כרונולוגיה היסטורית של דניאל 1 וגילו המשוער של הנביא

הרקע ההיסטורי של דניאל 1 מתחיל כמה שנים לפני גלותו של דניאל.

יאשיהו, מלך יהודה, מת במגידו לאחר שניסה לעצור את פרעה נכה (2 מְלָכִים 23.29-30 ; 2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 35.20-24).

מותו, המתוארך בדרך כלל לשנת 609 לפנה״ס, פותח תקופה של חוסר יציבות מדינית עמוקה ליהודה.

בנו יהואחז מלך תחתיו, אך מלכותו נמשכת שלושה חודשים בלבד (2 מְלָכִים 23.31-33).

נכה מסלק אותו ומעמיד תחתיו את אליקים, ומשנה את שמו ליהויקים (2 מְלָכִים 23.34).

יהודה נתונה אז להשפעה מצרית חזקה.

יהויקים מולך אחת עשרה שנה בירושלים (2 מְלָכִים 23.36).

בתחילת מלכותו, הכוח הזר העיקרי השולט ביהודה הוא מצרים.

מצב זה משתנה כשבבל מתעמתת עם הכוחות המצריים באזור נהר פרת.

ירמיהו קושר במפורש עימות זה לשנה הרביעית ליהויקים:

״על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.״ (יִרְמְיָהוּ 46.2)

קרב כרכמיש הוא אפוא נקודת מפנה מרכזית במאזן הכוחות המדיני של המזרח הקרוב.

הניצחון הבבלי בכרכמיש מתוארך בדרך כלל לשנת 605 לפנה״ס.

הוא מסמן את נסיגתו המכרעת של הכוח המצרי בסוריה-ארץ ישראל ואת התבססותה של בבל ככוח הדומיננטי באזור.

בהקשר זה יש להבין את פתיחת הספר — הצג את ההגדרה של INF237 של דניאל:

״בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה.״ (דָּנִיֵּאל 1.1)

תיארוכו של דניאל 1 צריך אפוא להיקשר לאירועי שנת 605 לפנה״ס.

קושי אחד מופיע מיד.

דָּנִיֵּאל 1.1 מדבר על השנה השלישית ליהויקים.

יִרְמְיָהוּ 46.2 מדבר על שנתו הרביעית.

יִרְמְיָהוּ 25.1 קובע גם התאמה בין השנה הרביעית ליהויקים לבין השנה הראשונה לנבוכדנצר:

״בשנה הרביעית ליהויקים ... היא השנה הראשונית לנבוכדנצר מלך בבל.״ (יִרְמְיָהוּ 25.1)

הבדל זה אינו מחייב בהכרח להניח שתי שנים היסטוריות שונות.

אפשר להסבירו בשיטות שונות לחישוב שנות המלכות.

בשיטה הקרויה ״שנת ההמלכה״, התקופה שבין עלייתו של מלך לשלטון לבין תחילת שנתו הרשמית הראשונה אינה נספרת כשנת מלכותו הראשונה.

היא מהווה את שנת ההמלכה שלו.

השנה הממוספרת הראשונה מתחילה אחר כך עם השנה המנהלית החדשה.

לפי השיטה הנהוגה, אפשר אפוא לכנות אותו פרק זמן היסטורי ״שנה שלישית״ בחישוב אחד ו״שנה רביעית״ בחישוב אחר.

הסבר זה מוצע בדרך כלל כדי לקרב בין דָּנִיֵּאל 1.1 לבין יִרְמְיָהוּ 25.1 ו־יִרְמְיָהוּ 46.2.

אולם השאלה ראויה לניתוח מיוחד ותידון שוב בנספח המוקדש לשנה השלישית ולשנה הרביעית ליהויקים.

בעת מסע כרכמיש פועל נבוכדנצר תחילה כיורש העצר וכמפקד צבאות בבל.

מות אביו נבופלאסר מתרחש באותה שנה.

נבוכדנצר שב אז לבבל ועולה על כס המלוכה.

מעבר זה מסביר מדוע אירועי שנת 605 ממוקמים בדיוק בצומת שבין מסעותיו הצבאיים כיורש עצר לבין תחילת מלכותו.

ספר דניאל יכול באופן טבעי לכנות את נבוכדנצר בתואר שבו יהיה מוכר בסיפור, מבלי שכינוי זה יחייב בהכרח שהוא כבר היה מלך בראשית כל אחד מהאירועים הנזכרים.

