בספר דניאל יש מאפיין יוצא דופן: הוא כתוב בעיקר בשתי לשונות, עברית וארמית. המעבר מלשון אחת לשנייה אינו תואם בדיוק את ההפרדה בין סיפורי ההיסטוריה לבין חזיונות הנבואה. חלוקה זו מסייעת להבליט את האחדות הגדולה של דניאל 2 עד 7, ובה בעת מעוררת את השאלה מהי הפונקציה הספרותית של כל אחת משתי הלשונות.
ספר דניאל משתמש בעיקר בעברית ובארמית.
החלוקה הלשונית הכללית שלו היא כדלקמן:
דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית
דניאל 2.4b-7.28: ארמית
דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית
החלפת הלשון מתרחשת באמצע דָּנִיֵּאל 2.4.
הסיפור מתחיל בעברית, ואחר כך מציין:
"וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דָּנִיֵּאל 2.4).
מתשובה זו ואילך נמשך הטקסט בארמית עד סוף פרק 7.
דניאל 8 חוזר אחר כך לעברית, הלשון שנשמרת עד סוף הספר.
אילו החלפת הלשון הייתה תואמת פשוט את החלפת הסוג הספרותי, אפשר היה לצפות:
דניאל 1-6: לשון אחת;
דניאל 7-12: לשון אחרת.
אין זה מה שהטקסט מציג.
דניאל 7 הוא חזון נבואי, אך הוא נשאר בארמית.
דניאל 8 הוא אף הוא חזון נבואי, אך הוא חוזר לעברית.
הגבול הלשוני נמצא אפוא בין דניאל 7 לדניאל 8, ולא בין דניאל 6 לדניאל 7.
תצפית זו חשובה.
היא מראה שדניאל 7 שייך בעת ובעונה אחת לשני מכלולים:
מבחינת הסוג הספרותי שלו הוא פותח את הסדרה הגדולה של החזיונות שדניאל קיבל במישרין;
מבחינת לשונו ומבנהו הוא סוגר את היחידה הארמית שהחלה בדניאל 2.
דניאל 1 מציג את כניסתם של דניאל וחבריו אל העולם הבבלי.
הפרק קובע את ההקשר ההיסטורי והתיאולוגי של הספר כולו: שלטון על ירושלים, הגליה לבבל, חינוכם של הנערים היהודים והמבחן הראשון של נאמנות.
פתיחה זו כתובה בעברית.
תחילת דניאל 2 נשארת אף היא בעברית עד הרגע שבו הכשדים מדברים לפני נבוכדנאצר.
המעבר לארמית אינו חופף אפוא לחילופי פרקים.
הוא מתרחש בתוך הסיפור עצמו.
הארמית תופסת את מרכז הספר.
קטע זה כולל:
דניאל 2 - חלום הפסל;
דניאל 3 - פסל הזהב והכבשן;
דניאל 4 - השפלתו של נבוכדנאצר;
דניאל 5 - משפטו של בלשאצר;
דניאל 6 - דניאל בגוב האריות;
דניאל 7 - חזון ארבע החיות.
מכלול זה מאגד אפוא הן סיפורים הן חזיונות.
אי אפשר להגדירו בפשטות כקטע היסטורי או כקטע נבואי.
חשיבותו של הקטע הארמי מתבהרת כאשר מקרבים את לשונו אל מבנהו.
ששת הפרקים אפשר לארגן כך:
א - דניאל 2: רצף הממלכות וממלכת האלוהים
ב - דניאל 3: נאמנים מאוימים ואחר כך מצילים אותם
ג - דניאל 4: שליט גאה מושפל ואחר כך משוקם
C' - דניאל 5: שליט גאה שנשפט והופל
ב' - דניאל 6: נאמן מאוים ואחר כך מוצל
א' - דניאל 7: רצף הממלכות ושלטון נצחי
ההתאמה בין האחדות הלשונית לבין ההקבלות הנושאיות מקנה לדניאל 2-7 חשיבות מיוחדת בארכיטקטורה הכללית של הספר.
הארמית אינה אפוא רק ייחוד לשוני.
היא מסייעת לתחום יחידה ספרותית של ממש.
שני קצותיו של הקטע הארמי עוסקים באותו נושא גדול.
דניאל 2 מציג כמה ממלכות בדמות פסל.
דניאל 7 מציג כמה ממלכות בדמות ארבע חיות.
דניאל 2 מסתיים בהקמת ממלכה שלא תחרב לעולם:
"יָקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דָּנִיֵּאל 2.44).
דניאל 7 מוביל אף הוא לממשלה נצחית:
"שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל" (דָּנִיֵּאל 7.14).
הקטע הארמי נתון אפוא במסגרת של שתי התגלויות על רצף הממלכות האנושיות ועל קצן.
הסיבה להחלפת הלשון עדיין שנויה במחלוקת.
הארמית הייתה בשימוש נרחב במזרח הקדמון והפכה ללשון חשובה של תקשורת בין־לאומית ומנהלית.
מפתה אפוא לחשוב שלקטע הארמי יש היקף שמופנה במיוחד אל העמים והממלכות.
להסבר זה יש עקביות מסוימת: דניאל 2-7 אכן מקצה מקום ניכר לשליטים זרים, לאימפריות ולריבונות האלוהים על העמים.
עם זאת, יש לנהוג זהירות.
הספר עצמו אינו מכיל שום אמירה המסבירה מדוע חלק אחד כתוב בעברית וחלק אחר בארמית.
