומרונים ליהודים

המתח בין היהודים לשומרונים בימי ישוע נטוע בהיסטוריה ארוכה וכואבת, המשלבת פוליטיקה, דת ו…

3 דקות 2 פסוקים 2 ספרים

המתח בין השומרונים ליהודים

המתח בין היהודים לבין בימי ישוע נטוע בהיסטוריה ארוכה וכואבת, המשלבת פוליטיקה, דת וזהות.

הכול מתחיל לאחר פיצול ממלכת ישראל, בסביבות המאה ה-10 לפני הספירה, לשתי ישויות: ממלכת הצפון (ישראל, ושומרון בירתה) וממלכת הדרום (יהודה, וירושלים בירתה). בשנת 722 לפני הספירה כובשים האשורים את ממלכת הצפון ומושיבים בה אוכלוסיות זרות. התושבים החדשים מתערבבים בבני ישראל שנשארו במקום, ומהם נולד העם השומרוני.

היהודים ראו אז את כבני תערובת דתית ואתנית, שערבבו את פולחן עם מנהגים אליליים. זאת ועוד, אצל היה מקדש משלהם בהר גריזים, שאותו ראו כמקום הפולחן הלגיטימי, בניגוד למקדש בירושלים2. הדבר העמיק עוד את הקרע הדתי.

בימי המשיח ישוע הייתה העוינות הזאת חזקה עד כדי כך שהיהודים נמנעו מלעבור בשומרון, והקשרים בין שני העמים היו נדירים ונראו בעין רעה. ובכל זאת המשיח ישוע, בניגוד לזרם, אינו מהסס לשוחח עם , כמו עם האישה שליד באר יעקב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-42), ואפילו להציג אותם כדוגמאות לחמלה, כמו בדברי על השומרוני הטוב, שנרשם בבשורה על פי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37.

Les tensions entre les Samaritains et les Juifs. La tension entre les Juifs et les Samaritains à l’époque de Jésus plonge ses racines dans une histoire longue et douloureuse, mêlant politique, religion et… Les tensions entre les Samaritains et les Juifs. La tension entre les Juifs et les Samaritains à l’époque de Jésus plonge ses racines dans une histoire longue et douloureuse, mêlant politique, religion et identité. Tout commence après la division du royaume d’Israël, vers le Xe siècle avant Jésus-Christ, en deux entités : le royaume du Nord (Israël, avec Samarie pour capitale) et celui du Sud (Juda, avec Jérusalem). En 722 avant Jésus-Christ, les Assyriens conquièrent le royaume du Nord et y installent des populations étrangères. Ces nouveaux habitants se mélangent aux Israélites restés sur place, donnant naissance au peuple samaritain. Les Juifs considéraient alors les Samaritains comme des métis religieux et ethniques, ayant mêlé le culte de YHWH avec des pratiques païennes. De plus, les Samaritains avaient leur propre temple sur le mont Garizim, qu’ils considéraient comme le lieu légitime du culte, en opposition au temple de Jérusalem2. Cela accentuait encore le schisme religieux. À l’époque du Messie Jésus, cette hostilité était si forte que les Juifs évitaient de traverser la Samarie, et les contacts entre les deux peuples étaient rares et mal vus. Pourtant, le Messie Jésus, à contre-courant, n’hésite pas à dialoguer avec les Samaritains comme avec la femme au puits de Jacob dans Jean 4, versets 1 à 42 et même à en faire des exemples de compassion, comme dans la parabole du Bon Samaritain notée par Luc 10, versets 25 à 37.