PDA016

בצור יָרוּם ממני תנחני

המאמר מפתח את הנושא של תהילים 61:3, שבו דוד מבקש מאלוהים להוביל אותו אל "סלע" שאין ביכולתו להגיע אליו בכוחותיו. ה"סלע" הזה מסמל ביטחון ושלווה, והכותב מדגיש את הצורך באמונה בישוע, "הסלע הרוחני" שלנו, כדי להגיע אל השלווה הזאת.

8 דקות תהילים 61 סלע דוד ישוע המשיח אמונה 8 פסוקים 5 ספרים

בצור יָרוּם ממני תנחני

תְהִלִּים 61.2 (תנ״ך עברי מודרני) :

מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי בצור ירום ממני תנחני׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

קשה לקבוע במדויק את הרקע ההיסטורי של הפסוק הזה, אך דבר אחד בטוח: כאשר כתב דוד את המזמור הזה, הוא עבר תקופה של דכדוך עמוק. במצב נפשי זה הוא פונה לאלוהים בתפילה נוגעת ללב: "בצור יָרוּם ממני תנחני!"

אך מה יכול ה"סלע" הזה לייצג?

הסלע הזה יכול לסמל את כל הדברים שאנו משתוקקים להשיג מבלי שנצליח בכוחותינו: יעדים גבוהים מדי, ציפיות או צרכים לגיטימיים שלא נענו, או ניסיונות שאיננו מצליחים להתגבר עליהם. הוא מייצג את מקום הביטחון, השלווה או הניצחון שנראה מעבר להישג יד. בתפילה זו דוד מזכיר לנו אמת יסודית: רק אלוהים יכול להוביל אותנו למקום שאליו איננו יכולים להגיע לבדנו.

יכולותינו מוגבלות, אך לאלוהים אין גבול. הוא אלוהים כל־יכול. ישוע מזכיר זאת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.27 "הדבר שאינו אפשרי לבני אדם אפשרי לאלוהים." והתְהִלִּים 147.5 מצהיר: "גדול אדוננו ורב כוח, לתבונתו אין מספר."

מול הבלתי אפשרי, עלינו לנקוט את גישתו של דוד: להכיר במגבלותינו ולפנות אל אלוהים כדי שירומם אותנו ויוביל אותנו אל מה שאיננו יכולים להשיג במאמצינו. הוא יעשה זאת, כי הוא אלוהים של טוב וחסד.

כשמעמיקים במשמעות המזמור הזה, מבינים שה"סלע" שדוד מבקש להגיע אליו הוא למעשה אלוהים עצמו! הוא מאשר זאת במזמור הבא:

תְהִלִּים 62.1-2 "אך אל אלוהים דומי נפשי, ממנו ישועתי. אך הוא צורי וישועתי, משגבי: לא אמוט רבה."

תְהִלִּים 62.6-7 "אך הוא צורי וישועתי, משגבי: לא אמוט. על אלוהים ישעי וכבודי; צור עוזי, מחסי באלוהים."

בעיני דוד, אלוהים הוא הסלע האיתן והבלתי מתמוטט, שבו הוא מוצא עזרה, נחמה, הגנה, שלווה וכל מה שהוא צריך. אך הוא יודע גם שבכוחותיו הוא אינו יכול להגיע אל נוכחותו המפוארת של אלוהים. זוהי אמת אוניברסלית: מעצמנו איננו יכולים להתרומם עד אלוהים.

לכן בחר אלוהים לבוא אלינו. הוא עשה זאת באמצעות בנו, ישוע המשיח, המכונה "הסלע הרוחני". השליח פאולוס כותב: אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 10.4 "כולם שתו את אותו משקה רוחני, כי שתו מסלע רוחני שהלך אחריהם, והסלע הזה היה המשיח." ישוע אינו רק הסלע הנותן את המים החיים, אלא גם שעליו בנוי כל מבנה אמונתנו:

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 2.20 (תנ״ך עברי מודרני) :

בנוים על יסוד השליחים והנביאים וישוע המשיח הוא אבן הפנה׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

לכן, כדי שיובילונו אל הסלע הבלתי נגיש הזה, עלינו להישאר מושתתים בישוע המשיח. בו יש לנו הכול במלואו:

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 2.10 (תנ״ך עברי מודרני) :

אשר הוא ראש כל שררה ושלטן׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

אם כן, כמו דוד, נרים את קולנו אל אלוהים. נבקש ממנו בענווה שיוביל אותנו למקום שבו כוחותינו אינם מספיקים. שירומם אותנו מעל הסערות, שיכונן אותנו על הסלע האיתן, שהוא המשיח. ונראה את נאמנותו תומכת בנו ומובילה אותנו. שלום וחסד מאלוהים יהיו חלקכם.

