דבר החיים פועל בתוצאות מנוגדות וחושף הן את הלב הן את האחריות האישית.
- חירות ואחריות: המקרא מאשר שכל אדם נשאר חופשי ואחראי בפני אלוהים נוכח הבשורה (דְּבָרִים 30.19 ; יְחֶזְקֵאל 18.20 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 14.12). הדבר קורא, הרוח מוכיחה, אך המענה מחייב את האדם עצמו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.8).
- תגובות מנוגדות לאותו דבר: במעשי השליחים אותה הטפה מולידה או אמונה או קשיות לב. בחג השבועות רבים “נדקרו בלבם” ושבו בתשובה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.37-41); במקומות אחרים יש המורדים, מתנגדים או רודפים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.45-48 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 17.32-34). פאולוס מסכם את הדינמיקה הזו: אצל אחדים “ריח מוות”, אצל אחרים “ריח חיים” (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 2.15-16).
- סטפנוס: משפט וחסד יחד. נאומו מוקיע את קשיות הלב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51-53), אך חזונו ותפילתו פותחים מרחב של חסד וסליחה בלב האלימות עצמה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.55-60). לשון ה“הירדמות” נושאת תקווה (1 סלוניס 4.13-14).
- רשויות “נגעו” בהן? הטקסט אינו אומר במפורש שאחד מחברי שב בתשובה באותו יום, אך:
- לוקס מציין ש“רבים מן הכהנים היו שומעים לאמונה” בתקופה זו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7). אפשר אפוא להניח בסבירות שעדותו של סטפנוס נגעה בכמה ממנהיגי הדת, גם אם תגובתם אינה מסופרת.
- שאול הוא עד ומסכים להוצאה להורג (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.58 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1). מאוחר יותר הוא מתוודה על רדיפתו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.20 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13) — ופוגש את הקם מן המתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.1-6). אפשר לחשוב שחזונו, תפילתו ושלוות רוחו של סטפנוס חרשו את לבו עוד לפני דמשק. לוקס אינו אומר זאת במפורש, אך סמיכות הסיפורים רומזת לכך מבחינה סיפורית.
- ריבונות אלוהים בתוצאות שונות: גם כשהדבר פוגש עוינות, אלוהים משתמש בו כדי לקדם את תכניתו: הרדיפה שבאה אחרי סטפנוס מפזרת את הקהילה ומפיצה את הבשורה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4 ; השוו לתכנית של מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). זהו פרדוקס הפסחא: הגרגיר “מת” ונושא פרי רב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.24).
לסיכום: דבר החיים חושף את הלבבות וקורא לכל אחד למענה חופשי ואחראי. מול סטפנוס, יש שהתקשחו עד כדי אלימות, אך אלוהים יכול היה לגעת בלבבות — אולי בקרב השלטונות — ולהכין, בראש ובראשונה, את חזרתו בתשובה של שאול. חלקנו הוא להכריז בנאמנות, להתפלל כמו סטפנוס, ולהשאיר לאלוהים את המלאכה הבלתי נראית המובילה לחיים (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 3.6-7).