דניאל 1 מציג את העברתם של כמה מכלי המקדש ואת נוכחותם בבבל של צעירים מיהודה שהגיעו בעיקר ממעגלים מלכותיים או אצילים (דָּנִיֵּאל 1.2-6).

יש להבחין בין התערבות זו לבין הגלויות הגדולות שבאו אחריה.

כיבוש ירושלים בימי יהויכין והגלות הגדולה של שנת 597 לפנה״ס מסופרים במלכים ב׳ 24 (2 מְלָכִים 24.10-16).

חורבן ירושלים והמקדש מתרחש אחר כך בשנת 586 לפנה״ס לפי הכרונולוגיה המקובלת בדרך כלל (2 מְלָכִים 25.1-10).

דניאל 1 ממוקם אפוא לפני שני האסונות הגדולים האלה.

הכרונולוגיה שנבחרה בלימוד זה ממקמת את בואו של דניאל לבבל בסביבות 605 לפנה״ס.

עם זאת, ראוי לשמור על הנוסח ״בסביבות 605״ כאשר אין צורך בדיוק מוחלט.

הטקסט המקראי קובע את המסגרת בימי יהויקים ונבוכדנאצר, אך אינו מציין לא את היום ולא את החודש שבהם הגיע דניאל לבבל.

תאריך 605 הוא אפוא נקודת הייחוס ההיסטורית הכללית הטובה ביותר, ולא תאריך יומי שמספק דניאל 1.

הספר אינו נותן לעולם את גילו של דניאל בעת גלותו.

דָּנִיֵּאל 1.4 מתאר את האנשים שהמלך חיפש כצעירים בעלי התכונות הגופניות והשכליות הנדרשות להכשרה בחצר.

תיאור זה מאפשר להניח שהם היו צעירים יחסית.

אך הוא אינו מאפשר לקבוע גיל מדויק.

יש אפוא להבחין בבירור בין:

נתון מקראי: דניאל נמנה עם קבוצת הצעירים שנבחרו.

שחזור: דניאל היה בן ארבע עשרה בקירוב.

גיל ארבע עשרה הוא השערת עבודה סבירה, ולא מידע שהטקסט נותן במפורש.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בקירוב בשנת 605 לפנה״ס, אפשר למקם את לידתו בסביבות 619 לפנה״ס.

החישוב פשוט:

605 + 14 ≈ 619 לפנה״ס

אך כל הכרונולוגיה של הגילאים המאוחרים יותר תלויה בהשערה הראשונה הזאת.

אין אפוא לכתוב לעולם שדניאל ״נולד בשנת 619 לפנה״ס״ כאילו מדובר בנתון היסטורי מבוסס.

הנוסח המדויק הוא:

אם דניאל היה בן ארבע עשרה בקירוב ב-605 לפנה״ס, הוא נולד בסביבות 619 לפנה״ס.

נבוכדנצר מצווה לחנך את הצעירים שלוש שנים:

״ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך.״ (דָּנִיֵּאל 1.5)

בהנחה שההתחלה היא בסביבות 605 לפנה״ס, אפשר למקם את סוף ההכשרה הזאת בקירוב בסביבות 603/602 לפנה״ס, לפי דרך ספירת השנים החלקיות ושנות המלכות.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בקירוב בתחילה, היה אז בן שש עשרה או שבע עשרה בקירוב.

גם כאן הגיל תלוי בהשערה הראשונית.

דָּנִיֵּאל 2.1 ממקם את חלום הפסל בשנה השנייה לנבוכדנצר:

״ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר חלם נבוכדנצר חלמות.״ (דָּנִיֵּאל 2.1)

ציון זה עלול להיראות קשה ליישוב עם שלוש שנות ההכשרה של דָּנִיֵּאל 1.5.

אם עבר דניאל שלוש שנים שלמות של הכשרה לפני שהובא אל המלך, כיצד יכול הוא להתערב כבר בשנה השנייה לנבוכדנצר?

הקושי תלוי במידה רבה בחישוב שנות ההמלכה ובדרך שבה נספרות ״שלוש השנים״ של ההכשרה.

שאלה זו ראויה לניתוח עצמאי ותיבחן בנספח מיוחד.

לאחר הכשרתו נכנס דניאל לתקופה ארוכה של שירות בימי נבוכדנצר.

דניאל 2 מראה אותו פותר את חלום הפסל.