לפיכך יש להבחין בין הפונקציה המדויקת של הדו־לשוניות לבין עצם קיומה, שאפשר לצפות בו במישרין.
כמה דברים אפשר לקבוע במישרין.
ראשית, הספר משתמש בעיקר בשתי לשונות.
שנית, הקטע הארמי משתרע מדניאל 2.4b עד דָּנִיֵּאל 7.28.
שלישית, קטע זה כולל הן סיפורים הן נבואות.
רביעית, בין דניאל 2 לדניאל 7 יש התאמות נושאיות חזקות.
חמישית, דניאל 8 מסמן בעת ובעונה אחת את החזרה לעברית ואת פתיחתו של שלב חדש בחזיונות.
נתונים אלה שייכים לתצפית בטקסט.
את הסיבה המדויקת לכך שהלשונות חולקו באופן זה קשה יותר לקבוע.
אפשר להציע כמה הסברים:
הארמית עשויה להתאים לקטע שהיקפו נוגע במיוחד לעמים;
הדו־לשוניות עשויה לשקף הקשרים ספרותיים או מסירתיים שונים;
בחירת הלשונות עשויה גם להיות חלק מארגון ספרותי מורכב יותר של המכלול.
לא לכל האפשרויות הללו אותה מידה של ודאות.
לכן הצגה אקדמית צריכה להימנע מהפיכת השערה על תפקיד הלשונות להצהרה מפורשת של הטקסט.
דניאל 8 מסמן מעבר חד.
הלשון משתנה, אך הרציפות הנבואית נשארת.
דניאל 7 הציג ארבע ממלכות בצורה סמלית.
דניאל 8 חוזר לשאלת המעצמות המדיניות ומספק זיהויים מדויקים הרבה יותר:
"הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דָּנִיֵּאל 8.20-21).
החזרה לעברית אינה אפוא שבר ביחס לנושאים הקודמים.
היא מלווה דווקא שלב חדש בהתפתחותם.
הקטע העברי האחרון מפתח נושאים הנוגעים במיוחד לדניאל, לעמו, לירושלים, למקדש ולהתגשמות הנבואות.
דניאל 8 מקצה מקום חשוב למקדש.
דניאל 9 מציב את ירושלים ואת עמו של דניאל במרכז התפילה וההתגלות על שבעים השבועות.
דניאל 10-12 מפתח את ההתגלות הגדולה האחרונה ומוביל עד הגאולה והתחייה.
יש אפוא הבדל בהדגשה בין הקטע הארמי לבין הקטע העברי האחרון הזה.
הראשון מקצה מקום בולט במיוחד לממלכות ולשליטים.
השני מתמקד יותר באירועים הנוגעים לעמו של דניאל ובשילובם במהלך הנבואי.
תצפית זו במקומה, אך אין להפוך אותה להפרדה מוחלטת: העמים נוכחים גם בדניאל 8-12, ואילו עם האלוהים מופיע כבר בקטע הארמי.
קיומן של שתי לשונות עלול היה לכאורה ליצור רושם של יצירה מקוטעת.
ואולם חקר המבנה מוביל לתצפית אחרת.
הנושאים חוצים את הגבולות הלשוניים.
רצף הממלכות מופיע בדניאל 2, בדניאל 7 ובדניאל 8.
ריבונות האלוהים עוברת בכל המכלול.
רדיפת הנאמנים מופיעה הן בסיפורים הן בחזיונות.
הפרספקטיבה של המלכות הסופית מתפתחת בהדרגה עד הפרקים האחרונים.
החלפת הלשון אינה הורסת אפוא את האחדות הנושאית של הספר.
היא משתתפת ביצירה שבה כמה מכלולים נשארים קשורים זה בזה לעומק.
מבחינה לשונית אפשר לתאר את הספר לבסוף כך:
| חלק | לשון | תפקיד כללי |
|---|---|---|
| דניאל 1.1-2.4a | עברית | מבוא ותחילת הסיפור |
| דניאל 2.4b-7.28 | ארמית | ממלכות, שליטים, נאמנות וריבונות אלוהית |
| דניאל 8.1-12.13 | עברית | חזיונות על המעצמות, ירושלים, העם וההתגשמות |
תיאור זה אינו מחליף את החלוקות האחרות של הספר.
הוא משלים אותן.
בדניאל יש אפוא כמה מבנים החופפים זה לזה:
סיפורים / חזיונות;
עברית / ארמית / עברית;
דניאל 2-7 במבנה קונצנטרי;
דניאל 10-12 כהתגלות רצופה.
עושרה של היצירה נובע דווקא מהשילוב בין הרמות השונות הללו.
הדו־לשוניות היא אחד האלמנטים החשובים ביותר במבנה ספר דניאל.
החלוקה:
עברית → ארמית → עברית
מראה שאי אפשר לחלק את הספר רק לחצי ראשון היסטורי ולחצי שני נבואי.
דניאל 7 מראה זאת היטב במיוחד: הוא שייך לחזיונות הנבואיים, אך נשאר בקטע הארמי וסוגר את המכלול שהחל בדניאל 2.
הנתון המוצק ביותר אינו אפוא השערה על הסיבה המדויקת לבחירת הלשונות, אלא התצפית בתפקידן ביצירה כפי שהיא לפנינו.
החלפת הלשון מסייעת לתחום מכלולים.
ההתאמות הספרותיות קושרות מכלולים אלה.
הנושאים המשותפים מקנים להם את אחדותם.
כך, הגיוון הלשוני של ספר דניאל אינו מונע את אחדותו; להפך, הוא אחד האלמנטים המאפשרים להבין את ארכיטקטורתו.