הכומר Joël PRUDENT

Conduis-moi sur le rocher que je ne puis atteindre. L'article développe le thème du Psaume 61,3 où David demande à Dieu de le guider vers un 'rocher' inaccessible par ses propres moyens. Ce 'rocher' symbolise sécurité et paix, et l'auteur insiste sur la nécessité de la foi en Jésus, notre 'rocher spirituel', pour accéder à cette tranquillité. Conduis-moi sur le rocher que je ne puis atteindre. Passage : Psaumes 61, verset 3. Il est difficile de situer précisément le contexte historique de ce verset, mais une chose est sûre : lorsque David écrivit ce psaume, il traversait une période de profond abattement. C’est dans cet état d’âme qu’il s’adresse à Dieu avec cette prière poignante : "Conduis-moi sur le rocher que je ne puis atteindre !" Mais que peut bien représenter ce "rocher" ? Ce rocher peut symboliser toutes les choses que nous aspirons à atteindre sans y parvenir par nos propres forces : des objectifs trop hauts, des attentes ou des besoins légitimes insatisfaits, ou encore des épreuves que nous ne parvenons pas à surmonter. Il représente cet endroit de sécurité, de paix ou de victoire qui semble hors de portée. Par cette prière, David nous rappelle une vérité fondamentale : seul Dieu peut nous conduire là où nous ne pouvons aller seuls. Nos capacités sont limitées, mais Dieu, lui, ne connaît aucune limite. Il est le Dieu tout-puissant. Jésus le rappelle dans Luc 18, verset 27 "Ce qui est impossible aux hommes est possible à Dieu." Et le Psaumes 147, verset 5 affirme : "Notre Seigneur est grand, puissant par sa force ; son intelligence n’a point de limite." Face à l’impossible, notre attitude devrait être celle de David : reconnaître nos limites, et nous tourner vers Dieu pour qu’il nous élève, qu’il nous conduise vers ce que nous ne pouvons atteindre par nos propres efforts. Il le fera, car il est un Dieu de bonté et de grâce. En approfondissant le sens de ce psaume, on comprend que le "rocher" que David cherche à atteindre est en réalité Dieu lui-même ! Il le confirme dans le psaume suivant : Psaumes 62, versets 2 à 3 "Oui, c’est en Dieu que mon âme se confie ; de lui vient mon salut. Oui, c’est lui qui est mon rocher et mon salut, ma haute retraite : je ne chancellerai guère." Psaumes 62, versets 7 à 8 "Oui, c’est lui qui est mon rocher et mon salut, ma haute retraite : je ne chancellerai pas. Sur Dieu reposent mon salut et ma gloire ; le rocher de ma force, mon refuge, est en Dieu." Pour David, Dieu est ce rocher solide, inébranlable, dans lequel il trouve secours, réconfort, protection, paix, et tout ce dont il a besoin. Mais il sait aussi que, par ses propres forces, il ne peut atteindre la glorieuse présence de Dieu. C’est une vérité universelle : par nous-mêmes, nous ne pouvons pas nous élever jusqu’à Dieu. C’est pourquoi Dieu a choisi de venir à nous. Il l’a fait à travers son Fils, Jésus-Christ, qui est désigné comme le "rocher spirituel". L’apôtre Paul écrit : 1 Corinthiens 10, verset 4 "Ils ont tous bu le même breuvage spirituel, car ils buvaient à un rocher spirituel qui les suivait, et ce rocher était Christ." Jésus est non seulement ce rocher qui donne l’eau vive, mais aussi la pierre angulaire sur laquelle tout l’édifice de notre foi est construit : Passage : Ephésiens 2, verset 20. Ainsi, pour être conduits sur ce rocher inaccessible, il nous faut rester fondés en Jésus-Christ. En lui, nous avons tout pleinement : Passage : Colossiens 2, verset 10. Alors, comme David, élevons nos voix vers Dieu. Demandons-lui, avec humilité, de nous conduire là où nos forces ne suffisent pas. Qu’il nous élève au-dessus des tempêtes, qu’il nous établisse sur le rocher solide, qui est Christ. Et nous verrons sa fidélité nous soutenir et nous guider. Que la paix et la grâce de Dieu soient votre partage. Pasteur Joël PRUDENT

לוקס הפניה אחת
תהילים 4 הפניות
1 הפניה אחת
אל האפסיים הפניה אחת
אל הקולוסים הפניה אחת