דניאל 4 מציג אותו עוד ליד המלך בסיפור העץ הגדול.

התאריכים המדויקים של אפיזודות מסוימות אינם נמסרים.

יהיה אפוא מלאכותי לייחס שנה מדויקת לכל סיפור כשהטקסט עצמו אינו מאפשר זאת.

יש להותיר בכרונולוגיית דניאל — הצג את ההגדרה של INF221 אזורי אי־ודאות.

סיפור פסל הזהב והכבשן אינו כולל שום ציון כרונולוגי מפורש.

הוצעו תיארוכים שונים, בעיקר סביב 594/593 לפנה״ס, אך הם נשענים על שחזורים היסטוריים.

אין להציגם כתאריכים שדניאל 3 נותן.

אילו אומץ תיארוך השערתי זה, ואילו נולד דניאל בסביבות 619 לפנה״ס, היה בן עשרים וחמש או עשרים ושש בקירוב.

אך שני מרכיבי החישוב הם השערתיים: תאריך האירוע וגילו ההתחלתי של דניאל.

דניאל 4 מציג את נבוכדנצר בשיא כוחו ומתאר תקופה של משפט שאחריה שיקום.

אולם הפרק אינו מספק שום שנת מלכות המאפשרת תיארוך מדויק.

האירוע ממוקם בדרך כלל בתקופה מאוחרת יחסית של מלכות נבוכדנצר.

מיקום בשנות 570-560 לפנה״ס אפשרי בשחזורים מסוימים.

אין להפוך אותו לתאריך ודאי.

בהנחה של לידה בסביבות 619 לפנה״ס, היה דניאל אז בקירוב בין ארבעים וחמש לחמישים וחמש.

דניאל 7 מביא נקודת ייחוס חדשה:

״בשנה הראשונה לבלשאצר מלך בבל חלם דניאל חלום וחזיונות.״ (דָּנִיֵּאל 7.1)

שנה ראשונה זו ממוקמת בדרך כלל סביב 553/552 לפנה״ס, לפי השחזור של תפקידו של בלשאצר בימי מלכות נבונאיד.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בקירוב בשנת 605 לפנה״ס, היה אז בן שישים ושש או שישים ושבע בקירוב.

תצפית זו חשובה: חזיונות דניאל 7 ודניאל 8 קודמים מבחינה היסטורית לנפילת בבל המסופרת בדניאל 5.

דניאל 8 מתחיל כך:

״בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל.״ (דָּנִיֵּאל 8.1)

ציון זה ממוקם בדרך כלל בסביבות 551/550 לפנה״ס.

בהנחה של לידה בסביבות 619 לפנה״ס, היה דניאל אז בן שישים ושמונה או שישים ותשע בקירוב.

דניאל אפוא כבר מזמן אינו הצעיר של דניאל 1 כשהוא מקבל את החזיונות הגדולים של דניאל 7 ושל דניאל 8.

דניאל 5 מוביל את הסיפור אל הלילה האחרון של בלשאצר:

״בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא.״ (דָּנִיֵּאל 5.30)

נפילת בבל לפני כוחותיו של כורש ממוקמת היסטורית בשנת 539 לפנה״ס.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בקירוב בשנת 605 לפנה״ס, היה אז בן שמונים בקירוב.

הערכה זו מאפשרת להבין טוב יותר את הניגוד בין השבוי הצעיר של דניאל 1 לבין האיש המנוסה שנקרא לפני בלשאצר בדניאל 5.

דָּנִיֵּאל 5.31 מציג את דריוש המדי אחרי נפילת בלשאצר:

״ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין.״ (דָּנִיֵּאל 5.31)

דניאל 6 מציג אחר כך את דניאל במעמד רם בממשל החדש (דָּנִיֵּאל 5.31-6.3).

דָּנִיֵּאל 9.1 ממקם גם התגלות בשנה הראשונה לדריוש (דָּנִיֵּאל 9.1).

הזיהוי ההיסטורי המדויק של דריוש המדי נותר אחד הקשיים השנויים במחלוקת בספר.

אין לפתור אותו באופן מלאכותי בכרונולוגיה שתתיימר לחרוג מן הנתונים הקיימים.

דָּנִיֵּאל 1.21 מצהיר שדניאל נשאר עד השנה הראשונה לכורש.

במסגרת השלטון הפרסי בבבל, שנה ראשונה זו ממוקמת בדרך כלל בסביבות 538/537 לפנה״ס.

תקופה זו מתאימה גם לצו המוצג בראשית ספר עזרא:

״בשנת אחת לכורש מלך פרס ... העיר נצחי — הצג את ההגדרה של INF038 את רוח כורש מלך פרס.״ (עֶזְרָא 1.1)

הצו מתיר את בניית המקדש מחדש ואת השיבה לירושלים (עֶזְרָא 1.2-4).

דָּנִיֵּאל 1.21 מוביל אפוא באופן סמלי את הקורא מתחילת הגלות הבבלית ועד פתיחת תקופת השיבה.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בקירוב בשנת 605 לפנה״ס, היה בסביבות 538/537 לפנה״ס בן שמונים ואחת או שמונים ושתיים בקירוב.

חישוב זה מאפשר למדוד את משך נוכחותו בשלטונות הרצופים.

גם הוא עדיין אינו מאפשר להפוך את הגיל ההשערתי של ארבע עשרה לוודאות.

יש לשמור על ההבחנה בין כרונולוגיה היסטורית לבין כרונולוגיה ביוגרפית משוחזרת.

דניאל 10 מספק את נקודת הייחוס הכרונולוגית המפורשת האחרונה על דניאל:

״בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר.״ (דָּנִיֵּאל 10.1)

שנה זו ממוקמת בקירוב בסביבות 536/535 לפנה״ס, לפי שיטת החישוב שנבחרה.

אם היה דניאל בן ארבע עשרה בשנת 605 לפנה״ס, היה אז בן שמונים ושלוש או שמונים וארבע בקירוב.

הערכה זו עקבית יותר מן ההצהרה הקטגורית על גיל שמונים וחמש בשנת 534 לפנה״ס, התלויה בשחזור כרונולוגי מיוחד יותר.

השוואת שני הטקסטים האלה חיונית.

דָּנִיֵּאל 1.21 מצהיר:

“ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.”

דָּנִיֵּאל 10.1 ממקם עוד את דניאל בשנה השלישית לכורש.

הטקסט הראשון אינו נותן אפוא את תאריך מותו.

הוא מציין דווקא שדניאל חוצה את כל התקופה הבבלית ומגיע לימי כורש.

דָּנִיֵּאל 10.1 מאריך אחר כך את נוכחותו מעבר לגבול זה.

לא ניתן שום תאריך פטירה.

דניאל 12 מסתיים בדבר שנאמר לנביא:

״ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין.״ (דָּנִיֵּאל 12.13)

דבר זה מבשר את סוף דרכו מבלי לספק תאריך.

לכן אי אפשר לקבוע מבחינה היסטורית את שנת מותו של דניאל על סמך הספר המקראי.

כל תאריך מדויק יחרוג מן המידע הקיים.

צו כורש פותח את האפשרות של השיבה (עֶזְרָא 1.1-4).

אולם הספר אינו מספר על שום שיבה של דניאל ליהודה.

גילו המתקדם עשוי להסביר מדוע נשאר באימפריה הפרסית, אך הסבר זה נשאר השערתי.

יש אפוא לשמור רק על הנתון הוודאי:

הספר דניאל אינו מספר על שום שיבה של דניאל לירושלים.

יהיה מוגזם להסיק מכך שיודעים בוודאות את המקום שבו עשה את כל שנותיו האחרונות.

אפשר לשמור כמה רכיבים ברמה סבירה של ביטחון.

דניאל שייך לדור שהוגלה לבבל בתחילת השלטון הבבלי ביהודה.

פעילותו נמשכת עד התקופה הפרסית.

הוא עדיין חי בשנה השלישית לכורש (דָּנִיֵּאל 10.1).

מסלול חייו מקיף אפוא כמה עשורים וכמה חילופי משטר.

משך זמן זה הוא נתון יסודי להבנת הדמות.

לעומת זאת, כמה רכיבים צריכים להישאר מוצגים כהשערות.

הטקסט אינו אומר שדניאל היה בן ארבע עשרה בדיוק.

הוא אינו נותן את שנת לידתו.

הוא אינו מספק תאריך מדויק לדניאל 3 או לדניאל 4.

הוא אינו מספר על שיבתו לירושלים.

הוא אינו נותן את תאריך מותו.

כרונולוגיה אקדמית חייבת לשמור על הבחנות אלה כדי שלא להפוך שחזורים מועילים לנתונים מקראיים.